סימן טו
בת ישראל שנאנסה אם נאסרה לכהן
(לאה"ע סי' ו)
י תמוז תש"ב
לכבוד
הרב הגאון המפורסם חו"ב סוע"ה
כמוהר"ר חיים זבולון חרל"פ יצ"ו
רב אב"ד בראשון לציון
בתשובה לשאלתו ממני בנדון בת ישראל שנאנסה אם נאסרה לכהן – ומעכ"ת צדד להחמיר לפי מ"ש הבית שמואל משם הסמ"ג מדפסק בש"ס דלית הלכתא כר"א… משמע דלשאר תנאים ראוי להחמיר, לדעת הרש"ל גם הטור ס"ל כן (בית שמואל אה"ע סי' ו' ס"ק י"ט).
ואנא עניא נראה דהואיל והרמב"ם ומרן פסקו בפשיטות להתיר, וכמ"ש הבית שמואל עצמו דמדברי מרן משמע דאין איסור כלל לכהן לישא אותה. הלכך לדידן שקבלנו הוראות מרן להקל ולהחמיר, כוותיה מורינן, ועבדינן הלכה למעשה.
ולא עוד אלא שבנדון דידן גם הסמ"ג ורש"ל בדעת הטור לא כתבו אלא שראוי להחמיר, והיינו שכל כהן ראוי לו להחמיר משום קדושת כהונה דידיה, אבל אם בא לשאול הלכה למעשה מדינא דגמרא ודאי שאנו חייבים ומצווים להורות לו כהלכה דגמרא, והואיל ובגמרא פסקו להדיא דלית הלכתה כוותה דר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה (יבמות סא,ב). אין אנו רשאים להורות אלא כהלכה פסוקה דגמרא, ומסופקני אפילו אם רשאים אנו לומר שראוי לו להחמיר נגד הלכה פסוקה, אלא שאם הוא מחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה.
ועוד נראה לי שגם הסמ"ג ורש"ל לא אמרו שראוי להחמיר אלא בקדשה משום דמצאנו תנא שסובר כן, וכדתניא רבי עקיבא אומר זונה היא מופקרת (יבמות סא,ב), ולכן יש מקום לומר דאעפ"י שלית הלכתא כרבי אליעזר בפנוי הבא על הפנויה, ואעפ"י שנפסקה הלכה כחכמים דמתניתין שאין זונה אלא גיורת ומשוחררת שנבעלה בעילת זנות לפסול לה, מכל מקום ראוי להחמיר כסברת ר"ע שלא מצאנו לו חולק בפירוש, ואפשר שבקדשה מודים לו חכמים. אבל בפנויה שנבעלה לפנוי ושלא היתה קדשה ומופקרת, הואיל ונפסקה הלכה כחכמים ולא כרבי אליעזר, אין לנו אלא להורות כמותם, ואין להחמיר במקום הלכה פסוקה וברורה.
ובנדון דידן שהיא אנוסה, מסתברא לומר שליכא מאן דאמר שראוי להחמיר. דהנה המל"מ נסתפק בדעת רבי אלעזר דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אם זה הוא גם באנוסה, והביא מ"ש בלקוטי מהר"ר בצלאל כתובות, ומדברי הרשב"א בתשובתו (סי' אלף רל"א), דס"ל דפנוי שאנס את הפנויה לא עשאה זונה.
ואף דהמל"מ עצמו תמה על דבריהם והוכיח מדברי רש"י דלר"א גם פנויה שנאנסה נעשית זונה (ה' איסורי ביאה פ"ח ה"ב).
מכל מקום מידי פלוגתא לא נפקא, וכיון שמעיקר ההלכה לית הלכתא כר"א אלא כחכמים דפליגי עליה ואמרו פנויה שנבעלה אפילו אם היתה קדשה שהפקירה עצמה, לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה, שהרי אינה אסורה להנשא לו (שו"ע סי' ו' סעיף ח'), והואיל וגם הסמ"ג לא אמר אלא ראוי להחמיר, ודאי שבנאנסה שגם אליבא דר"א לא נעשית זונה לדעת הרשב"א ודעמיה, אין מקום להחמיר.
ועוד זאת אני אומר, שמשום תקנת בת ישראל שלא תצא לתרבות רעה, שלא כל אדם יסכים לישא אנוסת חברו, ראוי לנו להורות היתר לנשואיה עם כהן. ולמצוה תחשב לנו להציל בת ישראל מחשש הפקרות ופריצות, ולמנוע על ידי כך פרץ וצוחה מרחובותינו.
והנלע"ד כתבתי