סימן ט
(ליו"ד סימן ס"ט).
בענין הנ"ל
ר"ח מרחשון תש"ח.
לכבוד הרב הנכבד דעסיק באורייתא תדירא כמהר"ר דוד לאניאדו יצ"ו ירושלים. שלום וברכה!
מכתבו מיום ר"ח מנ"א דאשתקד הגיע לידי במועדו, אולם מרוב טרדותי בימים אלה לא יכלתי לעיין בו עד עתה ואתו הסליחה.
בזה הנני לענות על שאלותיו. א. מליחת הבשר בסוקאר, שאלה זאת נשאלתי בזמן האחרון ואחרי שנשאתי ונתתי בהלכה זאת בעצם דברי הלק"ט בענין קרבן, ובררתי לפע"ד מדברי רבותינו הראשונים ז"ל דגם בקרבן גזרת הכתוב היא ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך, ומלח זה אינו אלא היוצא מן המים ולא משום דבר הצומח שהוא נקרא דבש ולא מלח. ואם כן אם ימצא מי שקורא אותו מלח אינדיאני לא מפיו אנו חיים. (עיין עיקרי הד"ט או"ח, סי' י"ד אות לו א) ללמוד דבר הלכה, ואפילו אם נאמר זה מפי מלומדים, ואין צורך לומר כשזה הוא לשון ההמון שלא ידע שם סוקאר, ולפי שהוא רואה אותו דומה למלח בלבנוניתו ובעפרו קראו אותו בשם זה.
ובנפול היסוד נפל הבנין לענין מליחה, שדוקא המלח הוא שורף ומפליט את הדם, אבל הסוקאר אם גם נניח שמפליט ודאי שאינו שורף, ואסיפא דדינא הבאתי מה שכתב מרן החבי"ף, ובשם חסד לאברהם דסתם את הפתח משאר מינים אלא דוקא במלח ואפילו בדיעבד טרפה (רוח חיים יו"ד סי' ס"ט ס"ק ד). וסיימתי: וכן ראוי להורות הלכה למעשה. (עיין סימן הקודם), ואפריון נמטיה להרב הגאון המפורסם כמהר"ר יצחק נסים יצ"ו [שו"ת יין הטוב ח"ש יו"ד סי' ד], שנשא ונתן בהלכה זאת והביא דברי גדולי הפוסקים שדחו את דברי הלק"ט לענין קרבן, ושבכל אופן אין ללמוד מדבריו לענין מליחה, וה' עמו שהלכה כמותו.
והנה ראיתי בדברי מעכ"ת שתמה על הראב"ד דסובר שמליחת הקרבנות הוא משום הפלטת הדם בכח המושך שבו, ומעכ"ת תמה דאם כן לא יצטרך מלח אלא בקרבנות ולא במנחות.
ואני אומר במחכ"ת לא דק בדברי הראב"ד, דכונתו היתה לומר דבקרבנות של בע"ח צריך להוציא את דמו כמו שגם בלב היו מוציאים את דמו ובכל ענין שהיו יכולין למעט בדם אברים היו עושין וכו' (פירוש הראב"ד ר"פ אמר להם הממונה תמיד פ"ה).
הא למדת דהראב"ד סובר שנוסף על מצות על כל קרבנך תקריב מלח, חובה גם למעט בדם איברים עד כמה שאפשר, ולכן היו מתפללין אחר הזריקה כדי שישהו עד שיצא הדם, אבל במנחות יש בהן רק משום על כל קרבנך תקריב מלח מגזירת הכתוב, וכדאמרן.