ב״ה, ירושלים, י אדר תשט
אורה זו תורה ששון ושמחה
לכבוד הרה׳׳ג כמוהר״ר נחום אלי׳ ווכטפוגיל יצ״ו
צבא ההגנה לישראל
שלום וברכה.
בחפץ לב קראתי את מכתבו מיום ח דנא ובו שאלת חכם: אם יש לקרוא את המגלה בירושלים השתא בי״ד או בט״ו, ומעכ״ת פשיט לה לקרוא בי״ד, הואיל ואין שום אדם מישראל נמצא בתוך חומתה, הלכך גם בסמוך או הנראה לה אין קורין בט״ו, ואותי שאל לחות דעתי, והואיל ושאלה זאת היא דבר בעתו, הנני ממהר להשיב לפי קוצר השגתי.א. ערים המוקפים חומה מימות יהושע בן נוןתנן התם: כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט״ו, ובגמ׳ יליף לה מדכתיב: ׳על כן היהודים הפרזים׳ [אסתר ט.יט] — מדפרזים בי״ד מוקפין בט״ו, וילפינן בג״ש דפרזים דכתיב ׳לבד מערי הפרזי׳ [דברים ג,ה], מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע, אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע (מגילה ב.ב).מכאן למדנו שחומה שמימות יהושע היא הקובעת לענין קריאת מגילה, אעפ״י שאין לה היום חומה כלל.הלכך אין אנו דנין על החומה שהיא קיימת לעינינו, אלא כל הכרך בגבולותיו קרוי בשם העיר, דודאי חומה שמימות יהושע היתה מקיפה את כל הכרך, וחומה המקפת עתה את העיר כאלו אינה דמיא, ואינה עושה את פרוורי העיר שמחוץ לחומה כאלו הם עיר או כפר אחד. וכן מפורש בדברי מר״ן ז״ל דכתב: כרכין המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אינן מוקפין עכשיו, קורין בט״ו, ואפילו הם בחוץ לארץ (או״ח סימן תרפח סעיף א).
ואם איתא שדין זה מוגבל רק לישוב שבתוך החומה, כשאינן מוקפין עכשיו מאין נדע גבולי חומתה, וכיון שכן יהיה כל חלק מהעיר כספק, אם היה מוקף בימי יהושע או לאו, ויקראו בי״ד ובט״ו ולא יברכו אלא בי״ד, כמ״ש [מרן השו״ע] לקמן (סעיף ד).
מכאן מוכרח בפירוש שכל העיר בכל גבוליה הנקראים בשם העיר עצמה נדונים כאותו הכרך, שאין החומה היא הקובעת, אלא שם העיר המוקפת חומה. והכי מסתברא, שהרי עיקר דין זה כמו שכתוב בירושלמי — מפני כבוד ארץ ישראל [מגילה פ"א ה"א]. וכן כתב הרמב״ם ז״ל: ולמה תלו הדבר בימי יהושע, כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל, שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן ויחשבו כאלו הם כרכים המוקפין חומה, אעפ״י שהן עתה חרבין, הואיל והיו מוקפין חומה בימי יהושע (קורין בט"ו) ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה (הלכות מגילה פ ״א הלכה ה). והר״ן [על הרי״ף בתחילת מגילה ד״ה ויש] פירש הדבר וכתב: ופירוש הענין, שכיון שהוצרכו לחלוק בין מוקפין לשאינן מוקפין, כשם שנחלקה שושן משאר עיירות, אילו תלו הדבר מימות אחשורוש, היתה ארץ ישראל, שהיתה חריבה באותם הימים, נידונת כפרזים, והיה גנאי בדבר, ולפיכך תלו הדבר בימות יהושע בן נון, כדי שתהא נדונת ככרכין, שאעפ״י שעכשיו אין להם חומה, כיון שהיתה מוקפת מימי יהושע בן נון, הרי דינה כאילו יש בה חומה.
והנה מרן הבית יוסף תמה על דברי הר״ן מדגרסינן [מגילה ב.ב]: אלא שושן דעבדא כמאן, ומתרץ, אמר רבא: שאני שושן הואיל ונעשה בה הנס (שם).
ולדברי הר״ן מאי קשיא, הא כל עיקרן של מוקפץ לא עבדי בט״ו אלא להדמות לשושן.
ולע״ד נראה לתרץ דברי הר״ן בקושית הגמרא: שושן דעבדא כמאן, הכי קאמר: לתנא דידן דיליף פרזי מפרזי, ולמד שעיקר התקנה לחלוקת הימים בקריאת המגילה הוא משום כבודה של ארץ ישראל לדמותה לשושן, מעיקרא דדינא קשיא שושן כמאן עבדא, וכפרש״י: הא פרזי הוא ולא ידעינן שהוקפה חומה מימי יהושע, וכיון שכן, הקושיא עומדת במקומה, ומפני מה תקנו לחלק בין מוקפים ופרזים שבימי יהושע בן נון, ולית לן גז״ש דפרזי פרזי וכריב״ק. ומשני, שאני שושן שנעשה בה הנס, הלכך כשתקנו חכמים שבאותו הדור לחלק בין פרזים למוקפים, כוונו בתקנתם למוקפים חומה מימות יהושע, משום כבוד ארץ ישראל. וכן צריך לומר בדברי הרמב״ם ז״ל.
והנה הרמב״ם והר״ן, אעפ״י ששניהם מסכימים בעיקר לטעמו של הירושלמי: משום כבודה של ארץ ישראל, מכל מקום חלוקים הם בפירושו, דהר״ן מפרש למנוע גנאי לארץ ישראל שלא תהא כולה כפרזים. והרמב״ם מפרש כדי שיהיה זכרון לארץ ישראל. ומרן בית יוסף פירש דבריו לעשות זכר לארץ ישראל בנס זה, וכדאמר בפרק בתרא דר״ה [ל.א]: דאית לן למעבד זכר למקדש. והטו״ז תמה על דבריו וכתב: דאם כן קשה, גם בנס חנוכה הוה להו לתקן איזה דבר לנס בשביל ארץ ישראל, ולכן פירש דעל ידי שיראו דבר זה שתלאו כמקדש ולא באחשורוש, כמו שהיה ראוי, וישאלו ע״ז וישיבו על זה שעושים כן לכבוד א״י(לזכר המקדש)(ט״ז או״ח סימן תרפח ס ״ק א).
ולא זכיתי להבין דבריו, שעדיין קושיתו במקומה עומדת, למה לא עשו דבר זה שישאלו וישיבו גם בחנוכה.
אבל לענ״ד קושיא זו מעיקרא ליתא, דנס חנוכה היה כולו בירושלים ובמקדש, ואין לך זכרון ירושלים גדול מזה.
מכללן של דברים למדנו שכל עיקר דין מוקפים חומות מימות יהושע בן נון, הוא משום כבודה של ארץ ישראל, ולא משום (הגנת) [הקפת] החומה, הלכך אין לצמצם כבוד זה רק לתוך החומות, אלא לכל גבולי העיר מארבע רוחותיה.
דון מינה לעיקו״ת ירושלים תו״ב שחומתה מימי יהושע נהרסה עוד מימי חורבן בית ראשון, ולא ידוע אם חומת עזרא ונחמיה הוקמה על אותן היסודות, או על יסודות איסטרטגיים שראו צורך בזמנן. ואם נניח שחומת עזרא היא על אותן היסודות, הלא הוסיפו עליהן עוד הסנהדרין שאחריו, וגם חומות אלה נהרסו בחרבן בית שני, והחומה שהיא מקפת היום את ירושלים היא הוקפה לפני מאות שנים* בהיקף מצומצם מאד, שאינו מקיף את ירושלים בכל גבולותיה מקדם, לכן כל פרוורי ירושלים וכל שכונותיה דינם כירושלים עצמה לענין קריאת המגילה.
|
ואין כאן ענין לדין סמוך ונראה, וכרך שנחרב, שבתלמוד ובירושלמי, שאין הדברים אמורים אלא בכפר הסמוך לכרך, אבל פרוורי העיר דינם כעיר עצמה. ראיה לכך — שהרי בכל שכונות שנבנו מחוץ לחומת ירושלים, בכתובות וגיטין שנכתבו בתוכם,כתבו:במתא ירושלים וכו׳, הרי שהפרוזים הם כעיר עצמה, אעפ״י שהם מחוץ לחומה.
ועור יש לומר דירושלים שבתוך החומות לא נחרבה לגמרי, אלא התרוקנה מיושביה באופן זמני, וסמוך ממש לחומתה בהר ציון, לא רק שנמצאים יהודים, אלא שהוא כבוש בידי יהודים, ואנו מצפים יום יום, לשוב אל ירושלים העתיקה לישבה באוכלוסי ישראל, להחזיר לה את כבודה ומלכותה, ולהסתופף בחצרות ה׳, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם קנינם ובנינם של ישראל. לפיכך הרי היא כמיושבת מישראל גם בימים אלה, הלכך בכבודה עומדת גם לענין קריאת המגילה ביום ט״ו, כדי לעשות זכר לארץ ישראל ולירושלים בירתה ומקום מקדשה.
ומהרה נזכה לבנות את חרבות ירושלים, ו״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה״(זכריה ח,ד־ה), יראו עינינו וישמח לבנו, ונגילה ונשמחה בישועת צור ישענו, הבוחר בציון ושוכן בירושלים.
בן ציון מאיר חי עזיאל ראשון לציון,
הרב הראשי לישראל
|
| * נבנתה במחציתה הראשונה של המאה ה-6ו ט״י הסולטאן סוליימאן הגדול ובנו סולימאן המפואר. |
|
|
