מאמר י"א מדרשי אגדה

האגדה היא מעין מתגבר, נובע ממקור מים חיים ומתפצל לכמה נחלים שאין קץ למספרם ולא גבול להתפשטותם והתרחבותם.
דברי אגדה מעירים את הרגש. מרוממים את הרוח, מאירים את המחשבה וחושפים לעיני האדם שמים לרום וארץ לעומק לדעת את ההויה העולמית בגלויה ונסתריה, להכיר עצמיותו של האדם באישו ומיניו ותעודתו בחיים ובעולם ; ולהשקיף מבעד לצורה המוחשית והאטומית בכל גוניהם את הטמיר והנעלם האור הגנוז המחיה את הכל ומנהיג את הכל בחפצו ורצונו ובחכמתו הנפלאה והעמוקה.
הפורש מן האגדה — זו שירת הנשמה האלקית שבאדם וצלילי הזמרה של דברי תורה וחזיוני הנבואה — מצמצם ומגביל את עצמו בחוג צר ומצומצם ומונע ממנו את האפשרות לראות מפלאות תמים דעים וסודות תורתו, וכן הוא אומר ריב״ל מאריה דאגדתא; כי לא יבינו אל פעולות ה׳ אלו האגדות (שוחר טוב תהלים פ״ח ה׳). וכן אמרו: רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש־ברוך־הוא ומדבק בדרכיו(ספרי עקב כ״ב).
גולת הכותרת והמטרה התכליתית שבמדרשי אגדה היא הדרשה במעשה בראשית ומעשה מרכבה.במעשה בראשית דרשו חדושם והתהוותם, בדרך השתלשלותו ואצילותו; וקיום מעשה בראשית בטבעם ובהמרת צורותיהם ברצון יוצרם ומחוללם המחדש בטובו בבל יום מעשה בראשית.
ובמעשה מרכבה דרשו לדעת דרכי ה׳ הנפלאים מאד מאד, בהנהגתו את עולמו וברואיו בדיני משפט וצדקה חסד ורחמים ובהשתלשלות סבותיהם. הצדיקים האדם השלם שהוא עולם קטן, הוא מרכבה לשכינה ששכינת הקדש שורה עליו ושומרת צעדיו והעולם הגדול הוא מרכבה לאלקי מרום שהוא מנהיגו ומקימו במדת הדין והרחמים ובה מתגלה גדולתו הנפלאה והנהגתו הרחמנית והמשפטית עם כל יצוריו. השגות נעלמות אלה לא נתנו לדרוש ברבים אלא לאומרם ברמזים עדינים מאד לאלה שטהרו את נפשם זככו מחשבתם והכשירו את בינתם לקבלם לאמתתם, (עיין חגיגה פרק אין דורשין ורמב״ם ה׳ יסוה״ת פ״ב ה׳ י״ב ופ״ד ה׳ י״ג). ובדרך הדרגתי מן הקל אל החמור. שלבים לגרם המעלות זה הן דרשותיהם הרבות של רז״ל שהן מכוונות להעלות את האדם למדרגה הכי עליונה, בהשתלמותו המוסרית והמדעית, לטהרו מטומאתו; לקדשו בקדושת אלקים ולהביאו על ידי כך לידי אהבת ה׳ טהורה ונאמנה שמתוך כך יכיר את מי שאמר והיה העולם וידבק בדרכיו.
נושא לדרשת ההלכה הם, מקראי קדש שבתורה ובנביאים, כשם שיש מדות למדרש ההלכה כך יש מדות למדרש האגדה ורבי אלעזר בנו של ריה״ג קבע תחומים להאגדה ומנה ל״ב מדות שהאגדה נדרשת בהם. מדות אלה הם מפתחות ושערים להיכל המדע והדרוש שבדרכם אנו נכנסים, אם נזכה, לטרקלין שכולו אורה ולנהל עדנים אין סופי שהרגש והרצון, הדעת והמחשבה נזוגים ממנו ומוארים מאורו.
מדרשי האגדה לסוגיהם וענפיהם רבים ועצומים הם מאד, ודומים לים גדול ורחב ידים שאין העין יכולה לתפוש עומקו ורוחבו; ולא זרועות עולם מספיקים לחבקו, גדולים חקרי לב ובאותה מדה גדולים ורחבים הם הנושאים שעליהם נסמכת האגדה והנימים שבהם רוקמת את צורתה בכל קויה ושרטוטיה ציוריה ושלל צבעיה.
ספרים רבים נכתבו בחקר האגדה מהותה טיבה ותעודתה, ואין אני מוצא צורך לחזור על דבריהם, אבל אעמוד פה על שני סוגים כלליים של צורת האגדה שבהם משתקפת קדמותו של מדרש האגדה, והם דורשי רשומות ודורשי חמורות או דרשות כמין חומר.

דורשי רשומות ודורשי חמורות

מושגים אלה לא התפרשו כל צרכם. רש״י ז״ל פירש; דורשי קשרים וסתומים הכלולים בתורה, (ברכות כ״ד). ובהוראה זו פרש גם מושג דורשי חמורות דורשי מקראות ופסוקים (ב״ק פ״ב, וסנהדרין ק״ד.). דורשי רשומות וחמורות איפוא הם שמות נרדפים שהוראתם היא אחת (ברכות שם). הערוך גם הוא באר הוראת רשומות שהוא שם נגזר מפעל רשם בערבית וחמורות או המורות נגזר מפעל אהמר בפרסית והוראת שניהם היא: חוקר דבר ומבין לאשורו(ערוך השלם ערך רשם).
קרובים לזה הם דברי קאהוט, (ערך הומר) כי דורשי המורות או רשומות הם; הדרשנים אשר הביאו דוגמאות על ידי גזרה שוה לבאר על ידה איזה ענין מבוקש. ע״כ.
ורש״י פין גם הוא הולך בשיטה זו ואומר; כי שני מושגים אלה; חמורות ורשומות, הם ענין אחד, הראשון נגזר משם חמר על דרך תתהפך כחמר חותם. כשם שהחומר מקבל צורת החותם אף דרשות חמורות הן על דרך מדה כנגד מדה, צורת כנגד צורה, ובא שם ״חמורות" ולמד על השם ״רשומות״, שענינו הרושם הנשאר בחמר מבליטת החותם כענין שאמרו רשומו ניכר. (דה״י לרש״י פין ח״א פ' ט״ז 165).
מדברי כולם נלמד ששני מושגים אלה הם ענין אחד, לכאורה יש סיעתא לזה, ממה שמצאנו דרשה אחת נזכרה בשם דורשי רשומות ודורשי חמורות: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה, דורשי רשומות היו אומרים: נתן לו זרוע תחת היה וכן הוא אומר ויקם מתוך העדה ויקח רמה בידו, הלחיים, זו תחת תפלה. וכה״א: ויעמוד פנחס ויפלל, קבה, תחת האשה אל קבתה (ספרי שופטים י״ח ג׳ ה׳ מ״ו) ודרשה זו עצמה נאמרה בתלמודין בשם דורשי חמורות (חולין קל״ד). אבל כשנעין בפרטי הדרשות שנאמרו בשם דורשי רשומות וחמורות יתברר שאינם ענין אחד, לא מדה כנגד מדה, ולא גזרה שוה אנאלוגית, שהרי בשם דורשי רשומות אמרו :שלשה עדות הכתובים בפרשה ושפטו העדה והצילו העדה והשיבו אותו העדה ,ללמדך שדיני נפשות בשלשים (ספרי מסע י״ח) וכן אמרו: ויאמרו איש אל אחיו מן הוא דורשי רשומות אמרו: ישראל קראוהו מן (מכילתא בשלח ט״ו). זאת אומרת: ויאמרו איש אל אחיו מן הוא אינו לשון של שאלה מה הוא ? אלא שאמרו איש אל אחיו: ראוי הוא להקרא מן. דרשות אלה אינם בבחינת מדה כנגד מדה ולא גזרה שוה אנאלוגית כפרושם של קאהוט ורש״י פין אבל הם דרוש המקרא ,לפרשו על בוריו. מכאן שדורשי רשומות ודורשי חמורות הם שני ענינים נפרדים ובט״ס נכתב בספרי דורשי רשומות בדרשת ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבר, וכו׳ וכמו שנבאר להלן ומכאן פרכא לפירוש רש״י בהוראת דורשי רשומות דורשי מקראות סתומים שהרי מצאנו דרשתם: למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש־ברוך־הוא ומדבק בדרכיו ודרשה זו אינה באה לדרוש הכתובים הסתומים.הראה״ו כותב: הדורשים בדרך משל נקראו דורשי רשומות, והדורשים בדרך נתינת טעם לתורה נקראו דורשי חמורות (דו״ד ח״א פרק כ״ב). אבל פרושו זה אינו הולם למושגי רשומות וחמורות ואינו מתאים לפרטי הדרשות שנכלל ובשני שמות אלה. שהרי מצאנו בשם דורשי רשומות דברים שנאמרו שלא בדרך משל וציור (ראה קה״ר מ׳ א׳ ומכילתא שמות ט״ז ל״א וספרי מסעי י״ח) וכמו כן מצאנו בדורשי חמורות דרשות שאין בהם טעם לתורה (ראה פסחים נד.). הוראת מושג רשומות, לדעתי, היא מלה ארמית שהוראתו היא : א) דרשת רשמי הכתב נוסף על דברים ככתבם; ב) דורשי דברים שעושים רושם ורשומם ניכר; ג) דורשי רשמי הפעולות זאת אומרת סבתם והמסובב מהן. הוכחה ברורה לזה משמשת מאמרם ז״ל בדרשת המקרא, אבל אני אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ? רשום עד שלא נגזרה גזרה, אמת משנגזרה גזרה (בראשית רבה פ״א ב׳). מאמר זה נזכר בתלמודין בסגנון אחר, אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת, וכי יש כתב שאינו אמת? כאן בגזר דין שאין עמו שבועה ,כאן בגזר דין שיש עמו שבועה (יבמות ק״ה). השגחת ה׳ בעולמו מעולפת בסודות נסתרים שרשומיה נגלים לעבדיו הנביאים בחזיונות וסמלים, כי לא יעשה ה׳ אלקים דבר כי אם גלה יסודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳ ז) ורק באחרית הימים בהתגשמות הגזרה אז נדע להתבונן בו כמאמר ה׳ על ידי נביאיו לאמר: לא ישוב חרון אף ה׳ עד עשיתו ועד הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בו, (ירמיה ל״א כ״ד). ובכן קודם גזר דין נגלה רצונו וגזרתו בכתב אמת וברור למתבוננים בו בנין אב לזה הוא מאמרם ז״ל בהלכה, הכותב שתי אותיות וכו׳ אמר ר׳ יוסי לא חייבי שתי אותיות אלא משום שכך כותבין על קדשי המשכן לדעת איזו בן זוג ואר״י מציגו שם קטן משם גדול שם משמעון וכו׳ (שבת ק״כג). הא למדת, שהרושם הוא; כתב סתום וחתום שמובן רק ליודע לצרף האותיות זו לזו או למי שיודע פתוחם של אותיות אלה, ולכל אדם אחר, אין הכתב מובן כלל באשר אינו יודע צרופם או שאבינם ככתבם ולא לאמתם וקוראם בקצור כמו, שם במקום שמעון ,דן במקום דניאל וכיוצא במובן זה דרשו רז״ל מאה״כ ולא מצאו מים אין מים אלא תורה (מכילתא בשלח פ״א). וכן; ויורהו ה׳ עץ, הראהו דברי תורה שנמשלו לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (מכילתא שם כ״ה) וכן ושפטו העדה והציל והעדה והשיבו אותו העדה ללמדך שדיני נפשות בשלשים (ספרי מסעי י״ח). זאת אומרת אין עדה אלא השופטים שמנהיגים את העדה ומסמלים אותה ועדה הנאמר בכתוב זה רומז לנבחרי העדה ומנהיגיה השופטים.
והיו חייך תלואים מנגד. זה התולה תפיליו (ברכות כ״ד). זאת אומרת : אין חייך האמורים בזה אלא תפילין שבהם כתוב קבלת עול מלכות שמים ועול המצות וזכר יצאת מצרים שהם־הם יסודותיה ועקריה של התורה כולה, שנאמר עליה כי היא חייך ואורך ימיך על האדמה וכו׳.
במונח — דורשי רשומות נכלל גם דרשת דברים שעושים רושם ורשומם נכר, וזו היא דרשתם האומרת: רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה. (ספרי עקב כ״ב). וכן דרשתם האומרת: האדם נדון אחר רובו וכו׳ עבר עברה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה ואבד ממנו ומן העולם טובה הרבה (קה״ר א.).
הוראה אחרת בדורשי רשומות דרשתם להכיר הסבה והמסובב.
חזיונות והופעות רבות עוברות לעינינו בשטף, אבל אין אנו יכולים להכיר את סבתם. ולא המסובב מהם ודורשי רשומות דרשו במחקרם לדעת את הסבה והמסובב, מעין זה היא דרשתם ולא מצאו מים לפי שפרשו מדברי תורה. אבד ודרך החיים ולא מצאו מים, ומסובב מזה התקינו הנביאים שלא ישהו שלשת ימים בלא תורה ושיהיו קורין בתורה שבת שני וחמישי.
דומה לזה היא דרשת רבי יהושע ורבי אלעזר בן חסמא, ויבא עמלק, המקרא הזה רשום ומפורש על ידי איוב: היגאה גומא בלא בצה וכו׳ כך אי־ אפשר ,לישראל בלא תורה, ולפי שפרשו מן התורה בא עליהם השונא (מכילתא שמות מ״ז ר״ח). הכתב הוא דבר סתום למי שאינו יודע סודם וסימנם. ובהוראה זו אמרו משם דורשי רשומות בפרוש הכתוב ויאמרו איש אל אחיו מן היא במובן זה שהיא הסבה למקרא שלאחריו ויקראו בית ישראל את שמו מן.
ומסוג זה היא דרשתם, במאה״כ וילקטו אותו בבקר בבקר דורשי רשומות אמרו מכאן שהיה במן בזעת אפיך תאכל לחם (מכילתא בשלח) בדרשתם זו רצו לתת את הסבה לירידתו של המן יום יום בהשכמה בבקר בבקר, כדי לקיים את הגזרה הנצחית בזעת אפיך תאכל לחם גם בדור המדבר ואוכלי המן.

דורשי חמורות או כמין חומר

סוג שני של דרשות רז״ל באגדה נקראו בשם: דורשי חמורות, או דרשות כמין חומר, מושג מעורפל זה נתן מקום לפרושים שונים (ראה בערוך ערך חומר )ולדעתי פרושו הנכון של מושג זה הוא מה שכתב רבנו סעדיה גאון לאמר: כמין המעשה: שכן בארמית אומר אדם לחברו: מה אמרך. כלומר מה מעשיך, זאת אומרת מה היא מטרת המעשה. אולם במסכת שמחות (פ״ח) נאמר דורשי חמודות אומרים וכו׳ וגרסא זו נראית לנכונה יותר, דורשי חמודות או חמודות או כמין חומר, לקחו לנושא דרשתם ספורי התורה ומצות המעשיות שבה, למצוא בהם דעות מוסריות שמסתמלות במעשים, הוא ענה שמצא את הימים במדבר, דורשי חמורות דרשו: מעשיו מעידים על אישיותו: ענה פסול היה ולפיכך הביא פסולים לעולם (פסחים נד.).
מפני מה אמרה תורה לתת זרוע ולחיים וקבה לכהן? בזכות פעולותיו של פנחס הכהן — הקנאי הראשון — בזרועו, ויקח רומח בידו בלחייו ויעמוד פנחס ויפלל, והקבה בפעולתו המעשית ואת האשה אל קבתה (חולין קל״ד:). מפני מה אמרה תורה ורצע אדוניו את אזנו במרצע מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף ?אמר הקב״ה: אזן ששמעה על הר סיני ״כי לי בני ישראל עבדים וכו׳ והלך וקנה אדון לעצמו ירצע. מה נשתנה דלת ומזוזה? דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים וכו׳ ירצע בפניהם (קידושין כב:). מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה ולא כי תלקה אשה לאיש ? מפני שדרכו של איש לחזור אחר אשה; ולא דרכה של אשה לחזור אחר האיש (קידושין ב.). מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו? מי גרם שיגורו בתוכה ממונם (סנהדרין ק״ד), מפני מה מביאה הסוטה מנחת שעורים ? היא האכילתו מעדני עולם שגורמים לחטא כנגד זה מנחתה היא דלה מנחת שעורים או כשם שמעשיה מעשי בהמה כן קרבנה מעשה בהמה (סוטה ט״ו:).
ונתצתם את מזבחותם מה חטאו עצים ואבנים? והרגת את האשה ואת הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה? אלא לפי שבאה תקלה על ידה, ק״ו לאדם המחטיא. לא תניף עליהם ברזל מה נשתנה ברזל להיות פסול ? לפי שחרב סימן קללה לעולם. אבנים שלמות תבנה את מזבח ה׳ אלקיך, אבנים שמטילו תשלום, ק״ו לבני תורה שהם כפרה לעולם עאכו״כ יהיו שלמים לפני הקב״ה. (שמחות פ״ח ילקוט שמעוני משפטים כ״א רמז שי״ח). מפני מה אמרה נדה לשבעה ?מפני שרגיל וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהיה חביבת על בעלה כשעת כניסתה לחופה (נדה נ״ג).
קרוב לודאי הוא לדעתי, שבמושג דורשי חמורות כוונו רז״ל גם בהוראת מרגליות או פנינים (עיין רש״י ותוס׳ סוטה ט״ו) ובחרו רז״ל במושג זה שמתפרש בשתי הוראות: דרושי תכלית הפעולות וסמליהם, ודרושים שהם דברים יקרים ונחמדים מפנינים. וכן קראו רז״ל הדרשות המשובחות בתכנן וצורת הבעתן בשם מרגליות (יבמות צד) חוה ליה לר׳ אלעזר למדרש ביה מרגניתא. הדרשנים המשובחים נקראו פה מפיק מרגליות (קידושין ל״ט). דרשות אלה הן בנין אב לכל דרשות חכמים לצורותיהם המרובות שכולן הם נכנסות באחת משני סוגי דרשות אלה: דורשי רשומות המיוסדות על המקראות בדרכי הדרוש וקשורן הסבתי של המאורעות שבתולדת ישראל ותולדת האדם בכלל בהסתכלות עמוקה מהמאוחר אל הקודם ומהקודם אל המאוחר לראות בהמעשים הנגלים הרשמים והסבות שגרמו להויתם המוחשית, ולראות בההוה רשומו של השתלשלות העתיד הקרוב והרחוק.ודרשות חמורות הן דרשותיהן של חכמים מדור דור שדרשו בכל מעש ההמצוות ומצאו בהם סמלים והערות לדעות אמתיות ומוסריות נעלות שהם פנינים יקרות מאד וכעין צרור המור שריחו נודף ומשיב נפש, בספרותנו ובספרותה של האנושיות כולה למתבוננים בהם ומבינים אותם על אמתתם.
דרשות אלה הן מרובות מאד מאד. ונזכיר פה דוגמאות אחדות:
אמר רבי יהודא משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח? כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות, ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת וכו'? כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה? זכתה, יוצא ממנה בן כאברהם אבינו דכתיב ביה עפר ואפר; לא זכתה תחזור לעפרה, בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לב׳ מצוות אפר פרה ועפר סוטה וכו'. בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצוות חוט של תכלת ורצועה של תפילין (סוטה י״ז) .שאלו תלמידיו את רשב״י מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן. אמר להם בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תיזקק לבעלה לפיכך אמרה תורה תביא קרבן (נדה לא.). מפני מה אז נתנה תורה קצבה במחוסרי כפרה? שמא הוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים (כתובות כ״ז). ביחוד הצטיין בדרשות אלה רשב״י.
דרשות אלה דומות לגמרי בתוכנן וצורתן לדרשת דורשי חמורות ולכל אותן הדרשות כמין חומר שנאמרו בשם ריב״ז. והם שמשו פנס מאיר עיני חכמים בכל דרשותיהם דור דור שכולן נובעות מאותו המקור של דורשי רשומות וחמורות ושבות אליהן והן טל שמים שאינו פוסק לעולם ומרעיף חיי נצח והפראה לכל בית ישראל לדורות עולם.