יח אייר תשי״א
לכבוד
ידי״ן הגאון המפורסם דעסיק באורייתא תדירא
כמוהר״ר יצחק אהרן זסלנסקי יצ״ו
שלום וברכה,
מכתבו אלי מיום י״ז תמוז קראתי בשמחה ותודה, והנני מבקש סליחתו על אחור תשובתי מפני טרדותי הרבות ותכופות.
א. עמ״ש שהרמב״ם עצמו פסק בהלכות שבת דכל מלאכות שבת אסורות בחצי שיעור (משפ״ע מהדו״ת יו׳׳ד סי׳ י״ב דמ״ג), העיר מע״כ: ולא מצאתי דבר זה ברמב״ם, בפרק והלכה שציין כתוב כדלהלן: ״המוציא דבר מרשות היחיד לרשות הרבים וכו׳ אינו חייב עד שיוציא ממנו שיעור שמועיל כלום״ (ה׳ שבת פי״ח ה״א), ובסוף הפרק כתב: ״המוציא פחות מכשיעור, אעפ״י שהוציאו בכלי – פטור״. והנני משיב ואומר: שבמחכ״ת לא דק בדברי, שהם מוסבים ע״ד הראנ״ח דאיסור חצי שיעור מן התורה אינו חל על חמץ דהיה לו שעת הכושר, הלכך איצטריך קרא ד״לא יאכל״ [שמות יג,ג], על זה כתבתי שהרי הרמב״ם כתב דכל מלאכות שבת אסורות בחצי שיעור, דוק ותשכח שלא כתבתי חייבות, וכן פסק ״מי שנשבע״ וכו׳ (ה׳ שבועות פ׳׳ד ה״א), וכוונתי ברורה להוכיח דהרמב״ם סובר שאיסור חצי שיעור שבתורה הוא גם על דברים שהיתה להם שעת הכושר, ודלא כהראנ״ח. ולפי״ז דברי הרמב״ם בראש פרק זה ״אינו חייב״, היינו אינו חייב בעונש, אבל אסור מד״ס, והם הם דבריו בסוף הפרק: ״אעפ״י שהוציאו בכלי – פטור״ אבל אסור, וכמ״ש: ״כל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור, הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן, אבל אסור לעשות דבר זה בשבת״ (ה׳ שבת פ״א ה״ג).
ב. עמ״ש דערל שמתו אחיו מחמת מילה, שנמנע מלמול את עצמו מפחד צער מילה, הוי מומר לערלות ואינו ראוי להמנות בין חברי ועד הקהלה לכל הדעות (משפ״ע מהדו״ת יו״ד סי׳ מ״ו דף קס״ח), העיר מעכ״ת ממ״ש הג״א:״וערל שאינו רוצה למול מחמת צער המילה וכו׳ לפי דעת רבינו תם כשר לעדות״ (הג״א ב״ק פ׳׳א סימן יט).
ואנא דאמרי, אם גם נקבל דעתו של ר״ת לענין עדות, מ״מ אין ללמוד מזה היתר למנוי של כבוד ושררה, משום דבעדות של די״מ, או אפילו די״נ, הדבר הוא מוכרח מעצמו, דמה נעשה כשאין עדים אחרים בדבר, ומכ״ש בדיני אישות שיש אסור ערוה בדבר, אם לא נאמין לעדותו בעניני קידושין, אבל מינוי של כבוד ושררה, ודאי שאסור לכל הדעות, לפי שערלה מאוסה בישראל (נדרים ל,ב).
ברגשי כבוד רב וחבה,
בן ציון מאיר חי עזיאל
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
|
|
