סימן מט' עוד בענין יו"ט שני בישובים מרוחקים בארץ ישראל

ירושלים, ט סיון תשט

למאן דזיו ליה כבר בתיה, ונהורא עמיה שריא,

רב חביבאי הגאון המפורסם בקי בחדרי וסתרי תורה,

 כמוהר״ר עובדיה הדאיה יצ״ו רב ראשי לקהלות הספרדים פתח־תקוה

שלום וברכה ברוב חבה.

קראתי בכל לב קונטריסו החשוב בנדון יום טוב שני של גלויות בא״י*. במקומות הכבוש החדשים שלא היה בהם ישוב, או שלא נודע אם היו השלוחים מגיעים שם, וזאת הלכה העולה שכל א״י היא חטיבה אחת לענין זה, שאין עושים בה אלא יום טוב אחד. ולפי שאני הקדמתי וכתבתי תשובתי ככל מה שהעלה כת״ר, ובינתים קבלתי תשובתו של הגאון המפורסם מהר״ר י.מ. טיקוצניסקי יצ״ו, לכן אחרתי תשובתי לכת״ר עד כה, ועתה הנני ממציא למעכ״ת את שתי תשובותי בענין זה, ואני שמח מאד שהתכוננו לדעה אחת בדין זה. וכדי להשתעשע באמרותיו היקרות, הנני כותב בקצרה הערותי על דברי קונטריסו.

באות ד׳ תמה על דברי רש״י דכתב: ושני ימים טובים של ר״ה דוקא נקט, דבזמן לחם הפנים לא היו שני ימים טובים של גלויות (פסחים מז,א ד״ה שני ימים של ר״ה). מדבריו משמע דבזמן הזה, היינו אחרי החרבן, נוהג גם בירושלים דין שני ימים טובים של גלויות, וזהו דבר תמוה מאד, דבירושלים שממנה היו שלוחים יוצאים, לית מאן דאמר שנוהג שני ימים טובים של גלויות אפילו אחרי החרבן. ומעכ״ת נדחק לתרץ דברי רש״י וכתב: ואפשר דהיה זמן אחר החרבן שלא היו בקיאים בקביעא דירחא, דנאבד להם החשבון מסבת הגלות, ולכן היו עושים אפילו בירושלים שני ימים.

ולע׳׳ד אין תירוצו מישב את הדעת, שהרי מלישנא דגמרא מוכח דלא חיישינן לזימנין דגזרי המלכות אלא בחו״ל, דהכי אמרינן התם: והשתא דידעינן בקביעא דירחא, מאי טעמא עבדינן תרי יומי, משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זימנין גזרי המלכות גזירה ואתי לקלקולי (ביצה ד,ב). מכאן יוצא מפורש שעיקר טעם יו״ט שני של גלויות הוא משום מנהג אבותיכם בידכם, וזימנין דגזרי וכו׳ הוא טעם למנהג אבותיכם בידכם, שאם לא תאמר כן הוה סגי לומר זמנין דגזרי מלכות וכו׳, מכאן למדנו שבא״י לא חשו לכך, וטעמא דדינא, משום דבא״י שבה מקדשין את החודש אין ספק בדבר, דקדוש בית דין קובע את החודש אפילו הם שוגגים או מוטעים [ר״ה כד,א) אבל בחו״ל יש ספק משום שלא יגיעו השלוחים, הלכך בחו״ל צריכים לשמור מנהג אבותיהם בידיהם. וכן פירש׳׳י: יום שני של גלויות שאין עושים אותו אלא בני גלויות הרחוקים וכו׳ (שם ד״ה של גלויות).

ובאמת דברי רש״י כפשוטם צריכים עיון רב, וכמו שגם מעכ״ת כתב, ועדיין צריך עיון, אבל חייבים אנו לדחוקי נפשין ולתרץ דברי רש״י, שמלבד התמיהה שבדבריו הם נסתרים מיניה וביה ממ״ש רש״י שאין עושים אותו אלא גלויות הרחוקים וכו׳.

לכן נראה דשיעור דברי רש״י כך הוא: רבזמן לחם הפנים לא היו שני ימים טובים של גלויות אפילו בחו״ל, שהרי תקנת שני ימים טובים היתה אחרי קביעות החשבון, אין צריך לומר שלא היו שני ימים טובים בא״י, וזהו שדקדק רש״י וכתב שני ימים טובים של גלויות. והם הם הדברים שכתב, ומדאורייתא ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון ותו לא (ביצה שם), ללמדך שלפני התקנה לא היה דין שני ימים טובים אפילו בחו״ל. וזה שלא בדברי הגאונים רס״ג ורה״ג דכתבו שדין יום טוב שני הוא דבר ה׳ למשה, שבא״י יעשו יום אחד ובחו״ל שני ימים, ולדבריהם גם בזמן הבית ישראל היושבים בחו״ל עשו שני ימים.

באות ה׳ עמד על דברי הרמב״ם ז״ל בהלכות קדוש החודש ותרץ אותם, ואין דעתי נוחה מתירח זה, ביחוד בהשואה למ״ש הרמב״ם ז״ל בהלכות יום טוב, לכן כתבתי בתשובתי הקודמת: ודברי הרמב״ם צל״ע.

בהמשך דבריו פלפל בחכמה בדברי מרן הראש״ל ישא ברכה זצ״ל, כוונתי היא על תשובתו בספר ׳מעשה איש׳, ואני בעניי כתבתי על זה בסה״ק משפ״ע מהדו״ת לאו״ח סימן סו, ובכלל דברי מעכ״ת הם דברי.

באות ז׳ הוסיף נופך משלו שני טעמים לדין זה:

ראשון לציון, הרב הראשי לישראל