מאמר ו' מדרשי סופרים

נוסף על דקדוקי תורה בצרוף אותיותיה וסדור תיבותיה, דרשו רז״ל קשור המשפטים וסדורם. לדרשתם זו קבעו לכלל גדול כל אתים וגמים רבויים ,אכין ורקין מעוטים או, אך חלק, (ב״ר פ״ח י״ט, חגיגה י״ב: ופסחים ה. ועוד בכ״מ).
אופיית היא מאד דרשת ר״ע במאמר הכתוב את ה׳ אלקיך תירא לרבות ת״ח (פסחים כ״ב דרשה זו היא בבחינת בא ללמד ונמצא למד, כשם שיראתנו מהאדם אינה יכולה להיות יראת הכח של שלטון אדם באדם בכחותיו הפיזיים ובשרירי אונו, ולא יראת העדר הנאה, כי יראה זו עושה את האדם כעבד שפל הנושא עין תמיד אל אדוניו, או כבריה חלשה הנכנעת לפני הגבור ממנה מפחד מכאובים וענויים, או אפילו גם הפסקת פתיל החיים לעצמו או לקרוביו אלא, יראת החכמה והמעלה שבאדם, שהיא מטילה אימה ומשמעת של כבוד והוקרה, וממנה אתה למד שמדת היראה שנאמרה לגבי ה׳ היא יראת חכמתו וגדולתו יראת הכבוד והרוממות שנובעת מתוך אהבה ונותנת שמחה וגדולה לכל הדבקים בה.
וכן דרשו, קשור הפסוקים והפרשיות ואמרו: שוקיו עמודי שיש מיוסדים על אדני פז, אלו פרשיותיה של תורה שהן נדרשות לפניהם ולאחריהם, (שהש״ר ה׳ י״ד) והאי קרא מרישיה לסיפיה ומסיפיה לרישיה מדריש (ברכות ס״ג:)מכאן נובעת המחלוקת אם מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, או לאחוריו (שבת ל״ב :ומנחות י״ח.) ומזה נמשכה דרשת סמוכים לדרוש המקראות הסמוכים זה לזה דוגמה לזה: דרשתם מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה ? שנאמר: לא תחסום שור בדישו, וסמיך ליה: כי ישבו אחים יחדיו, וגם רבי יהודא דלא דריש סמוכין בכל התורה במשנה תורה דריש משום דמוכח ,דלמדרשינהו אהדדי סמכינהו (יבמות ד. רש״י ד״ה דמוכח).
ומכאן היסוד למאמרם: אין מוקדם ומאוחר בתורה בתרי עניני, זאת אומרת: לא הקפידה התורה לכתוב פרשיותיה לפי סדר הזמנים שהרי פרשת הפקודים שנאמרה בשנה השנית באחד לחדש השני (במדבר א. א) נכתבה לפני פרשת הפסח, שנאמר: בשנה השנית בחדש הראשון (שם ט׳) וגם בפסוק אחד ובענין אחד אין מוקדם ומאוחר, במקום שהדרשה העיונית מחייבת זה, ומה שנאמר בסיני: סקול יסקל או ירה יירה, לאו דוקא אלא יירה יירה או סקול יסקל כדי שתהיה המיתה סמיכה לסקילה דכתיב בה: וסקלתם באבנים ומתו, (ראה פסחים צ״ה: ותוס׳ ד"ה אבל בחד, וסנהדרין מ״ה תד״ה מנין שבדחיה וחולין צ״ה: ד״ה ר׳ אליעזר).
ומכיון שאין מוקדם ומאוחר בתורה לא בפרשיות ולא בפסוקיהם. מזה יוצא בהכרח, לדרוש סמיכות הכתובים ולמצוא להם קשר דרושי להלכה ואגדה .בסמיכות המקראות והפרשיות דוגמא לזה, מאמרם: כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר: והודעתם לבניך וכו׳ וכתיב בתריה: יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקים בחורב, (ברכות כ״א). מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה? שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך וכו׳. וסמיך ליה: יום אשר עמדת ,מה להלן בעלי קריין אסירין. אף כאן בעלי קריין אסורין (שם). או, למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבי ? אף אתה אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו ? אלא הוה, הכי נמי הוה (שם י.). למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתם של צדיקים מכפרת, למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? מה בגדי כהונה מכפרים, אף מיתתם של צדיקים מכפרים (מועד קטן כ״ח, ותד״ה מיתת אהרן).
דוגמאות אלה מלמדות: שסמיכות הפרשיות נדרשת במדת היקש. להקיש המאוחר אל המוקדם. מה פרה אדומה הקודמת בפרשה מכפרת, אף מיתת מרים הסמוכה לאחריה מכפרת. או להקיש המוקדם אל המאוחר, והודעתם לבניך ולבני בניך וכו׳ יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך. מה להלן — מעמד הר סיני המאוחר בכתוב — בעלי קריין אסורין, אף כאן — והודעתם לבניך הקודם — בעלי קריין אסורין. וכן כלל ר״ע ואמר: כל פרשה שהיא סמוכה לחברתה למדה הימנה, נאמר למעלה: לכה איעצך אשר יעשה — ולא פרש מהות העצה — באה הפרשה הסמוכה ויחל העם לזנות, ולמדה על פרשה שלמעלה הימנה, — שהיא היתה עצתו של בלעם, ־ אמר לו: אלקיהם של אלו שונא ומה הוא: והן מתאווים כלי פשתן .בוא ואשיאך עצה: עשה להם קלעים והושב בהם זונות וכו', ורבי מוסיף ודורש סמיכות הפרשיות בקשר סבתי ואמר: למה נסמכה פרשת סטה לנזיר, לומר לך ,שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין(ברכות ס״ג: סוטה ב'.).
בדרך דרושי זה קשרו את הפרשיות הסמוכות זו לזו אעפ״י שהן רחוקות זו מזו בתכנן. וכלל אומר רבי: הרבה פרשיות סמוכות זו לזו; ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב: כיוצא בו אתה אומר ובת איש כהן כי תחל לזנות וכו', והכהן הגדול מאחיו וכו', בת כהן שזנתה, יוצא כהן גדול לפניה ואומר לה: אלו עשית כדרך שעשו אמותיך, זכית שיוצא ממך כהן גדול, ועכשיו אבדת את עצמך ואת כבודך לכך נאמר ובת איש כהן כי תחל לזנות והכהן הגדול וכו׳ (ספרי במדבר פ׳ בלק א׳),סמיכות הפסוקים והפרשיות זו לזו היא נושא לדרשתם של רבותינו הקדמונים לדורותיהם ותקופותיהם, לדרוש בהלכה ואגדה ולחרוז בחוט השני הפסוקים והפרשיות התורה לנביאים, והנביאים לכתובים וכולם יחד להמשנה ,הלכה ואגדה.