* ראוי ליקח בסוכות במוצאי שביעית אתרוגים שנלקטו אחר ראש השנה, שאין בהם איסור שביעית *
יב אלול תשיב
|
|
** השאלה — ללא ציון למי נשלמה — מצויה בספרו של הרב השואל ׳דברי ישראל׳ ח"ג סימן י׳ אות ב' (הספר נערך ע"י נכד הרב השואל), והיות ובמקורה השאלה ברורה יותר, ראינו להעתיקה כולה: "עוד אחת לא אוכל להתעלם, והדבר אינו תלוי בפלפול ועומק העיון, כ״א במושכל ראשון וסברה ישרה, ונפשי חפצה לדעת את אשר יגזור כבודו הרמה להלכה ולמעשה! — ראיתי בשד״ח (המצויין לעיל), שכתב דהשתא הכא שנת השבע שנת השמיטה יש להדר ליקח אתרוגים ממקום שידענו בבירור שנלקטו אחר ראש השנה, ושכן המנהג מקדמנת דנא בעיקו"ת ירושת"ו "ע"ש. |
ואנא דאמרי מתניתין דהלוקח לולב לא לענין יציאת חובת מצות אתרוג, נשנית, דבאמת בזמן שנהגו שביעית כדינא — ודאי מקיימין מצות ארבע מינין בפירות שביעית, אלא דינא דמתניתין הוא משום — אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ, דעמי הארץ חשודים להצניעם אחרי שביעית, לפיכך הלוקח לולב שהוא בר שישית שנכנס לשביעית, כיון שצריך לנהוג בו דין שביעית, אין נותנים לו דמים, שמא יעשה בהם סחורה, אבל נותנים לו אתרוג, שהוא בר ששית שנכנס לשביעית, שכיון שבתר לקיטה אזלינן ודינו כפירות שביעית, אין עם הארץ חשוד שלא לבערו, דלא נחשד עם הארץ אלא בדמי פירות שביעית ולא בפירות שביעית.
אולם אין הדברים הללו אמורים אלא בזמן שקיימו שביעית כדינא, אבל בזמן הזה אפילו אם האתרוגים צמחו בשדה ואילן לא יהודי, או על ידי היתר מכירה שנהגו בארץ ישראל, מכל מקום היתר זה אינו מוסכם, ורבים חלקו וחולקים עליו*, ונמצא שהאתרוג עצמו גדל באיסור ונמכר באיסור, לפיכך נהגו רבותינו שבירושלים להדר ליקח אתרוגים שנלקטו אחר ראש השנה, דכיון שבאתרוג הולכין אחר לקיטה, אין בהם אסור שביעית, והדברים בהירין ומזהירין לעניות דעתי.
ראשון לציון, הרב הראשי לישראל
בן ציון מאיר חי עזיאל
* ראה: ־שנת השבע־ להרב קלמן כהנא ז"ל — "שמיטה במהלך הזמנים", עמודים קפב-רי באריכות. |