סימן כא
גירות לנשים נכריות הנשואות לישראל, ובדין הבחנה והמתנת כ"ד חדש למינקת
(לאה"ע סי' ו)
י מנ"א תש"י
לכבוד
מעלת רב חביבאי הרה"ג המפורסם
בנם של קדושים אראלים ותרשישים
כמוהר"ר יצחק אבוחצירא
רב למחוז רמלה ולוד
רמלה.
שלום וברכה!
בענג רב קראתי מכתבו מיום ז' תמוז דנא, ובו שאלת חכם:
שאלה
בא לפני פב"פ מעי"ק לוד ואמר שיש לו אשה נכרית שנשא בצרפת בערכאות שלהם, דהיינו (אלמידי) זה כמו שש שנים, וגם יש לו ממנה בן ובת, הבן בן ד' שנים, והבת בת שמנה ימים, וכעת רוח אחרת אתו להכניס האשה וילדיה תחת כנפי השכינה, וגם האשה ברצונה הטוב מסכמת להיות לעם אחד ודת אחת עם בעלה, גם בעל רוצה לסדר חו"ק כדת.
הנה בשאלה הנ"ל יש ארבע ספיקות. א. אם כדאי לגיירה. ב. אם צריכה להמתין שלשה חדשים של הבחנה. ג. אם צריכה להמתין כ"ד חדשים כדין מינקת חבירו. ד. לצד הילדים שיש לו כעת שלא נקראים בניו, איך נפרסם הדבר שלא תבוא לידי תקלה לפטור את האם מחיו"ב ושלא ייבם או יחלוץ אשת אחיו הבא אחרי הגרות.
ותשובתה בצדה כיד ה' הטובה עליו, לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, ולעשות רצונו החביב עלי חפצתי והנני לחוות דעתי הדלה בעזרת צור חמדתי.
א. מעכ"ת פתח פתחא להאי דינא בדין הנטען על השפחה ונשתחררה נכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא. מדבריו נראה דמעכ"ת סבר דמה שהיתה מיוחדת לו בגיותה הוא כדין אם כנס לא יוציא.
והנה סברא זאת נזכרה בדברי הפוסקים, אבל לע"ד הוכחתי שאין לסמוך עליה, דמה שכנס אותה בגיותה אינו אלא בעילת זנות, ואטו משום דשנה באסור זה של בעילת בת אל נכר נבוא להקל עליו? ודאי לא. אלא הסברא נותנת להיפך, דכיון שודאי בעלה אפילו אם כנסה בחופה וקידושין אחרי גרותה, באיסורא קיימא ומחייבין אותו להוציאה, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל (משפטי עזיאל ח"א יו"ד סימן י"ד), אולם בכל זאת העליתי להתיר מטעם אחר על יסוד תשובת הרמב"ם בנטען על השפחה וכו' דפסק להתיר לישאנה לכתחלה מפני תקנת השבים, מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו (תשובת פאר הדור סי' קל"ב). ועוד הוספתי לבאר ולחזק דברי בתשובתי (משפ"ע אה"ע סי' כ"ה).
ב. אשה נכרית הנשואה לישראל אם מקבלים אותה לגיירה – כתבתי בעניותי (במשפ"ע ח"א שם), ועיין עוד במה שכתבתי במשפ"ע (חיו"ד מהדו"ת כרך א' סימן נ"ח) ועוד לי בכתובים.
ג. הבחנה שלשה חדשים
בזה כתב מעכ"ת שכיון שהיא מינקת בתוך שמנה ימים ללידתה, אין לחשוש שמא תתעבר בשלשה חדשים הראשונים לנשואיה. ולא נהירא לי, שהרי בקטנה או זקנה או עקרה או איילונית, וכן המפלת אחרי מיתת בעלה צריכה להמתין שלשה חדשים, וכ"ש מינקת אף כשאינה צריכה להמתין כ"ד חודש כגון שמת בנה בתוך שלשה חדשים למיתת בעלה (עיין אה"ע סי' י"ג סעיף א') צריכה להמתין ימי הבחנה משום דהחמירו חכמים בגזירתם. דון מינה לנדון דידן, אפילו אם אינה צריכה להמתין כ"ד חדשי הנקה כמו שנבאר להלן, מכל מקום צריכה להמתין חדשי הבחנה, אלא שאם [אי] אפשר להפרישם לגמרי, מצווים עליהם שיהיו פרושים בחיי אישות כל חדשי הבחנה (עיין משפ"ע ח' אה"ע סי' כ"ו ד' ע"ט).
ד. מינקת חבירו
גם בזה כתבתי בסה"ק להתיר, אולם טוב יותר לדחות את הגרות עד אחר הלידה וכ"ד חדשי הבחנה (משפ"ע שם).
ועתה הריני חוזר בי ואומר דאין כאן שום מינקת חברו, כיון שהיתה מיוחדת לבעלה הישראל וחיה אתו כאיש ואשה, אעפ"י שהיא חשודה לזנות, מכל מקום הלכה פסוקה היא רוב בעילות הלך אחר הבעל, היינו משום דהבעל מצוי לה יותר (עיין אה"ע סי' ד' סעיף ט"ו ובבית שמואל), ודין זה שייך גם בגויה הנשואה לישראל, הלכך אין כאן מינקת חברו אלא מינקת עצמו. דבר זה למדתי מתשובת החתם סופר בדין פסולה שנתעברה, והחת"ס פסק להתיר לו לישאנה בימי הנקתה על ידי אמתלא שמחמת בושה לא רצה להודות בתחלה (אה"ע סי' קכ"ח). דון מינה במכ"ש היכא שהודה מתחלה שהתעברה ממנו, או היכא שידוע לכל שהתעברה ממנו, שמותר לישאנה אחרי גירותה הואיל ואין זאת מינקת חברו אלא מינקת עצמו, ויש להביא ראיה לזה ממ"ש בגמרא, אי הכי דידיה נמי? דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב (יבמות מב,ב), וה"ה לבנו הנולד לו מגויה, כיון שהוא דידיה, רחמי אב עליו וממסמס ליה בבצים וחלב.
ד. אתאן לסיפא הספק הד', דכיון דבן זה הבא מן הגויה הרי הוא כמותה לענין חליצה ויבום, וכן לכל דיני עריות (עיין יו"ד סי' רס"ט), שמא יש לחוש לתקלה כשיתגיירו שמא ייבם אשת אחיו ויפטור את יבמתו לשוק וכמ"ש הבית יוסף: גר וגיורת שנתגיירו צריכים להמתין ששה חדשים מלזקק זה לזה, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה (בית יוסף אה"ע סי' י"ג).
לדעתי אין כאן חשש זה כלל, דלא חששו לזה אלא בדבר שאי אפשר לברר, כגון בן תשעה לראשון או בן ז' לאחרון, אבל ענין הגרות הוא ידוע לכל, כיון שנעשה ע"י בי"ד אין לך פרסום גדול מזה. זאת ועוד שהרי בניה ככל יתר הגרים בשם אברהם אבינו ולא לשם אביהם, הלכך אין לחוש כלל שמא ייבם או יחלוץ את אשת אחיו שיולד אחרי גרות הוריו.
שאלה ב
איש כהן בא אלי עם אשה מבולגריה להרשמת נישואין, שמו אהרן הכהן, והצהירו העדים שהיא אלמנה ויש לה בת ובעלה מת במלחמה, והייתי רוצה לשלחם לרבנות בתל אביב שיעידו בפני שלשה שיתירוה וכו' ויבא וכו', אח"כ שמעתי מאחורי הפרגוד שבעלה הוא נוצרי.
תשובה
הלכה פסוקה היא: ישראלית שנבעלה לגוי נפסלה לכהונה מדין זונה (עיין אבה"ע סי' ו' סעיף ח'), וכל שכן שהיתה נשואה לו, שהרי היא היתה עמו באסור כל הימים.
אולם אין לסמוך בזה על מה שנשמע מאחורי הפרגוד, דכיון שזה אינו ידוע ומפורסם לכל, טפי יש לומר שהיא אשת ישראל, ואין להתירה לעלמא אלא עפ"י בית דין.
לכן צריך לחקור ולהודע בעדות כדין וכהלכה על עצם אלמנותה של אשה זאת, אם היא אלמנת גוי או אשת ישראל, ואם כן צריך לחקור על דבר אלמנותה.
והנלע"ד כתבתי