מכלל דקדוקי המקרא היא דרשת רז״ל במדת: אל תקרי, אלא קרי, או, קרינן ביה. מדה זו היא תמוהה, שנראה כאלו רז״ל הגיהו המקראות לצרך דרשתם. והשל״ה אומר: וקבלתי כל מקום שאמרו אל תקרי הוא. משום שיש קושיא המורה כן שלא לקרי כך, או שאותו הדבר בעצמו הוא מקובל איש מפי איש וכדי של אישכח מפיהם ומפי זרעם שמו כמו סימנא בפיהם, והציבו ציונים לדבר, בדמות אסמכתא יאמרו אל תקרי (של״ה ח׳ תורה שבע״פ כלל לשירות סנגיות אות א׳).
והרמב״ם ז״ל כתב כל מה שיאמר במדרשות אל תקרי כך אלא כך. סמך לפסוק על דבר המליצה והשיר (מו״נ ח״ג פ׳ מ״ג) ובשדי חמד כתב: וכתבו הקדמונים דזמנין יתפרש דרשת אל תקרי להורות שהכתוב והדרוש שניהם צריכים, שאם אין הדרוש אי אפשר להבין הכתוב (שד״ח כללים מערכת אלף, סימן קכ״ב). אולם כאשר נעיין בפרטי דרשתם מסוג זה מתברר שגם במקומות שהכתוב מתפרש יפה מאד ככתבו, דרשו אל תקרי להוציאו מפשוטו ולא בתר סימן ואסמכתא ומליצה שירית ורמז, אלא בתר דרשה גמורה להלכה. יש דרשות שבודאי נאמרו לסימן ואסמכתא, כגון דרשתם ז״ל במאה״כ ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם שמזה ללמדו להשליש אדם שנותיו במקרא משנה וגמרא (קידושין ל.) .ואין שום ספק בדבר שדרשה זו שעוקרת את הכתב לגמרי, נאמרה רק לסימן ואסמכתא או מלציה שירית.
אבל רוב דרשותם במדה זו הם מבוססות על המקרא והמסורת וסרו ס הכתובים כאשר נבאר
א) מקרא ומסורת, בהוספת או גרעון אותיות הנקוד. דוגמה לזה חדלו לכם מן האדם וכו׳ במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה (ברכות י״ד.) וכל בנייך למודי ה׳ אל תקרי בנייך אלא בונייך, (שם ס״ד). כל תלמיד שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר שפתותיו מור עובר אל תקרי מור אלא מר עובר. (שבת ל:) לא תשא שמע שוא קרי ביה לא תשיא, (פסחים קי״ח.) ,שדות בכסף יקנו קרי ביה יקנו, ומכה בהמה ישלמנה אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה ב״ק ז: שמוע בין אחיכם קרי ביה נמי שמע בין אחיכם (סנהדרין ז:), ואת זכר לא תשכב קרי ביה לא תשכב (שם נ״ד:): ושמרתם את המצות אל תקרי המצות אלא המצוות (מכילתא בא): תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה (ברכות נז.). בגמ׳ הוסיפו א׳ נח נסתר אחר המם והחליפו שין ימנית בשמאלית.
וכן דרשו במאה״כ ושם דרך אראנו בישע אלקים אל תקרי ושם (בשין שמאלית) אלא ושם דרך (בשין ימנית) בהוראת שומא, (מ״ק ה׳); וכן למדו עיקר השירה בעבודה ממאה״כ וכנניהו שר הלוים ישור במשא, ודרשו אל תקרי ישור אלא ישיר, (ערכין יא.); המוציא שז״ל הרי הוא כאילו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים וגו׳ שוחטי ילדים. אל תקרי שוחטי אלא סוחטי (נדה י״ג.); אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר (סוטה י״ג). כל אלה והדומים להם הם מסוג דרשת המקרא והמסורת או הכתב והקרי.
ב) אל תקרי בחלוף אותיות שהם ממוצא אחד או דומות בכתיבתם. כגון; השתחוו לה׳ בהדרת קודש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת (ברכות ל׳), והפקדתי עליכם בהלה דרשו אל תקרי בהלה אלא בחלה, ולמדו שבעון מניעת הפרשת חלה באה בהלה (שבת ל״ב); והדרך צלח ורכב אל תקרי והדרך אלא וחדדך מכאן לתלמידי חכמים שמחדדים זה את זה בהלכה שמצליחין; ויצא מבת ציון כל הדרה ,חדרה, זאת אומרת: שגם ארון הקודש הגנוז בחדרי חדרים יצא ממנה (יומא נ״ד. פרש״י). וכלל הוא לחכמים לדרוש, חלוף אותיות הדומות, וכן אמרו (ירושלמי שב תפ״ז ה״ב). לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ״הא״ לחית.
ג) סרוס האותיות, שני רשעים שברת א״ת שברת אלא שרבבת, סרסו המלה והניחו ״ריש״ של שברת לפני הבית הדגושה וקראו שרבבת (ברכות נ״ד.); שפתותי ושושנים א״ת שושנים אלא ששונים (שבת ל,): וישטחו להם שטח א״ת וישטחו אלא וישחטו, א״ת שטוח אלא שחוט; אשר לא אורשה קרי ביה אשר לא ארוסה (כתובות ל״א); א״ת שאנן אלא שאינן (״ז ג.); קרבם בתימו לעולם, א״ת קרבם אלא קברם(מו״ק ט:); קרבנו קערת כסף אחת, א״ת קערת אלא עקרת זה ראובן שהיה עקר הצלה וכו׳ הה״ד וישמע ראובן ויצילהו מידם ד״א דעקר מחשבת אחיו (במדבר רבה י״ג י״ז). בסוג זה נכנסים כל דרשת חז״ל בהפרדת התבה לשתים או לשלש מלים בכל השמות המורכבים מד׳ אותיות ויותר: דמשק דולה ומשקה (ב״ב ד.); תלפיות תל שפיות פונים אליו (ערובין כ״א); תלתלים תלי תלים (יומא ע״ה ב:) ;מחוספס נמוח על פס היד (נדה ס״א); שעטנז שוע טוי ונוז, וכאלה רבים.
ד) דרשת אל תקרי בהפרדת המלה לשתים או צרוף שתי מלים לאחת. דוגמאות לזה הן דרשתם; ולמדתם אותם את בניכם שיהיה למודך תם, שיתן רוח בין הדבקים (ברכות ט״ו). וכתבתם שתהא כתיבה תמה (שבת ק״ג). ולקחתם שתהא לקיחה תמה (סוכה ל״ד). וירא העם כי בשש משה לבוא אל תאמר בושש אלא בא שש (שבת פ״ט). שומר שבת מחללו אל תאמר מחללו אלא מחול לו(שבת קי״ח). חכלילי עינים. כל חיך שטועמו אומר לי לי (כתובות קי״א), הרי שהפרידו המלה לשלש: חיך. לי. לי. אל תקרי שקערורות אלא שקע ארורות(תנחומא מצורע ד׳): א״ת בכושרות אלא בכי ושירות (סנהדרין כ״ב). גהינם גי שעומקה כגי הנם. ושהכל יורדים בה על עסקי חנם (עירובין י״ט) עי׳ אגדית מהרש״א שם.
ויש שהוסיפו גם אותיות הנקוד שהם נח נסתר או אותיות דומות: ר״מ אומר כל תשבחות האמורות בספר תהלים דוד אמרם שנאמר: כלו תפלות דוד בן ישי, א״ת כלו אלא כל אלו. (פסחים קי״ז:).זאת אומרת שדגושת הלמד עושה את קריאת מלה זו כל לו. הוסיפו ביניהם ״א״ נח נסתר וקראו כל אלו. בנימין צעיר רודם אמרו :א״ת רודם אלא רד ים (סוטה ל״ז); רהיטנו ברותים א״ת ברותים אלא ברית ים (יומא לח); אלה תולדות השמים והארץ בהבראם א״ת בהבראם אלא בהא בראם(מנחות כ״ט). ושחט א״ת ושחט אלא וסחט ממקום שסח חטהו (חולין כ״ז:); ונעלם דבר מעיני. קרי ביה ונעלם מדבר, מ״ם דונעלם שדי אדבר דמ״ם נדרשת לפניו ולאחריו(הוריות ד׳ פרש״י).
ה) חלוף מלים דומות ברוב אותיותיהן והברתם. במדת אל תקרי החליפו רבותינו הדרשנים מלים דומות זה לזה באותיותיהם והכרתם. כגון: תשלג בצלמון א״ת בצלמון אלא בצלמות (ברכות ט״ו); ויכלו השמים והארץ וכל צבאם א״ת צבאם אלא צביונם (ר״ה י״א); מה למדו שכל מעשה בראשית בצביונם נבראו. צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך א"ת גדיותיך אלא גויותיך (כתובות ס״ז); ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים (סוטה י״א). ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו, אל תקרי קבורים אלא קבוצים, א״ת וישתכחו אלא וישתבחו (גיטין נ״ו). שונה ומשכח, דומה לאשה שיולדת בנים וקוברת שנאמר כי אם יגדלו בניהם ושחלתים מאדם א״ת ושכלתים אלא ושכחתים (אדר״נ פכ״ג).
ו) אל תקרי בהוספת מלים שלמות. ויש שהוסיפו מלים שלימות לפרש הכתוב כאלו חסר בו מלה או אותיות אחדות, דוגמה לזה: א״ת כמים לים מכסים אלא לשר של ים מכסים (ב״ב ״ד). ואל מי תדמיוני ואשוה ואמר קדוש, א״ת יאמר אלא יאמר לו קדוש (תנחומא בחקותי ד). ימי מקורך ברוך. יהי מקראך לקבר ברוך (ירושלמי ברכות ב׳ ג׳). דרשות ״אל תקרי״ לסוגיהם מאלפות, כי שלא מפני שהתקשו בהבנת הכתובים כפשטם הגיהו הכתובים או סרסו האותיות אלא זהו דרך פרוש ודרוש שנתן להם הלכה למשה מסיני כדי לקבוע הלכות או להסמיך דברי מוסר וקבלת המסורת על הכתוב בתורה ורב ספרי הקדש. וכל אלה נקראים בשם דקדוקי תורה.
