הרב יעקב מאיר

uzielpic

בימים אלה, ימי מלאות שמונים שנה לגאון דורנו איש ירושלים וראשון לציון כמוהר"ר יעקב מאיר שליט"א,

עוברים לפני אחד אחרי השני זכרונות יקרים מאוד מפעולותיו הכבירות לטובת עם ישראל של יעקב בחיר ה',

במשך שנות חייו שכולם הם שלשלת ארוכה של חוליות מזהירות ומבריקות כתרי תפארת בראשו.

זוכר אני את רבנו זה עוד מימי ילדותי, כשהופיע כפעם בפעם בחדרי לימודנו לעורר ולעודד את רבנן ותלמידהון ללמוד שפת קדשנו ולבטל את תרגום הלאדינו, אשר היה גוזל מאיתנו זמן רב מאוד לקלוט במוחנו הפעוטים בשפה זרה, מושגים שלא היינו מבינים אותם, ושקשה היה לנו לבטאם. זכורני היטבשבקוריו בחדרים אלה עשו עלינו רושם כביר וראינו בו מדריך ומנהיג קרוב ואהוב לליבנו הרעננים, והוא עורר בנו את החפץ והתשוקה לדבר וללמוד באותה השפה שדברו אבותינו ונביאינו בשבתם בארץ קדשנו תחת גפנם ותאנתם.

זכרוני עוד, פגישותי הרבות עם רבנו הגאון הזה, בישיבת "תפארת ירושלים" המשופרת והמשוכללת, הודות למרצו והבנתו.
עודם מצלצלים באוזני הדברים שהשמיעני אז לאמור: "כלך לך מהחדוד והפלפול, וקח לך את העיון הישר והסברואי שיהיו לך לאור עינים לרדת לעומקם ואמתותם של דברי חכמים וחידותם".
ולא רק זה אלא שהוסיף להעיר את אזני להתעסק ביותר בסדר זרעים באומרו, כי הלכות אלה תעמודנה לפניך בצאתך מכתלי בית המדרש אל עבודת הציבור.

איני יודע משום מה פנה אלי אז בעצה ותוחכה זו. אבל הדברים נכנסו לא רק לאוזני אלא גם לליבי, והציגו את דמותו לפני בתור איש המעלה הנתון בכל ליבו ונפשו לחינוך וגידול הנוער מחובשי בית המדרש בדרך ישרה ורצויה.

כן אזכור עוד את הימים הטובים והמאושרים שישבתי במחיצתו הקרובה בהנהלת בית חיוך יתומים שעמד תחת נשיאותו הנכבדה, עצותיו הנאמנות והשפעתו הכבירה רבת התועלת והתבונה.

עודני זוכר את הלילות הנעימים שישבתי לפניו כתלמיד וחבר ועסקנו בתורה, ימים אלה השנים תרס"ו תרס"ח, היו מהנוגים ביותר שעברו על ראשו רבינו, ובכל זאת לא הנמיכו את קומתו ולא הפילו את רוחו.

בכלל כולנו האברכים חובשי בית המדרש הכרנו עוד מימי נעורינו את רבנו הגדול למדריך ולמנהיג, ושתינו בצמא את דבריו הנעימים והנבונים, בדרשותיו הציבוריות שהיו עשירות בתוכן ונאות בסגנונן ומסגולותיו הרבות מצטרפים לאבני חן בכתר תפארת השיבה, החופפת ומוסיפה לו הוד והדר.

משאת נפשו הכבירה, שבה הכיר תעודת חייו ושהיתה נר לרגליו ואור לנתיבותיו, ונקודה מרכזית למחשבותיו והגיגיו, פעולותיו ועלעלותיו הרבות והענפות היא: גאולת האומה בפנימיות נפשה.

מנקודה זו התפלגו שתי פעולות מרכזיות חשובות מאוד מאוד:

אחדות האומה והרמת כבודה, התעררותה משפלות דלותה והתגברות רוחה, מבאן נובעת התמסרותו הרבה להחייאת שפת קודשנו, אוצר נשמת האומה וגנזי רוחה, והשלטתה בפני דור העתיד, שהוא חזה בו את דור הגאולה.

התאחדותם ההרמונית של ני שבטי ישראל האשכנזים והספרדים, אשר בה ראה אתחלתא דגאולה, הגרעין הראשון למטע ברך ה' זה, נגלה בפעולתו המאומצת לאיחוד קהילות אלה בעיר החוף של ארץ ישראל.
הואיל ובחזון רוחו תאר אותה כשער לכנס גלויות של פזורי ישראל והתרקמותה של מדינת ישראל בארץ אבותיו.
גרעין זה שזרע בעמל ותבונה, בראשית התפתחות ישובה של יפו, הוא יסודה הבריא של קהילתה, של הרבנות ובה של וועד הקהילה ליפן ותל אביב, המלכד והמאחד את כל קבוצי הגולה לחטיבה לאומית אחת.
מכאן נובעת גם גבורתו הנפלאה לעמוד בפרץ, להגנת כבודה והרמת קרנה של האומה בעתות היותר קשות לה.

לפי הורואותיו, הלכתי אל עיר ואם בישראל זו סלוניקי, העיר הגדולה באוכלוסיה היהודים למלא מקום תחתיו. בהיותי שמה נראתה לי דמות דיוקונו של לוחם אמיץ זה יעקב בחיר ה'. איך התאבק בגבורה עם כל הגורמים השליליים ויוכל להם.

ימי שבתו של רבנו הגדול בסלוניקי היו ימים סוערים מאוד, גלים זידונים עברו זה אחר זה על קהלה רבתי זו שאיימו עליה לשטפה בדכאון רוח ולדלדלה.

בשתיים עשרה שנות רבנותוהתחוללו בקהילה הנזכרת מהפכות נוראות, שהצריכו קברניט למופת, גבור רוח ורב מעוף, למלט ספינה זו, היא קהילת ישראל הקדומה והמפורסמת בעברה בעיר סלוניקי מזעזועים איומים, ואתה יחד כל שאר הקהילות הקרובות בה, ולהביאן לחוף שקט ובטוח.

בראשית זמן רבנותו, צפה בעיר זו שאלת הקונסטיטוציה המלכותית של ממשלת עותאן האדירה, ואחרי זה בא הכיבוש על ידי ממשלת יון. מקץ שנים מספר פרצה מלחמת העולם, ושוב הפכה עיר זו לתחנה צבאית גדולה ומרכזית לצבאות ממשלות ההסכמה, וכל קציניהן העליונים חנו בה.

אחרי כל הפורענויות האלה היתההתבערה הגדולה שפגעה קשה רק בבתי ישראל, וביום אחד העמיה עשרות אלפי נפשות תחת כפת השמים מחוסרי מחסה ומגן, בלי תקרת גג מעל לראשם.

מאורעות דחופים ומבוהלים אלה היו מלאכי זעם שנלחמו בשלותה ובשלמותה של קהלה מרכזית בישראל, ודרשו קברניט איץ בדמותו של יעקב אבינו הראשון, לא רק כדי להאבק עמו אלא גם להחזיק בו ולומר לו נמרצות: לא אשלחך כי אם ברכתני. וכאותו מלאך, שליח ההשגחה העליונה עמד בפרץ בכל עוז ותעצומות.
ובקומה זקופה יצא בשלום והוציא בשלום את צאן מרעיתו. במעשיו, כיבד עצמו, ובכבודו הרים את כבודה של היהדות בכללה, וקהילת סלוניקי הגדולה בפרט.

מסתפק אנוכי בשרטוטים אלה ביודעי, שעוד רבים ימלאו אחרי לספר גדולות ונצורות בעבודתו הרבנית והמדינאית בארץ ובגולה, שהם מעין מתגבר, מתפתל לאלפי נחלים והשראה מרובה, ואני מסיים בברכה עמוקה לאמור: לא יעדי מינן הודיה זיויה ויקריה, ויחי עוד לנצח, ובימיו ובימינו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח.