סימן סא' ב. ישראלית שנשאת לגוי, דין אבלות עליה / יו"ד סימן שלד ו- שדמ

ב.   בדין ישראלית שנשאת לגוי, כתבתי שדינה כדין מנודית וכו׳. ומעכ״ת השיב על דברי אלה וכתב: שעבריין אין דינו כמנודה, אלא אם נדוהו, והרחיב והאריך בבקיאותו הנפלאה לחזק דבריו אלה.

ואנא דאמרי כי זאת היא משנה שאינה צריכה, שגם אני דקדקתי וכתבתי שדינה כמנודה, וזהו על סמך מ״ש מרן ז״ל: כל הפורשים מדרכי הצבור, והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארם וכו׳, אלא הרי הם בבני חורין לעצמן, כשאר האומות וכו׳, כל אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם אלא אחיהם וכו׳ (יו״ד סימן שמד סעיף ה).

וכל אשה מישראל הנשאת לגוי, נוסף על עצם האיסור בהתחתנות, יש גם זלזול ביד רמה באסור זה, ועוד זאת שהדבר ידוע לכל שבנשואיה אלה היא פורקת מעליה עול תורה ומצות, שהרי היא כפופה לבעלה, מפתו תאכל ומכוסו תשתה, ומבטלת כל שבתות וי״ט, ואכילת מצה בפסח ואכילת חמץ בו, וכן כל המצות הכרוכות בחגים ומועדים, ונוסף על אלה היא מעבירה את בניה, שהם ישראלים כמותה, לאלקי נכר, ולכן אעפ״י שלא נדו אותה דינם כמנודים, שכן מרן ז״ל הסמיך את דינם לדין המנודה [שם בסעיף ד], לומר לך שאלה הפורשים וכו׳, דינם כמנודים, וזהו דבר המובן מאליו ממ״ש, אבל עושין כבוד לאבלין, מכלל זה יוצא מפורש שהחייבים באבלות כן מתאבלים עליהם. והבאתי את דברי הבא״ט שמדבריו בסימן שלד סעיף ג [ס״ק יא] ללמוד שעושים כבוד לאבליו וקוברים אותה בקברי ישראל וכו׳, וזה לא נאמר בפירוש בסימן שמד, אבל כל סמיכתי בדין זה הוא על האי דינא דפורשים מדרכי צבור וכו׳, ואין לך פורש מדרכי צבור ופורק מעליו עול תורה ומצות, מאשה מישראל שהיא נשאת לגוי.

וה׳ ברחמיו ישיב את נדחינו מבין הגוים, ויקיים בנו ולעינינו: ׳וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב' [זכריה יג,ט].

ברגשי כבוד רב וחבה, ויקרא דאורייתא