* בדין אם היצר את המקום הרחב, ותקע בו *
ב. עמ״ש רמ״א, והוא הדין אם תקע במקום הרחב פסול (או״ח סימן תקפו סעיף יב), כתב מעכ״ת, דזהו משנה שאינה צריכה, שהלא דין זה כתבו מרן ז״ל: אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא [סימן תקצ סעיף ט), ותירץ, שדברי רמ״א בסימן תקפו, הוא על השופר שהוא פסול, ודברי מרן הם על התוקע בצד הרחב. לדידי אין תרוץ זה מספיק, שהרי שתי הלכות אלה ממקור אחד הן נובעות, והוא דברי הר״ן(בפ״ב דר״ה), וכל שכן הוא מתוקע בשופר כשר במקום הרחב לתוקע בשופר פסול.
ולדעתי נראה שהוסיף רמ״א לפרש, שלא תימא אם קיצר את הרחב ותקע במקום שהוא קצר יצא ידי חובתו,
שהרי כל טעם תקיעה בצד הקצר הוא משום ״מן המיצר קראתי יה׳ [תהלים קיח,ה], ובקיצר את הרחב ותקע בו מצד הקצר יצא, לזה אשמועינן הרמ״א שהשופר פסול, וממילא התוקע בו לא יצא, משום שתקע בשופר פסול, ולא משום ׳מן המצר קראתי יה׳*.
והנלע״ד כתבתי.
בן ציון מאיר חי עזיאל ראשון לציון,
הרב הראשי לישראל
| * ובכף החיים (להרי"ח סופר) בסימן תקפו אות קה כתב לתרץ כפילות זו של הרמ־א: ״ומה שכתבו כאן בהגה. כתב הבגדי ישע שכן דרכו לכתוב כמה דינים כפולים״. |
|
|
|
