סימן ט' ו. זמן לבוש טלית קטן

ו.   זמן לבוש טלית קטן

מרן ז״ל פסק: ״טוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצות בכל רגע, על כן יש בו חמשה קשרים, כנגד חמשה חומשי תורה, וארבע כנפים – שבכל צד שיפנה יזכור, ונכון ללובשו על המלבושים, לפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפלה״ (אורח חיים ס׳ כ״ד סעיף א'). וכבר נהגו ישראל קדושים שלא להסיר הטלית קטן מעליהם כל היום, ואפילו כשנכנסים לבית הכסא (עיין שו"ע ס׳ כ״א סעיף ג). והאר״י ז״ל כתב שגם בלילה וכשהוא שוכב, לא יסיר הטלית קטן מעליו, והוכיח זאת מהא דאמרינן: כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות (מנחות מג,ב). וקשה, דלמה לא אמר כן בלילה, אלא ע״כ שהיה שוכב בטלית קטן, והמג״א כתב: אם קבלה נקבל, ואם לדין ־ יש תשובה, דיש לומר דבלילה על כל פנים היה לו מזוזה בפתחו, משא״כ במרחץ (מג״א ס׳ כ״א ס״ק ב׳).

ועל כל פנים, הלכה זאת מקובלת בישראל, שלא להסיר הטלית קטן אלא בבית המרחץ, וכמ״ש מרן החיד״א בברכי יוסף(אורח חיים ס* ח׳ סק״ז) וכיון דשיעור מצות ציצית היא עד שילך ארבע אמות (ס׳ ח׳ סעיף ג׳), לכן ההולך ד׳ אמות בלא ציצית ־ מבטל מצוה מקובלת זאת שהיא מתורת הסוד.

והנה מרן החיד״א ז״ל תרץ קושית המג״א וכתב: דלשון וראה עצמו ערום וכו׳ משמע ליה דעל מצוה שעל גופו קאמר (ברכי יוסף או״ח סי׳ ח׳ ס״ק ד). לעומת זאת ראיתי במחצית השקל דכתב: דלכן כתב המג״א: וכ״מ ממאי דאמרינן חביבין ישראל שהקיפן הקב״ה במצות וכו׳ ומזוזה בפתחו וכו׳, מכאן שמזוזה בפתחו חשובה כמצוה שבגופו (מחצית השקל ס׳ כ״א סק״ב). ואין זה מוכרח לע״ד לדחות לשון הגמרא, וראה עצמו ערום, דאע״ג דמזוזה היא מצוה המקיפה את הגוף, אבל אינה בגוף עצמו. ולע״ד נראה לתמוך השגתו של המג״א ולומר, כל זמן שהוא ער הרי יש לו מצוה אחרת של תלמוד תורה, שצריך להיות ישן מתוך דברי תורה (עיין או״ח ס׳ רל״ט ומג״א סק"ו). הלכך כיון שיכול ללמוד או להרהר בדברי תורה, אין לך מצוה שבגופו גדולה מזאת, אבל במרחץ, כיון שאסור להרהר בדברי תורה (או״ח ס׳ פ״ה) ראה את עצמו ערום.