לדמותו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל
הרב זצ"ל היה מגדולי התורה, המחשבה והמעש בדור הקודם.
ממנהיגי הדור שדמותו מלאת החן והאצילות השפיעה רבות ועמוקות על בנין הארץ,
החדרת תכני ויסודות הדת בתחוקה ובממסד.
הרב זצ"ל נולד בירושלים בשנת תר"מ (1880) בן לרבי יוסף רפאל עוזיאל זצ"ל –ראש אב בית הדין לעדת הספרדים בירושלים- וצאצא למשפחת רבנים מפורסמים בן מצד אביו –משפחת עוזיאל- ממגורשי ספרד והן מצד אמו –משפחת חזן- שנתפרסמו בגדולתם ובספריהם.
את ראשית חינוכו קיבל הרב זצ"ל בישיבות ירושלים שבין החומות, ורבות שהה במחיצתם של הראשונים לציון: הרב יש"א ברכה (הרב יעקב שאול אלישר) והרב יעקב מאיר –זכר צדיקים לברכה.
בשנת תרע"א (1911) נקרא לשמש ביפו כחכם באשי. בעיר זו שימש ברבנות עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
למשך שנתיים תרפ"א – תרפ"ג (1921-1922) יצא הרב עוזיאל לכהן כרבה של העיר הגדולה שאלוניקי שביוון. בשנתיים אלו השפיע עמוקות בתחומים רבים על קהילת שאלוניקי ובמיוחד בהחדרת אהבת ארץ ישראל ובשאיפה לעלות אליה.
בשנת תרצ"ט (1939) נבחר הרב לשמש בתפקיד הרם של הראשון לציון והרב הראשי לארץ ישראל עם עמיתו הרה"ג יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל
בתפקיד זה שימש עד לפטירתו ביום שישי כ"ד אלול תשי"ג (1953)
הרב היה ה-32 מבין הרבנים שכונו בתואר הראשון לציון.
דרכו בהנהגת הציבור, חלה בשלוש תקופות בחיי עם ישראל בארץ מולדתו. העותמאנית,המנדט הבריטי ותקומת ישראל בשנת תש"ח.
"האמת והשלום אהבו" היתה סיסמת חייו, לאורו דבק לאורך כל שנות כהונתו ברבנות ובמנהיגותו הרוחנית.
שנא את המחלוקות וריב האחים, וככל שהיה לאל ידו עשה למען השכנת השלום.
רב ומנהיג בעל שיעור קומה עולמי. מרצה ומטיף, שופט ופוסק, מורה ומחנך, מדינאי ואיש מעשה.
כל שעה פנויה היתה קודש גם ללימוד עצמי וכפי שהעיד על עצמו בהקדמתו לשו"ת משפטי עוזיאל חלק א':"ויהי לי היום לעבודה והלילה לעיון"
פורה היה עטו. ספריו בהלכה ובמשפט, הדרוש והמחשבה, מעידים על רוחב ידיעותיו והתעניינותו בנושאים האקטואליים שהעסיקו אותו.
כאיש גדול בחכמה, חיפש פתרונות לבעיות חמורות שהוצגו בפניו, ומצאם. שכלו הישר,הגיונו הבריא, בקיאותו העצומה באוצרות התורה וכוחו בדימוי, עמדו וסייעו לו בהחלטותיו ופסקיו.
על ראייתו הרחבה, יכולים אנו ללמוד מתוך דבריו:
"תנאי החיים, שינו הערכים התגלות הטכניקה והמדע,
מולידים בכל דור ודור שאלות ובעיות חדשות שדורשות פתרונן
אין אנו יכולים להעלים עינינו משאלו אלו"
מרן זצ"ל לא היה איש העדה ואף לא רב ראשי לספרדים בלבד. אצלו בטלו התחומים הצרים, כי הוא המריא מעבר לחומות המפרידות.
אהבת ארץ ישראל מביאה אותו לציונות המעשית והמדינית וכך הוא מצטרף לתנועת "המזרחי" בה נבחר לנשיא "המזרחי" בארץ.
על אף היותו "ציוני"ונשיא "המזרחי" בארץ, התקבל בהערכה רבה בחוגים החרדיים.
הרב היה פעיל במאבק לעליה חפשית, לרכישת קרקעות ולריבונות יהודית בארץ ישראל.
על מעורבותו בחיים הציבוריים, זכה כבר משנותיו הראשונות כרב, להערכה רבה על פועלו בתחומים שמעבר לתפקידו כרב.
במכתבו לד"ר רופין (ראש המשרד הארצישראלי) כותב מאיר דיזינגוף (ראש עיריית תל-אביב).
"לדעתי נחוץ לתת לרב שלנו את היכולת לחיות חיימ כבוד
ולקבל אנשים שונים. כי כל חיינו הציבוריים הולכים
הלוך והתרכז סביב הרבנות הראשית ומשרדו
של הרב עוזיאל" (טבת תרפ"א-1921-
בספריו השונים הבנויים בסדר מופתי, כוללים הסברים ותשובות לכל הנושאים העומדים ברומו של עולם היהדות.
מאמריו בענייני השעה, אקטואליים גם עתה ובהם התווית דרך גם לימינו אלה.
עזרא ברנע