סוכת דוד

סוכה

תעודתם המשותפת של מועדי הקדש של היהדות היא- מצות ראיון: "שלש רגלים יראה כל זכורך אל פני האדון ה' אלקי צבאות". ימי מועד הם זמנים מיוחדים לטהרת הלב. זכוך המחשבה ורוממות הנפש, להראות לפני האדון ה' אלקי צבאות בתור אדם המעלה מתהלך בדרכי הקדש משתתף במעשה בראשית ומשלים את תעודתו האנושית. להראות בצלמו ודמותו הטבועה בצלם אלקים. שהיא שומרת את צביונה. מוסיפה עליה הוא ופארה. שהיא מביעה רוח חכמה ודעת, אהבה וחנינה, רוך ונעימות: ומדברת שלום אל כל אדם בנברא בצלם חבה ורחמים ליקום לכל כולו. שהם פרטים מצטרפים אל הכל כולו: שמים וארץ וכל צבאם. ראיון זה במובנו הרחב מוצא את בטויו בקרבן עולת ראייה,שאין לו שעור בכמותו, לפי שכל מציאותנו וישותנו בחיים אינם אלא קרבן עולת ראייה אחד, שכל יחיד ויחיד, מקריב את כוחותיו, אם דלים ואם עשירים. למשפחתו ולעמו ולכל האדם. אין לך אדם שאין לו כוחות מועילים כאלה שראויים להקריבם על מזבח ה' צבאות ועולים לפניו לרצון. עולת ראייה היא קרבן השווה לכל נפש, לפי שבקרבן זה, שכל איש מישראל מקריבו לפני ה' במקדש, קונה לו זכות קיומו בחייו בקרב משפחתו ועמו, בקרב החברה האנושית וכל הבריאה שהאדם היחיד הוא חלק ממנה. בזכות זו הוא רשאי להראות במקדש ה'. שהוא משכן החיים ובלא זה לא רק שאין לו זכות קיום אלא נתבע לדין ועובר על לאו דלא יראו פני ריקם. אל עולת הראיה מצטרף קרבן חגיגה, קרבן שלמים שמטיל שלום בין אדם לחברו ובין פמליא של מעלה ופמליא של מטה, ובזכותם אנו חוגגים את חגי ה' ומועדיו ואלים מצטרף הקרבן השלישי שהוא שלמי שמחה שבאים גם מנדרים נדבות ומעשרות ה'.

3 כבשים שלשה קרבנות אלה משלימים זה את זה, כי כל מקום שיש השתלמות אישית במעלות ומדות שעל ידה האדם רואה ונראה, שמה תמצא גם השלום החברותי, ושמה תמצא השמחה השלמה, שמחת ההשתלמות העצמית ושמחת פעולת העבודה והיצירה. אשרי האנשים שזוכים לעלות לרגל ומרגישים בעצמם כשר הראיון להראות לפני האדון ה' צבאות, ואלה שאינם יכולים להראות, מפני שנפשם שקועה בחטא ורוצים דוקא להסתתר ולהתחבא מפני ה' אלקים, אלה המתפתים מהברק וההדור החצוני השומעים לכל הנחש, הזורע מדנים ואיבה, מפריד בין אחים והורס שלום הבית והמשפחה, אלה אומללים הם בחייהם ובמותם, לבם אטום ,נפשם אפלה וחשוכה ומציאותם בחיים היא מציאות הבל וריק. צמאון לאל חי לא ירגישו ונעימות קרבן הראיה לא יכירו וכאדם בשעת קלקלתו, יתחבא מפני האלקים ויאמר: ואירא כי ערום אנכי ואחבא. והוא נדחה מחיי החברה וחגיגת החיים שאינם קולטים לתוכם אלא האנשים השלמים ועושים שלום, וכיון שכן אין להם שמחה בחייהם, ובאין שמחה עצמית שמחה מנין?

לחיות מתוך שמחה

תורת ישראל הנותנת חיי נצח ותפארת לעמה השכילה מאוד, לקבוע במצוותיה מצות הראיון וקרבן הראיון שהיא  הערה אלקית הקוראה את האדם בכל עת וזמן להראות לפניו במצפונו וגלויו בלב טהור ותמים בנפש זכה ובהירה ובפעולות קרבנות, שאינן מתיחסות רק אל התועלת אישית אלא אל כלל האומה לתת לה זרם חיים ולקבל ממנה כח עלומים מתחדש תמיד, לישא ולסבול באהבה כל פגעי החיים ולפעול ולעשות בגבורה ועליצות מה שה' אלוקי ישראל דורש מאתנו: אהבת משפט ועשות חסד, אהבת ה' ויראתו ואהבת החסד בשלמותו, מצות הראיון מאחדת את כל העם אל מקום ואל תעודת קדשו ומצרפת את כל הזמנים והתקופות, האביב, הקציר והאסיף. הילדות , הבחרות והשיבה. אל התעודה הראשית והסופית להראות לפני ה' בקומה זקופה והדורה, שכולה אומרת כבוד ותפארה ופעולות שלמות שקוראות לשלום ומביאות שלום בעולמנו וחברתנו, רבותינו ז"ל בהבנתם העמוקה החודרת הוסיפו עוד קו זוהר נפלא במצות ראיון ואומרו: כתוב יראה וקרי יראה? לומר לך כשם שבא להראות כך הוא בא לראות (חגיגה ב').

ואמנם התוכלנה עינינו לראות בנועם ה' ובהדרת זיוו? אבל ראיה זו היא המשכת שפע ,קדושה ואורה למחשבתנו ומים חיים לנפשנו הנהלאה והנדכאה ברוב תלאותיה , הראותנו במקדש מטהרת אותנו מאהבת התענוגים, תפנוקים ותמרוקות, שולחנות מלאי דשן ומלבושי נוי וסלסול, שהם משעבדים הכח המחשבי להנאת החושים ומאוייהם,ומשחיתים רוח החן והתפארת, התם והצניעות מאהבת הקנינים הרכושיים שגוררת אחריה שלטון האדם באדם לרע לו, עות הדינים, אבדן רגש החנינה ורמת המסור, אף לא בידים מגואלות בדם אביונים ובצע עשוקים ואף לא במחשבת און נעמוד במקום מקדשו, אבל נראה לפניו בבגדי בד קדש טהורים ונקיים, בלב טהור ורוח נדיבה. בידים נקיות ומלאות ברכת ה' לעצמנו ולכל סביבתנו נעלה אל מקדשו ונתקרב אל מזבחו. כאמור: מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה (תהלים כ"ט) ובזה נזכה לברכתו "ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו (תהלים שם), לא בעולות מחים נעמוד לפני מזבחו כי החפץ לה' באילים ומריאים? אלא בקרבן עולת ראיה סמל ההקרבה העצמית והשתלמות כללית במדות ובדעות., וב"שלמי חגיגה ושמחה" שהם מסמלים פעולותינו ויצירותינו בחיים שהם פעולות שלום ושמחה לעצמנו, לעמנו ולכל אדם הנברא בצלם, ולכל היצורים כולם בהם נתיצב לפני כהני ה' ומשרתי קדשו אשר לפני מזבחו. מזבח השלום והאהבה, ולהיפך בעמדנו לפניו ריקים וערומים, הקב"ה קובל ואומר : כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי? ולמה לי רוב זבחיכם יאמר ה'? חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח ,נלאיתי נשוא גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו (ישעיה א')  , מצות הראיון כשהיא מתקיימת בידינו כתקונה ובשלמותה מאירה את עינינו לראות את אור ה' הגנוז בכל חביון הבריאה כולה ולהכיר על ידי כך דרכי השגחתו הנפלאה והמסתורית "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט צדיק וישר הוא".

                                                                                                                   עליה לרגל             מצות ראיון היא מחובת לכל שלשה המועדים שהם מועדי האומה לדורות עולם: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה אלקיך במקום אשר יבחר  בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא יראה את פני ה' ריקם (דברים ט"ו ט"ז). אבל מעלה מיוחדת נתנה למצוה זאת בחג הסוכות שאחרי הגאולה העתידה שכרוך בה גם עונש חמור לכל אלה שלא יקימו אותה כאמור: והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים אל ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות וזאת תהיה חטאת כל הגויים אשר לא יעלו לחג הסוכות (זכריה י"ד ט"ז) וכל כך למה, מה נשתנה חג הסוכות מיתר החגים שכמותו. ולא עוד אלא שעצם חג הסוכות מעורר ספקות מה טיבו של חג זה? הכתוב  מנמק ואומר "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" ורבותינו הקדמונים נחלקו במהות סוכות אלו, הללו סוברים כי סוכות אלה הם ענני כבוד שהקיפו ישראל במדבר, והללו סבורים סוכות ממש היו (סוכה ז') אולם לדברי הכל,  נס זה אינו אלא נס זמני, כבאר המים ומזונות המן שמהם התפרנסו בדרך נס ופלא בכל ארבעים שנות המדבר ואינו ראוי להיום זכרון זה נקבע למועד תמידי לדורות עולם, ולזמן נמשך של שעה ימים, כי מועדי ה' כגון חג הפסח ושבועות אינם לזכרון המאורע הניסי שאירע במועדים אלה, אלא זוהי התוצאה הכבירה שהיא נמשכת והולכת בכל הימים ובכל הדורות, הגע בעצמך, שכל התורה כולה מיוסדת על זכרון יציאת מצרים שבה יצאנו מעבדות והיינו לעם, ובה פתח ה' את דברו לעמו במעמד הר סיני "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" וכן נאמר: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, וחג השבועות אף הוא מסמן מאורע דורותי שהוא יסוד וסוד קיומנו: יום מעמד הר סיני הנפלא היחיד במינו, מאורעות ניסיים אלה ראוי לקבעם מועדי האומה, כי הם מהוים קשר האומה והתיחדותה עם ה' ,מה שאין כן חג סוכות, שאין מאורע הסוכות לשני הפירושים, אלא מאורע ניסי, גדול ונפלא, אבל לא מאורע היסטורי שאני מרגישים אותו תמיד.

    ספקות אלה עמדו לפני רבותינו בעלי המדרש והם אמרו: כי סוכות המדבר לא היו רק לשעתם, אלא  נמשכות והולכות כל הדורות וכל הזמנם ואם אמנם אין עינינו הבשרים ואף הלביים יכולים לראותם ולהרגיש מציאותם: אבל רואים אנו אותם באור האמונה, סוכות כבוד נעלמים ונסתרים ולפעמים גם גלויים ונאים שהם סוככות להצילנו מכליון, ומזכות אותנו לשבת בצלא דמהימנותא עלאה בחיי ההוה שלנו שהוא דרך ופרוזדור לטרקלין הגאולה לעתיד לבוא. רעיון זה חבוי במאמרם בפסיקתא: בסוכות תשבו שבעת ימים. זהו שאמר: וסוכה תהיה לצל יומם אמר רבי לוי: כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אומר הקב"ה: הוא קיים מצות סוכה אני מסיק אליו מחומו של יום הבא וכו' נאמר: כי יצפנני בסוכה ביום רעה, סכות לראשי ביום נשק וכו'. מהו ביום נשק? ביום שישיקו שני עולמות זה לזה. באיזה יום? הנה יום בא לה' וסוכה תהיה לצל יומם כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה סוכך עליו מן המזיקים שלא יזיקו לו. שכן נאמר: באברתו יסיך לך, דבר אחר, כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מושיבו בסוכה של לויתן לעתיד לבוא.

                                                                                              סוכת דוד הנופלת      במאמר זה בארו לנו רעיון של ישיבת הסוכה, שהיא ישיבה תחת חסות העליונה והשפעתו הבלתי פוסקת של אלקי העולם הסוכך באברתו על כל אלה המסתופפים בצילו ומבקשים השפעת אור הגנוז, חסות עליונה המביאה שלום ונעימות בכנפיה היא מגינה מכל המזיקים. ומי המה המזיקים אלה שמא נמצאים חוץ ממנו? לא ולא, מזיקים אלה הם אותם מלאכי החבלה שאנו יוצרים בעצמנו ומכניסים אותם לתוך ביתינו, ההכרה המוטעית של הפקרות בבחינת לית דין ולית דיין, וכל אשר בכחך לעשות עשה, והדעה הנפסדת של מקריות עוורת בהנהגת העולם. עשוה אותנו מזיקים לעצמו ותעשה אדם כדגי הים כרמש אין מושל בו, מה דגים שבים, הגדול מחברו בולעו, אף בני אדם, כל הגדול מחברו בולע את חברו, הסוכה המדינית שאנו יושבים בצלה, והיא יכולה לכל היותר להיטיב את גלויינו ואת מצפוננו. ולעמות זאת ההכרה האמתית של השכינה למעלה מראשינו הצופה ומביטה את מצפוננו ואומרת: היסתר איש המסתרים ואני לא אראנו נאם ה'? היא המטהרת את מחשבתנו ומזככת את רצוננו ומתוך כל אנו באים לידי פרישה מן החטא מתוך הכרת גנותו של החטא, ודבקות בטוב מתוך הרצון והחפץ להדבק בערכי האהבה והחנינה ובו תדבק הדבר בדרכיו ובמעשיו. סוכה עליונה זו שנגלתה בכל בהירותה בשנות המדבר, מסמלת ההשגחה העליונה, הדבקה ביותר בחסידיו ומלאכיו ,עושי רצונו ובעמו ישראל עדי השגחתו ויחודו: "ואתם עדי נאום ה'" היא הגוזרת ומשעבדת את כל הכחות הטבעיים, ורצונה וחפצה ושומרת רגלי חסידיה. ומשדדת כחות הטבע להיטב ולהגן. וסוכה תהיה לצל יומם מחרב ,ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר.

הכרתנו זאת שהננו עומדים תחת חסות אלקית זו העומדת למעלה מכל התמורות העולמיות והכוחות המתנגדים והמזיקים, לידיעתנו, עומדים תחת חסותו של אלקי המשפט והצדק המוחלט, היא שומרת אותנו מכל אסון ופגעי החיים, כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירנו בסתר אהלו, מאמצת את לבנו ללכת בדרכנו בבטחון ואמץ לב ולעבור גם בתוך להבות אש וגלי ים סוערים: כי תבא במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך ונהרות לא ישטפוך כי אתך אני נאם ה' להצילך (ישעיה י').

   סוכה בתוך המים   סוכה עליונה זו שהיא נקראת צילא דמהימנותא מתוך שהיא אמיתית מצד עצמה ונאמנה לעובדיה ומאמינה. היא קבועה בנפשנו עמוק עמוק וכך היא דרכה של האמת, שהיא נכרת בנפש מתוך עצמותה, ולא מתוך המוחש או הנסמך על ראיות, הנפש האלקית שבנו היא הגוזרת בחרב חדה ואוכלת כאש שורפת כל דבר שהוא שקר, והיא מבחינה ומאמינה בכל דבר אמת ,הניכר לה שהוא אמת. מבחינה זו נקראת החסות העליונה הנרמזת בסוכה "צילא דמהימנותא" לפי שהיא אמת ונאמנה למאמינה, ומאמיניה, נאמנים לה מצד הכרת אמתותה הודאית. וצלא דמהימנותא זה הוא זמן נצחי וסופי בעצמותו שלא המקום מגביל אותה ,והזמן מכלה אותה, אלא להפך הולכת ומפיצה אורה עד אין סוף ועד אין קץ עדי הגיע היום, הגדול והנורא שכולם יכירו אמרת זו ויאמרו: "אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בה מועיל " (ירמיהו ט"ז, יט) ויבאו לחסות תחת כנפי שכינת הקודש של אלקי ישראל. אמונה זו אינה באה בטרוניא ובפיה על בריותיו, איזה זורעת מדנים ואיבה אבל קוראה לשלום את כל יצוריה באהבה ורחמים, אמנם יש אשר אנו רואים התנגשות הדעות נשיקת שני עולמות, הכפירה וההתנכרות לאמת זו מצד אחד, נגד עולמה של היהדות ,נדמה כי הננו הולכים אחורנית, מסלקים שכינת הקודש מעולמנו, אבל התנגשויות אלה, אם גם יאריכו ימים, אינם באים אלא לחזק את האמונה, להראות את כעורו של עולם חשוך ונעדר אמונה, ולבוא מתוך החשך אל האור, "הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש  ,ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף, וזרחה לכם ,יראי שמי, שמש צדקה ומרפא בכנפיה"[מלאכי ג' י"ט-כ] "אלקים ה' עז ישועתו, סכותי לראשי ביום נשק" (תהילים ק"מ, ח) ביום שישיקו עולמות זה לזה. (פסיקתא, שם).

סוכה עליונה שהיא לא רק החסות תחת צל שדי וישיבה בסתר עליון, אלא גם דבקות בהטוב המוחלט ובאלקים חיים, היא נותנת לנו חיים נצחיים, וקוראה אותנו לשבת בסוכה בתור דירת קבע. בכל ימי חיינו ביום ובלילה,  בלי הפסק , ומובילה אותנו אל גאולתנו הנצחית, שהיא גאולתה של כל האנושיות כולה.

סוכה זו במובן זה, התחזקה בימי העליה שבימי עזרא, הימים אשר שבר ישראל את אלילי הנכר והפסיקו את יצרא דעבודה זרה. וכן נאמר: "ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סוכות איש כל גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים. ויעש כל הקהל השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות כי לא עשי מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי השמחה גדולה מאוד " (נחמיה ח' טז יז).

סוכה זו שיסודותיה וכל שעור קומתה הם קניני היחיד. האמונה שבלב שואבת את מקור חייה ומהווה את מציאותה ממעינה של היהדות שמקומה בחצרות בית האלוקים וברחוב שער שמים, ובזה מתלכדות כל הסוכות שברשות היחיד ורשות הצבור לגוף מוצק אחד, ומכריזים לעצמם ולאחרים את החסות האמיתית של אלוקי אמת.

סוכה זו שהיא אופיה וצביונה של היהדות מסתמלת במלכות היהדות, הממלכה הלאומית, כל עם ועם מציינת את השאיפות הלאומיות והשקפותיה המוסריות העולמיות ותרבותה של האומה, וממנה משקפת דמותה, במובן זה אמרו חז"ל באגדתם: "לעתיד לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר: כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו- ומתקבצים ובאים אומות העולם בערבוביא שנאמר כל הגויים נקבצו יחדיו ואמר להם הקב"ה: אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תכנס כל אומה אומה וסופריה שנאמר: ויאספו לאומים ואין לאום אלא מכלות וכו' מיד נכנסת מלכות רומי וכן וכל כל אומה ואומה (ע"ז ב).

אמנם לכל אומה יש לה שר משלה שאליו היא משתעבדת מקבלת את מקור הויתה וזהו הנקרא בפי חכמנו "שרה של האומה" אבל ההבדל שבין האומות הוא בהגברת אחד הערכים הרוחניים שלה על יתר הערכים של האומות. קשה לציין אופי מיוחד ומקורי לכל אומה בפני עצמה, שאין לכל האומות האחרות חלק בה, ולכן נכנסים כל האומות בערבוביא, כולם בתורתן הכוללת נושאות דמות של מלכות כובשת ולוחמת, ומלכות העוסקת בישובו של עולם במובנו הפשוט והמצומצם, ואמנם ישובו של עולם תופס מקום חשוב בחיי האדם, והוא מכשיר רוחני להתפתחות השכלתו והסתכלותו של האדם והשראת שקט ובטחון החיים הגורמות לישוב הדעת והתפתחות השכלתו המדעית והרוחנית שלה . אדם, בכללו זו היא צורתם הכללית של כל האומות, אלא שכל אחד מהם מגברת אחד הערכים הרוחניים- שהוא משמש לנקודה מרכזית לכל פעולותיה, ולכם ביום חשבונו של עולם נכנסות כולם בערבוביא ואומר להם הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תכנס כל אומה וסופריה.

ספרי האומה, ספר תולדות תרבותה, זהו דמותה האמיתי והמיוחד של האומה, וזהו הסוד של הלאומיות.אומה בלי ספרות מקורית מיוחדת. אין לה זכות הקיום ואל זכות הלאומיות, כי לא הקבץ המדיני ולא השטח הארצי מהוות את היסוד הלאומי אלא הספרות התרבותית שהיא בטויה רוחני של האומה היא יוצרת ומקיימת את הלאומיות. וכשבאות האומות עם ספרי תרבותן אינו יכולות להראות אלא יצירות אמצעיות. שלכאורה הן נראות מכוונות אל השלמת המטרה בשביל ישראל, אבל הקב"ה ואנו יודעים גם כן שלא הכל מכון אל המטרה הרוחנית, אלא אל הגדלתה שלטון והמלכות בצורתן המדינית והממשלתית "כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם" וישראל להיפך הקדים את המטרה אל האמצעים ומקדשים בפעולותיהם גם את המטרה וגם את האמצעים, והעדות היותר נאמנה לזה היא הקרבת החיים בשביל המטרה. יבואו מכם ויעידו בישראל שקיימו את התורה כולה. יבוא נמרוד ויעד באברהם וכו'. יתן עדיהן ויצדקו. ולבסוף באות אומות העולם ואומרות: תנה לנו מראש ונעשה. והקב"ה אומר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, ואמאי קרי לה מצוה קלה? שאין בה חסרון כיס, מיד כל אחד עושה סוכתו בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה וכו'. מיד כל אחד מבעט בסוכתו ויוצא (שם ג').

                                                                                                                                    סוכה פשוטה          מצוה קלה זו שאינה נקנית בכסף וברכוש. מצוה קלה זו שאינה מפרדת בין לאום ובין לאומים לפי שהאמת היא אחת בכל צורותיה ולפי שהאמונה בחסות ה' אינה מעוררת קנאה של צרות עין וקנינים של "שלי" ו"שלך" אלא שואפת לעשות את האמת לקנין הכל היא מאחדת את הכל אל הכלל הכולל את הכל והיא טבועה בעצם מהותנו וחויתנו.

מצוה קלה זו היא מסמלת את המלכות העליונה הפורשת סוכת שלום את מלכותא דערעא המתדמה לה בפעולותיה, להשרות שלום ואהבה בתבל, זו היא מצות הסוכה שהיא קלה במשקלה הכמותי ומכרעת בערכה האיכותי ולמצוה זו קרואים כל אוה"ע למלאותה, והם מנסות אמנם להדמות וכל אחד קובע את סוכתו בראש גגו, מרים את דגלו בצבעיו המגוונים, אבל רק בראש גגו ולא בחצרות הקודש ולא בשער המים. סוכות נפרדות ואויבות אישה את רעותה, סוכות כאלה שהן מביאות רק מלחמה ושפיכות דמים. סוכות רעועות שאינן מגינות מפני החמה הלוהטת, ומכריחות בעליהן לבעוט בהם מתוך הכרת אפסותם, ולעומתן של סוכות בודדות ורעועות האלה מתיצבת בכל שעור קומתה "סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם "(עמוס ט"ו ט"ז) סוכת דוד היא סמל הפריחה של היהדות בימי חסנה, והיא גם סמל גאולתם הסופית של היהדות, "מאן בר נפלי משיח דכתיב ביום ההוא וכו' "(סנהדרין צ"ו:).

קטנה ודלה היא המלכות הזו בראשיתה, אבל איתנה ומוצקה היא במעמדה וגדולה היא מאוד באחריתה. כאשר היא נשענת על שני יסודות בריאים ונצחיים, התורה והכהונה. "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם" (דברים י"ז יח- יט) יוצא למלחמה מוציאה עמו, נכנס הוא מכניסה עמו, יושב בדין היא עמו, מיסב היא כנגדו (סנהדרין כ"א:) "ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים(במדבר כ"ז, כא).

מלכות זו הנשענת על יסוד התורה האלקית, ומכוונת את כל מעשיה להרים את עמו אל פסגת הגובה של המוסר והמדע האלוקי, היא לא רק לומדת לשמור לעשות, אלא היא מלמדת את העם תורה ודעת ויראה ואמונה, "הקהל את העם אנשים ונשים וטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים ל"א י"ב). "חזן הכנסת נוטל ספר התורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכ"ג נותנה למלך והמלך עומד ומקבל וקורא" (סוטה מ"א).

מלכות זו לוחמת מלחמות ה' בידה אחת אוחזת חרב גבורה ,ובבטחון גמור באלוקי ישעו אומר: "אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלקי מערכות ישראל "(שמואל א' י"ז מ"ה) ובידו השניה אוחזת הכנור ומשמיע זמירות ישראל,  כינור זמירות הנובעות מלב מלא אהבה וחנינה, רוך ונעימות, צמאון לוהט לראות בנועם ה' בהיכלו והתגלות מלכותו בכל אפסי ארץ לדור דורים לנצח נצחים: "ימלוך ה ' לעולם אלוקיך ציון לדור ודור הללויה (תהילים קמו, י).

מלכות זו מואסת שפיכות דמים, גם כשהיא באה ללחום מלחמות ה' "דם לרב שפכת ומלחמות גדולות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני "(דברי הימים א' כ"ב ח). מואסת עושר וכבוד מדומה, אבל אוהבת לדעת ולהבין משפט אמת. "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע" (מלכים א' ג', ט) ואוהבת בכל לבה וכוחה לעשות משפט וצדקה בהתמזגות הרמונית של דין ורחמים. "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" (שמואל ב' ח' ט"ו) משפט שיש בו שלום, זהו הבצוע, ומשפט  שיש בו רחמים זיכה את הזכאי, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו, משפט לזה שהחזיר לו ממונו וצדקה לזה ששלם לו מתוך ביתו (סנהדרין ו:).

ומלכות זו מואסת השלטון והלאומיות הצרה והעוורת הנסמכת על ההזדינות למלחמה והכנעת החלש, אבל היא בונה את יסודותיה וקיומה הלאומי על בנין אוצר הקודש, והיכל התפלה ותחנה שירה וזמרה לאלוקי מרום אשר יהיה בית תפלה לכל העמים "אתה תשמע, השמים מכון שבתך, ועשית ככל אשר יקראו אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי" (מלכים א' ח' מ"ג). מלכות זו אוהבת את עמה, מאחדת אותו ומרכזת אותו אל היכלי מקדשו ואחדות העם היא יקרה בעינה מכל חמדה ומכל חומה בצורה, החומות הבצורות נפגעות ונהרסות בידי אויב, ואחדות העם היא חומת ברזל שאין יד האויב שולטת בו, מלכות זו היא אשר נתנה גבורה וכבוד לישראל ושחררה אותם משעבוד מלכויות, "וחובל עול מפני שמן" (ישעיה י', כז) שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו (סנהדרין צ"ד:).

                                                                                                      סוכה יפה  מלכות זו, שהיא דמות דיוקנה של היהדות, היא סוכת דוד הנופלת, סוכה נופלת, סוכה נטויה ,אבל לא נפולה. סוכה שאת דמותה ראינו ורואים אנו תמיד בנשיאי ישראל שמזרע דוד ותלמידיהם הרבנים ופרנסי ישראל דור דור, וזו היא המלכות המקווה, העומדת לעד לנס עמים: "וזו תהיה חטאת כל העמים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות , והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גויים ידרושו" (ישעיה י"א,י) אין המלך המשיח בא אלא ליתן לעולם שלש מצות: סוכה במובנו של חסות עליונה וסוכת שלום, לולב התאחדות כל האנושיות אל האידאליים החיוניים והערכים הנצחיים ונשיאות הלב למעלה למעלה אל המדע והדבקות האלוקית, תפלין סמל ההתרחבות דעת אלוקים בארץ ומלאה הארץ דעה את ה'.

"בסוכות תשבו שבעת ימים וכו' למען ידעו דורותיכם" (ויקרא כ"ג, מג).

חג הסוכות אינו חג הזכרון לבד אלא הוא חג הידיעה. ידיעת הסוכה בכל מובניה הרחבים, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם.ומאז נמשכת סוכה זו וחופפת עלינו וסוככת עלינו מכל גלי שמש ולהטת וגלי ים סוערים וזידונים הקמים עלינו להשמידנו. סוכה זו מאחדת אותנו מרוממת אותנו ונותנת בפינו תפלה והודאה "ופרוש עלינו סוכת שלומך וברוך אתה ה' הפרש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל" ולאור סוכה זו אנו משקיפים ורואים את הסוכה היחידה והשקופה כדמות עור לויתן סוכת דוד שהיא מביאה מנוחה ושלום בעולם לפי שהיא נאצלת מן הכבוד של מעלה כמו שנאמר "ה' בעזך ישמח מלך"(תהילים כ"א, ב).

סוכה של לויתן