יום הכפורים / יום אדיר היחיד בשנה
"אלקים עז ישועתו סכות לראשי ביום נשק, באותו יום שישקו שני עולמות זה לזה העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס "(מדרש תהלים מזמור ק"מ)
יום הכפורים, יום האדיר היחיד בימי השנה, שנתנה תורת ישראל לעם ישראל, הוא מעין עולם הבא, עולם הנשמות ועולם הגאולה שבו מתנשקים שני העולמות זה בזה. האחד יוצא ונעלם והשני בא אחריו. בבחינת ב'סור זה בא זה' וממלא את מקומו, וכן הוא הדבר ביום הכפורים עם דמדומי חמה משתתק ומתחיל להיות שוקע עולם אחד של חיי אדם, עולם של עבודה ומעשה, הנאה ותענוגי בשרים למיניהם וסוגיהם, במקומו בא עולם עליון שמעלה את האדם לגובהי שמים ולדרגת מלאכי שרת עד שמלאכי מעלה בעצמם עומדים לפני כסא הכבוד של יוצר עולם ובורא האדם ואומרים: רבון כל העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים, מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם, כך ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכיפורים: מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים, והקב"ה שומע עדותן מן הקטגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל עם הקהל , שנאמר "וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" (הרמב"ן עה"ת ויקרא ט"ז ח').
וביום הכפורים מתרומם ישראל מעולם העכור הזה אל עולם שכולו שלום וכולו טהרה. ומתוך התרוממות זו מסתכל בעצמו מפשפש במעשיו מתודה על חטאותיו ושב אל מקוריות נשמתו וזו היא סודה של התשובה הגמורה, כי אין התשובה נגמרת בוידוי שפתים ולא אפילו בדמעות עינים אלא בהתעלות האדם בהכרת עצמיותו ותעודתו והתדבקותו הגמורה ביוצר האדם ונשמת שדי שבקרבו.
וביום הכפורים שב ישראל גם אל כנסת ישראל, שכל אחד ואחד במינו הוא נצוץ אורה המסתעף ממנה ודבק בה, ובהפרדו ממנה מתבטל ונהיה לאין "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (במדבר ט"ו, ל), ועמה שלום (ספרי במדבר פיסקא ע' ) ובשובו אליה ומתדבק באורה ובתשובתו אל אלקיו ועמו קורא שלום לכל העולם כולו ולכל אדם שנברא בצלם, ואומר להם:" אב אחד לכולנו אל אחד בראנו ולמה נבגוד איש באחיו"(מלאכי ב,י): ומתפלל לשלומו של עולם באמור: מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך… וידע כל יצור כי יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
זהו עצומו של יום הכפורים שסדר היום שלו נעוץ תחלתו בסופו וסופו בתחלתו, מתחיל בהתרת התפלה עם העבריינים שכל המודה בעצומו של יום הכפורים ומתקדש בקדושתו עוקר ממנו את סבת העבירות ואפשרות מציאותן ואיננו עוד עברין, אלא הוא חוזר ומתאחז בגזע עמו ובאלקיו, ומסיים בזעקה גדולה שעולה עד כסא הכבוד באמרו :"ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים", בשמים ממעל ובארץ מתחת. עושה שלום במרומיו ופרוש סוכת שלומו על ברואיו המיחדים שמו ודבקים בתורתו ומצותיו שהם יסוד השלום והשלמות לכל אדם הנברא בצלמו.
גדול ונורא הוא יום זה שהוא אדיר בימי השנה. בים זה קורא קול ממרומים עונה ואומר: "ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה" (במדבר ט"ו, כ) "גדולה תשובה שעושה הזדונות כשגגות" (יומא פ"ו) כי התשובה עצמה מעידה שהזדונות היו שגגות מתוך פיתוי ואונס או מתוך סכלות והתעלמות, ויחד עם זה בדבור אחד נשמע קול שני האומר "מי יתן והיה לבבם זה, להם ליראה אותו לשמור את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם", כי יום הכפורים לא ללמד על עצמו בא אלא להורות דרך החיים לנו לבנינו עד עולם.
דרך חיי היהדות ששני העולמות אינם נפרדים זה מזה אלא הם מנשקים זה את זה ומשלימים זה את זה, בבחינת ארעא ורקיעא דנשקי אהדדי (ב"ב ע"ד) על ידי האדם שהוא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו" (בראשית כ"ח י"ב).
האדם בימי חיו עלי אדמות אינו בריה שפלה, שוכן בתי עפר שיסודו מן העפר והוא שב אל העפר, אלא הוא דר בשני עולמות בבת אחת, רגליו נעוצות ומתהלכות בארץ, מוליכות כל גופו ומעסיקות כל כוחותיו הטבעיים באדמה ואוצרות טבעה, אבל ראשו, שהיא מעמידה אותו על רגליו ומאירה את דרכו בחיים, מגיע השמימה מקום שממנו מקבל אוצר מחשבותיו ושפע זרם קדושה מאורה, "מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" חליפות, ובעליתם מעלים אותו ומורידים אותו מתוך עליה כשהוא טעון ברכת שמים מעל ומביא שפע ברכה בעולמו, אבל ה' ניצב עליו תמיד לשחרר מוסר ולהדריכו בדרך החיים. כל אדם מישראל וכן האומה יחד שהיא גוף אורגאני אחד מצווים לראות עצמה כסולם זה שמחבר את שני העולמות. אדם שפורק מעליו עול מלכות שמים ומסלק שכינת הקודש מעל ראשו. הרי הוא כלי חרס שבור וכתולעת מזוהמה המנקרת באשפה שאין לו הנאה בעולמו ואין אחרים נהנים ממנו חכמה ובינה ותושיה. חיי הנאה ארציים שאין טל שמים תמידי מחיה אותם אינם ראויים לשמם ואינם ראויים להקרא בשם חיי אדם, לכן קבעה התורה מקומות מקודשים וזמנים מקודשים בחיי אדם ביום הכפורים שבו האדם מתכנס תחת סוכת שלום, זה ביהכ"נ ובית המדרש, וממנו שואב בשפע רב ברכת שמים מעל בכל רגעי ודרכי חייו.
מה נורא ונעים יום זה שבו הננו מתאחדים כולנו, אנשים ,נשים, אבות ובנים, סבים ונכדים בלב טהור אחד ובדברים אחדים ושפה אחת, מאחדים בעצמנו עברנו ועתידנו, ומתאחדים כולנו לאבינו בשמים ולאמנו זו כנסת ישראל, היש דמיון בכל תענוגי עולם לתענוג נפשי שאנו כולנו מרגישים ברגעים אלה? בשבתנו מאוחדים תחת כפת הקודש זו שאין בה מפלגות ומעמדות אויבות אחת את רעותה. ולמה אחים ובנים יקירים למה לא נמשיך לנו לבנינו נעימות החיים זו שהיא מגבירה את כחנו ומאחדת את קרעינו? מדוע לא נסתופף בסוכת שלום זו אנו ובנינו נשינו ובנותינו שבת שבתו להשיב לנו ששון החיים ולהשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
יהי יום הכפורים עמוד אורה שילך לפנינו בכל דרכינו, בבית, ברחוב ובשדה להאיר את עינינו, לאחד את לבבנו, להלהיב את שלהבת נשמתנו ולכונן את צעדינו בדרך התורה והמצוה.
ויהי קול זה, אשר מקבץ ומכנס את כולנו בביהכ"נ לתשובה ותפלה לאחדות האומה וקרבת אלקים, נשמעו לאזנינו ולבנו תמיד לאמר לנו: "שובה ישראל, שובה אל אלקיך ועמך ותורתך וארצך, שובה והשיב את בנך למעון קדשך, זה בית הכנסת ובית המדרש לתורה ולתפלה, למען ישוב ה' אלוקינו, ישיב את שבותנו ויקבץ את פזורינו וישיב לנו את כבודנו המחולל, ויקים בנו ולעינינו יעודיו מפי נאמן ביתו לאמר: "ונתנך ה' אלקיך עליון לכל גויי הארץ לתהלה ולשם ולתפארת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך."(דברים כח, א)
ועתה, אחים ואחיות, בנים ובנות יקרות, ברגעי קדש אלה שהננו מחבקים ספרי התורה בזרועותינו ונושאים עינינו ולבנו אליהם בחרדת קדוש ושמחת לב ונפש נשא לבנו ועינינו השמימה בתפלה קצרה לאמר: ה' אלקי עולם סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, והבט משמים וראה ענינו ולחצנו כי שחה לעפר נפשנו, כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה, ובכל זאת לא פרשנו כפנו לאל זר, ואתה ה' אל תבישנו משברנו ואל תכלימנו מתקותנו ,הושע ה' את עמך ישראל בכל ארצות פזוריהם. גנון נא ה' בחסדך עליהם והצילם מכל אויב ומשטין, ברך את ארצות קדשך אשר נתת לנחלת עולם לעמך, בשלום ושלוה, שקט ובטחה, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד, ולא יוסיפו בני עולה ואנשי בליעל לענותו ולהחרידו ממנוחתו ושלותו, ברך את מעשה ידינו ותבואת ארצנו, השיבנו לעבודתך, וטהר לבנו לעבדך באמת, חדש עלינו שנה זו הבאה עלינו לטובה ולברכה לישועה וגאולה ותחזינה עינינו בשיבת בנים לגבולם כאמור: (ישעיה לה, י)" ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה שמחת עולם על ראשם" אמן ואמן.
