בחסד ה׳ עלי הגדיל, הנני עומד שוב לפני הקהל הנכבד וצבור הקוראים לסוגיהם וקופת רוכלים בידי, זהו ספר מכמני עזיאל שאני מוציאו לאור ובו: מאמרים כללים, מכתבים צבוריים ולאמיים, ונאומים יסודיים אשר כתבתי וחברתי, ואשר נאמתי בשעתם בהזדמנויות שונות של שמחה ואבל שקרו בתקופתנו זאת, תקופת רבת התלאות ורבת התקות שאנו זכינו לה, והננו אחראים כלפיה לפני דורות העבר של קדמינינו ורבותינו ודורות העתיד הקרוב והרחוק.
בראש ספרי זה, הצבתי שער מיוחד בשם התורה והמסורה שבו נשאתי ונתתי בקוצר השגתי בכל שאלות ודעות יסודיות הקשורות כתורה שבכתב מאז מעמר הר סיני ועד
חתימת כתבי הקדש על ידי נחמיה. ולהקת הסופרים וכנסת הגדולה שבדורו ונשיאותו
ושנמשכו עד תקופת התנאים.
בפרקים אלה לא חדשתי דבר, לפי שאין בהם מקום לחדושים, אלא כל מגמתי היתה, לחלוק על המחדשים ולהשיב על המלגלגים בעל פה ובכתב, שמטילים ספקות בהמסורה המקובלת והנאמנה ומבקשים פתרונים ממקורות זרים והשערות שכליות, ספקות אלה, שקראתי וששמעתי גם בשיחות שבעל פה. המריצוני לכתוב פרקים קצרים אלה להורות לעצמי ולאחרים שכל שאלות ובעיות פלוסופיות ומחקריות, שנדמה לנו כאלו הן חדשות הם רמוזות ומקופלות בדברי רבותינו הקדמונים בתלמודיהם ומדרשי אגדותיהם, אלא שהם נאמרים בלשון קצר ונאה, ובדרך משל וחדה לפתוח על ידם שערי חכמה ואופקי דעת לכל אלה הרוצים באמת ובתמים לדעת תעלומות חכמה ורזי דעת אלקים אמת, בדרך תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו, וכפירושו הנפלא של רבינו ומאורינו
הרמב"ם ז"ל לאמר: שהדבר היא בעל שתי פנים: הנגלה והנסתר, וצריך שיהיה בגלויו
מה שיורה המתגונן על מה שבתוכו, כמו זה התפוח של זהב אשר כסוהו בשכבת כסף דקת העינים מאד, וכשיראה מרחוק או מבלתי התבוננות יחשוב הרואה בו שהוא תפוח של כסף, וכשיסתכל איש חד הראות הסתכלות טובה, יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב, וכן הם משלי הנביאים ע״ה נגליהם חכמה מועילה בדברים רבים… ותוכם חכמה מועלת בהאמנת האמת על אמיתתה (פתיחה למורה נבוכים).
בדרך זאת נאמרו גם דברי חכמים באגדתם, ביחוד בכל שאלות יסודיות של אמונה שלא כל אדם יכול להבינם ולהשיגם על בוריין ואמתתם, והם בבחינת: תן לחכם ויחכם עוד.
לעומת זאת רציתי בדברי הקצרים בפרקים אלה. להשיב לאלה המשכילים. כלומר,
שסומכים על בינתם והשכלתם, ומבקשים בדברי רז"ל יתד להתאתז בו ואילן להתלות עליו כדי לסרס המקראות ולהגיה בם ככל העולה על רוחם, לבקר את התורה הכתובה והמסורה לטיל בה ארוכות וקצרות במקלם ותרמילם, ולהוריד את קדושת ספרי התורה והנביאים לדברי ספרות יפה ונעימה, מוסרית ופלוסופית גם יחד, ככל הספרות הפלוסופית והמחקרית המוסרית והמשפטית של כל העמים הקדמונים והמודרניים.
וכל כך למה? מפני שלא ידעו או לא רצו לשמוע דברי רז״ל באגדתם לאמר: פנים של אימה למקרא, פנים מסבירות לאגדה (מסכת סופרים פרק ט"ז ה״ג), זאת אומרת: בהכנסנו אל היכל הקדש של אוצר התורה והנבואה, צריך להכנס בו באימה וחרדה, ובהגותינו בדברי רבותינו באגדתם צריך להאמין ביסודם ואמתותם ולעיין בהם בפנים מסבירות ועינים חודרות להציץ אל פנימיותם, ולהסבירם על יסודות סברתם הם שרוח הקדש שרתה בבית מדרשם.
והם לא עושים כן, אלא נכנסים אל היכל מדעי ומחקרי, זה היכל ספרי הקדש בקלות ראש וזחיחות דעת, ואינם שואלים את' עצמם מאין באה אותה רוממות הרוח, זכות המחשבה, צחות השפה ויופי השירה והמליצה וצפיה למרחקים מרובים שהיא מנצנצת מכל שורה ושורה פסוק ופסוק מדברי תורתנו ונבואת חוזינו, ושאין כמותם לרוממות ונעימות-לא רק בספרות של כל העמים לדורותיהם ־ אלא גם בספרות המדעית והמוסרית, המשפטית והחברותית של הדורות האחרונים, ספרי קדש אלה הולכים ומתפשטים, הולכים ומתורגמים לכל השפות ונעשים ספרי למוד לכל המלומדים. נושא מחקרי לכל חכמי המחקר והמדע, ומשמשים להורות הדרך הישרה, וכוון הנכון של החיים המשפחתיים, הצבוריים והלאומיים, עובדה חיה, וקיימת זאת שהיא מיוחדת במינה, היא מעידה על עצם קדושתה המיוחדת שהיא נאמרה מפי ה׳ אל עליון, בורא העולם ויוצר האדם, ומחייבת להכנס אליה בפנים של אימה וברוח אמונה גמורה ומוחלטת למעתיקי קבלתה ופירושיהם ודרושיהם שאף הם מקובלים באומה איש מפי איש בדיקנות מרובה שלא לסטות ימין ושמאל מרוח הקדושה והנבואה החופפת עליהם ואופפת אותם.
זאת היתה. מגמתי בכל השער זה של התורה והמסורה.
אמנם, יודע אנכי גם זאת, שלא מציתי את כל הדברים לעומקם ואמתותם, ועדין יש דברים רבים וספרים שלמים שנעלמו ממני או שאינם ידועים לי, אולם כוונתי היתה במאמר זה לתת ראשי פרקים בשאלות אלה, ולהורות לעצמי ולאחרים שכל בעיות וספקות שבמקצוע זה לא חדש הוא אלא שכבר דברו ובררו רבותינו הקדמונים בחקירתם ואגדתם ופתחו לפנינו אופקים רחבים בדבריהם הקצרים והעמוקים מאד שהם מועט המחזיק את המרובה, ולמה לנו איפוא לרעות בשדה זרים ולקבל את דבריהם כדברי האורים והתומים? או להסתמן על איזו תגליות מסופקות ולעזות את הקבלה המסורתית הנאמנה ?
בדברי על התורה והמסורה , שבשער זה צרפתי גם דרכי מדרש ההלכה, ודרך הביאור הפירוש והדרוש, שבה הלכו רבותינו ז"ל ורקמו את הספרות הנפלאה של האחיות התאומות, ההלכה והאגדה. בתלמודם ומדרשם. וגם בזה נגעתי בקצה המזלג שאם באתי לכתוב על כל פרק ופרק בפרטיו ופרטי פרטיו, לא הייתי מספיק, אבל כוונתי היתה בראשי פרקים אלה להורות דבר יסודי אחד שגם הדרוש וגם הפרוש ההלכי והאגדי שבדברי חכמינו מיוסדים על כללים מקובלים והבנה חודרת ברוח התורה והנבואה שנמסרה בכתב ובעל פה, בנאמנות גמורה ודיקנות שלמה, ומחלטת.
משער התורה והמסורה נכנסתי אל הטרקלין שבה, זו היא קדושת הזמן של השבתות והמועדים הישראלים שאינם ימי מנוחה ופגרא, או שמחה והוללות אבל הם ימי קדושה לעצמם והדרכה של קדושה לכל חיינו עלי אדמות, בבית, בשדה וברחוב, בחיי המשפחה. החברה והלאם, והם המה. שומרים נאמנים לנצחיות ישראל בצביונו וקדושתו, אמונתו ותקוות גאולתו.
ואחריהם בא השער השלישי למחוקקי ישראל, מאמרים ונאומים בעניני הרבנות שהם המה שומרי ברית הערות של נצח ישראל ומקדשי הזמנים. שלשה שערים אלה, הם חוט משולש בלתי נפרד ובלתי נתק, והוא חוט השררה של גוף עם ישראל המאוחד, כאמור: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
השער הרביעי שבספר זה הוא שער הנאומים שנאמתי בהזדמנויות שונות מאז הצהרת בלפור ועד היום לשיבת ישראל אל ארצו המקודשת קדושת עולמית, והיא מורשת עולמים לעם ישראל ותורתו.
השער החמישי הוא חלק ממכתבים צבוריים ולאמיים שכתבתי בהזדמנויות שונות ושיש בהם ערך היסטורי לישובנו בארץ וכדאים הם לדעתי לפרסמם לזכרון לדורות הבאים.
והשער הששי היא שער התורת והמצוה שהיא חיינו ואורך ימינו, שלאורה אנו הולכים ונלך כל הימים ובאורה נראה אור. להאיר חשכת אפלתנו ולהזריח שמש גאולתנו כאמור: כי נר מצוה ותורה אור, ובזה סיימתי את ספרי זה בחסר ה׳ עלי הגדיל.
ובסוף דברי הנני מודה לה׳ חסדו על שזיכני להוציא לאור גם ספרי זה, והנני פורש בפי אליו בתפלה לאמר: ה' חסדך לעולם מעשר, ידיך אל תרף, רבות הגדלת עמי חסד, להחיותני בכבוד ולהביאנו עד הלום, כן יהי ח סדך עמי לעולם להאיר לבי ועיני בתורתך ולהנחותני בדרכיך הטובים הישרים כל הימים אשר תחיינו בחסדך וישועתך, וזכני להשלים ולהוציא לאור, את יתר כתיבותי אשר חוננת בהם אותי אני עבדך, ולכוין לאמתה של תורה, ואל תצל מפי דבר אמת, כי למשפטיך ייחלתי ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד.
ברך נא ה׳ אלקי את בית עבדך אמי היקרה רבתי בנשים שרתי במעלות חוטר
מגזע אראלים ותרשישים שרה לבית חזן ורעיתי היקרה עזרתי בחיים עליזה
לבית אלטאראס, ואחי היקרים בני ובנותי וחתני, נכדי ונכדותי יחד כולם יחיו דגן ויפרחו כגפן.
ואני טרם אכלה לדבר אשא את ברכתי ותודתי העמוקה לקהל קדוש שבתל אביב, המעטירה שזה עשרות בשנים ישבתי בתוכם בנחת וכבוד. מה שזה עזר לי מאד לעסוק בתורה מתון דעת רחבה ונפש שלוה, ברך ה׳ חילם ופעל ידם תרצה.
כן אני סודר. מעומק לככי לירידי והכיבי הרב הגדול חו"ב חכם ונבון בנש"ק
כמוהר״ר ח. ד. אוירבך שליט״א. שעזרני הרבה מאד בהגהת וסדור ספר זה בהתמסרות נדיבות, יתן לו ה׳ עשר וכבוד למען יוסיף לשקוד בתורתו מתוך עשר.
ולבסוף הנני מסיים בתפלה והחנה לפני קרוש ישראל ה׳ צבאות שמו לאמר: הושע
ה' את עמן ישראל מצרותם ודלותם, כנס וקבץ פזורינו מארבע כנפית הארץ והביאנו אל
ארצות קדשך ברנה, ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותנו ולהחרידנו. ותחזינה עינינו בשוב שיבת עמך ושכינת קדשך אל ציון עיר מקדשך בבנין אריאל.
