המצב הקשה בירושלים הנצורה לקראת חג הפסח תש"ח

ב״ה ו' ניסן תשו״ב
מחמדי נפשי מרגלית ודב שינפלד ובניהם היקרים ואהובים אביבי ואליעזר, יצ״ו בני היקרים ואהובים!
זה כששה חדשים שלא נפגשתי אתכם וגעגועי אליכם הולכים וגוברים מיום ליום לאין נשוא. בשבוע שעבר ניתנה לי ההזדמנות לנסוע לתל-אביב באוירון דרך ים המלח, וכמעט הייתי נוסע, כדי לראות את כולכם, אבל ברגע האחרון בטלתי נסיעה זאת על פי עצת רבים שמנעוני מעשות צעד מסוכן זה שהנסיעה עד ים המלח היא לא פחות מסוכנת מדרך ירושלים תל-אביב.
יום יום אני אומר לכתוב אליכם ודוחה זאת ליום המחרת, בתקוה שיוטב המצב ואוכל להזמינכם לליל הסדר שלו אנו מצפים בצפיה הדדית כל השנה. חכיתי לכך עד היום אבל לצערי לא נמלאה תקותי זאת, אמנם סכנת הדרך התמעטה במדה ידועה, אבל לא בוטלה לגמרי ונסיעה המונית סדירה טרם היתה, ואיני יודע אם תסודר עד ימי החג.
מצד שני המחסור במצרכי מזון עודנו גדול בירושלים ואפשר לומר שכל הישוב היהודי בלי יוצא מן הכלל הוא שרוי ברעב במדה זאת של לחם במלח ובצמצום ומים במשורה. בקושי רב אני משיג מעט חלב וחבילת חמאה וזהו הכל. קוינו שהשיירה מתל-אביב תביא לנו הרוחה, אבל עדיין הכל כמו שהיה, מקווים שלשבת נשיג חתיכת עוף, ומה יהיה בפסח עדיין לא ידוע, אבל על כל פנים הכל יהיה במדה ובמשורה מצומצמת. מצב קשה ומעיב זה הביא לידי כך שרעיתי עליזה, שוכבת חולה זה שלשה ימים במחלה גריפא, ואני תקווה שזה יעבור בקרב ימים.
במצבים אלה איני יכול לקוות למסיבתנו המשפחתית בליל הסדר, ואיני יכול לתאר לעצמי את הבדידות העגומה שבלילה זה. חשבתי ללכת לאיזה מלון, אבל לא אעשה זאת כי מוטב לי לשבת בביתי ובדידותי מללכת לאיזה מקום שהוא. עתה אני חושב עליכם ומרגיש את צערכם בפסח זה, שהוא הראשון בימי חיינו המשפחתיים שהוא נעשה במצב עגום זה.
איני יודע אם המצב בתל-אביב, רצוני לומר במובן הכלכלי מאפשר לכם לחוג את הסדר במסיבה משפחתית, אם אפשר הדבר הייתי רוצה שכן תעשו. על כל פנים בני ובנותי, חתני וכלותי, נכדי ונכדותי היקרים ואהובים, אל תתעצבו ולא יפול רוחכם ממקרה זה, ברוך ה׳ שאנו כולנו בחיים והננו מקבלים באהבה יסורין אלה, שהם חבלי הגאולה ולפום צערא אגרא.
גדול הוא הכאב שאנו סובלים חדשים לבקרים, רבים הם איומי האויב בנשקו וחילו, אבל באמונתנו באלוקי ישענו, הננו סובלים מכאובים אלה באהבה ורואים בקרבנות היקרים קרבנות הגאולה, כקרבן הפסח בשעתו, ומקוים שכל איומי האויב בפום ממלל רברבן יתנדפו כעשן והם ישובו בפחי נפש על עקב בשתם.
חזקו ואמצו בני היקרים, וחוגו את חג חרותנו בשמחה וחדות ה׳ היא מעוזנו תמיד.
והנני מסיים בשמי ובשם רעיתי בברכה אבהית עמוקה לכלכם בכלל ולכל אחד ביחוד, האבות והבנים, ברכת ה׳ עליכם בנים יקרים וחביבים לשמרכם מכל אסון ופגע, בכל דרכיכם בצאתכם ובואכם, ויהי ביתכם מלא שפע ברכה ששון וחדוה, וכה לחי לשנה הבאה בגאולה שלמה, שלום ושלוה, ויחד כולנו נחוג את המצות ברוב שמחה ובארץ ישראל בני חורין.
והנני אביכם אוהבכם
בן ציון מאיר חי עזיאל.