סימן כא' ב. אם כהן רשאי או מחוייב להיות מעורכי המלחמה

מכאן מוכח ודאי שהכהנים היו במלחמה, ולפיכך הותרה להם יפת תואר כלכל איש מישראל. הלכך מה שאמרו: כל היוצא למלחמת בית דוד וכו׳ הוא גם על הכהנים, ומכל מקום מסיים המרדכי: גם בנדון זה לא תפשוט, כלומר גם אם נניח שכהנים היו בעורכי מלחמה, וממילא כתבו גט לנשותיהם, אין להוכיח מזה שמותרת לו אשתו שכתב לה גט על תנאי, דיש לומר שכתבו להם גט כדי להתירם מעגון, וכמו שכן צריך לומר להיש מפרשים שהיו נותנים גט גמור. וזה נראה לי פשוט וברור בכוונת דברי המרדכי.

מדברי המרדכי למדנו: דהכהנים היו מעורכי מלחמה כישראל, ומכאן מוכח שהיו חייבים לצאת למלחמה בכל ישראל, דלא מסתברא לומר שהתירה תורה יפת תואר למתנדבים למלחמה, אלא אדרבא אינם רשאים להתנדב כדי שלא לבוא לידי תקלה ביפת תואר.

על כל פנים מסוגין דקידושין מוכח להדיא דהכהנים היו מעורכי מלחמה. וכן מוכח מדברי המרדכי, וכמו שכן העלה הרה״ג הפוסק יצ״ו.

ולע״ד נראה ראיה מפורשת לזה מדגרסינן: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו׳ לא היה חוזר (סוטה מג,א), ועוד אמרו: לא לקח ולא לקחה, פרט לאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (שם מד,א).

וכן פסק הרמב״ם ז״ל: המארס אשה האסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט… אינו חוזר (הלכות מלכים פ״ז ה״ח).

ותמיהני טובא על המרדכי שהביא ראיה מדיוקא דגמרא, ולא הביא ראיה מהלכה מפורשת זאת.

שבתי וראיתי שדבר זה הוא הלכה קדומה מפורשת, שכן תנינא: ׳החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה׳ במדין, אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל׳ [במדבר לא,ג-ד]. ר״ע אומר: מה תלמוד לומר לכל מטות ישראל, להביא שבטו של לוי (ספרי [קנז] ופרש״י במדבר לא,ד). והנה הגר״א ז״ל הגיה:להוציא שבטו של לוי. וזה משום דקשיא ליה מקרא דבתריה [שם ה]: ׳וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף׳, ואם איתא כגירסת הספרי שלפנינו, היה צריך לומר שלש עשרה אלף.

על קושיא זאת עמד הרא״ם וכתב: ושמא יש לומר: אפרים ומנשה לא נקראו שבטים רק לנחלת הארץ בלבד, לכן במרגלים שהיו בעבור נחלת הארץ — נחשבו כשני מטות, ופה שלא היה רק לנקמת ה׳ לבד. אינם נקראים רק שבט אחד* (במדבר שם). ודבריו נכונו מאד. שלנחלת הארץ כיון שהלוים לא לקחו חלק מיוחד לשבטם, אינם נמנים בכלל מטות ישראל. אבל לכבוש הארץ שהיא מצוה מוטלת על כל ישראל, אין שבט הלוי פטורים ממנה, כמו שאינם פטורים מכל המצות, וכל מלחמה לכבוש הארץ, היא נקראת מלחמת ה׳, כאמור: ״כי מלחמות ה׳ אדוני נלחם״ (שמואל א. כה,כח).

* וכן יישב המלבי"ם בפירושו לספרי(אות לה).

ואחרי שראינו שהכהנים הם מעורכי מלחמה, וכדאמרן מסוגיא דסוטה, מתברר בלי כל ספק שהגירסא שלפנינו בספרי: ׳להביא שבטו של לוי׳ היא נכונה, ומתורצת בדברי הרא״ם. ולפי זה מ״ש הרמב״ם ז״ל: לפיכך הובדלו (הלוים) מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמם (שמיטה ויובל פי״ג הי״ב), כוונתו היא ברורה, שאין עורכין מלחמה שבטית ככל שאר השבטים, שאחרי חלוקת הארץ בימי יהושע ואחריו, אבל במלחמת הכיבוש, וכן במלחמת הרשות, שכן ישראל נלחמים, חייבים להתגייס גם הכהנים ככל ישראל.

ובמלחמתנו זאת, שאחרים קראו אותה עלינו להשמידנו ולשעבד את פלטתנו למרותם ושלטונם, אין כל ספק בדבר, שכל איש מישראל, לרבות כהנים ולוים, חייבים להתגייס בה, גם מדין מלחמת ה׳ שהיא ירושת הארץ, וגם מדין ׳לא תעמוד על דם רעך׳ [ויקרא יט,טז]. וכמו שהעלה להלכה הרה״ג הפוסק יצ״ו, וה׳ עמו שהלכה כמותו. וקדוש ישראל, ה׳ צבאות שמו, יצא בצבאותינו ויהדוף את אויבינו מפנינו, כיעודו מפי נביא קדשו: ׳ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיד קנאה, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר׳ [ישעיה מב,יג].