הגדה קדמונית מספרת. אמר ר״ש בן לקיש : שלשה ספרים נמצאו בעזרה: ספר מעונה, ספר זאטוטי, ספר היא, באחד מצאו כתוב, מעון, ובשנים כתוב, מעונה אלקי קדם, וקיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח את זאטוטי בני ישראל, ובשנים מצאו כתוב: וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים ובטלו אחד. באחד כתוב אחד עשר ,הוא׳ ובשנים מצאו כתוב אחד עשר היא. וקיימו שנים ובטלו אחד. (מס' סופרים פ״ו מ״ד ירושלמי תענית ד׳ ב', ובספרי דברים פ׳ וזאת הברכה כ״ז).
הגדה סתומה זו לא פרשה איך נמצאו ספרים אלה בעזרה, מי הכניס אותם ומתי נמצאו בה? הדעת נוטה לומר, כי ספרים אלה העלו גולי בבל הראשונים בעליתם עם זרובבל בן־שלתיאל ויהושע בן יהוצדק, והכניסוהו אל עזרת המקדש אשר בנו במקום המקדש הראשון, וכאשר עלה עזרא והכין את לבבו לדרוש את תורת ה׳ וללמד בישראל חק ומשפט (עזרא ז,) וליסד בישראל ידיעת התורה שנשתכחה מהם, (סוכה כ,) והתקין בעצת אנשי כנסת הגדולה שיהיו קוראים בתורה גם בשבת במנחה ובכל יום שני וחמשי, אז הורגש הצורך להעתיק ספרי תורה במספר רב, כדי להפיצם בין כל קהלות ישראל שבארץ ושבגולה, ולתת בידם ספר מוגה ומדויק. לשם זה בקשו ומצאו ספרי תורה שהיו בעזרה תחת משמרת הכהן הגדול. ובררו וקיימו מתוך שלשת הספרים שנמצאו בה ספר אחד שממנו העתיקו ספרי התורה לכל העם ובטלו בזה את כל ספרי תורה אחרים שאינם שוים לגמרי אל ספר העזרה המקורי . הגדה קדמנית זו מלמדת, שגם בימי שכחת התורה וטלטולי גלות בבל שמרו, — הכהנים, תופשי התורה, וראשי העם ומנהיגיו, — מכל משמר את ספרי התורה לבל תשלוט בהם יד זרה לשנות ולהחליף את תוכנם ואת סגנונם, ולבל יפלו בהם טעויות ושגיאות בהעתקת סופרים שאינם מומחים ונאמנים לתפקידם. שלשה ספרי תורה שנמצאו בעזרה, נבדקו בדיקה מעולה ומדויקת על ידי הכוהנים ונמצאו שלשתם מכוונים ומתאימים זה לזה בתכנם ובכתיבתם; בין שלשתם נמצאו שלשה שנויים שאינם משנים את התוכן אלא את הסגנון ויושר הכתב. הכהנים הראשונים שהכניסום בעזרה כיון שלא יכלו להכריע מדעתם מה לבטל ומה לקיים הכניסום בעזרה אחרי שנקבו אותם בשמותיהם המיוחדים להורות על השנוי היחידי שנמצא בכל אחד מהם. וכשבאו עזרא הסופר וסייעתו ואנשי כנה״ג חבריו, דנו, שהואיל ושלשה ספרי התורה שוים זה לזה בתוכנם ובכתיבתם, בודאי ששלשתם נעתקו מספר מקורי אחד, ומציאותם של שלשה שנויים שבכל אחד מהספרים, שמשה להם הוכחה ברורה ששנוי זה נעשה בכל אחד מהספרים בטעות סופר או יותר נכון בכונת המעתיק לשם בהירות הסגנון ויושר הכתב, לכן קיימו השנים ובטלו את האחד, ובזה העמידו ספר תורה מוגה ומדויק שוה לגמרי בהעתקתו אל ספר התורה הראשון שהיה בצד ארון העדות שבמקדש הראשון, עד שגלו מהארץ בגלות בבל. ספר תורה זה שהגיה עזרא ובית דינו נשמר בעזרה שוב למשמרת תחת פקוחם של בית דין הגדול וממנו העתיקו כל ישראל את ספרי התורה שבידם כל ימי בית שני.
ב. ספר העזרה או ספר עזרא
ספר מוגה זה נקרא ספר העזרה או ספר עזרא; לפי שספר העזרה הוא ספר עזרא שהגיה מתוך שלשה ספרים שנמצאו בעזרה ובספר זה קרא הכה״ג ביום הכפורים פרשת אחרי מות ואך בעשור (יומא ס״ח:).
עזרא הסופר וסיעתו; הסופרים ואנשי כנה״ג אחרי השלימם עבודת הגהת ספר התורה נגשו אל סדורם של כתבי הקודש; הנביאים והכתובים, ותהי ראשית פעולתם לעיין ולבקר כל ספר בפני עצמו, כדי לזרות ולהוציא מתוך המסגרת של התורה והקבלה, אותם הספרים שאינם נובעים מרוחה ונשמתה של היהדות; ספרי אגדות וספורים שאין להם ערך לאומי; והספרים שנקראו בשם נביאים, כדי להתלות באילן גדול. ובררו ברור אחר ברור וצרוף אחר צרוף את כל הספרים שנכנסו בתוך המסגרת של כתבי הקודש. בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת ומשלי ואחרי עיונם בהם החליטו שלא לגונזם (שבת ל׳). במאמר זה לא פורש אמנם מי הם החכמים שבקשו לגנוז ספרים אלה, וקרוב לודאי לומר שחכמים אלה הם הסופרים הקדמונים שחתמו וסדרו כ״ד ספרי נביאים והם אנשי כנה״ג שכתבו יחזקאל ושנים עשר ספרים המצורפים לו (ב״ב ט״ו באבות דר״נ פ״א מ״א). ראיה לדבר; מאמרם ז״ל; ברם זכור אותו האיש לטוב חנניה בן חזקיה שמו שאלולי הוא נגנז ספר יחזקאל (שבת י״ג(. מכלל זה אנו למדים שבקרת ספרי קהלת, ומשלי, נעשתה קודם לו בזמן הסופרים הקדמונים, אלא שבימיו בקרו גם ספר יחזקאל להוציאו מכלל כ״ד ספרים והוא ישב בעליה ודרשו. אחרי זה סדרו ספרי הנביאים במספרם הסדורי, כדי להדגיש שכולם יחד הם המשך לספר תורת משה וכל אחד מהם הוא המשך והשלמה להקודם לו; והקדמה להבאים אחריו, וכולם יחד הם שניים בקדושתם לספר התורה, ומעולים בקדושתם מספרי הכתובים, וכן סדר וספרי הכתובים בסדר הראוי להם (ב״ב י״ד;) ואת כל אלה אספו לאסיפה אחת בשם כ״ד ספרי הקודש שהם חוט משולש אחד שלא יפרד ולא ינתק לעולם, ועליהם דרשו ואמרו: הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת להודיעך קושט אמרי אמת, (משלי כ״ב כ״א כ״ב) שלישים ולא רבעים (מגילה ז,). חוט משולש זה, שהוא כולל תורה, נביאים וכתובים. הוא אוצר גנזי הקודש של היהדות שנתנו לכתיבה ולקריאה וכל יתר הספרים והמסורות, הפירושים והביאורים, לא נתנו לכתיבה ולקריאה, אלא, לשמיעה והגדה שבעל פה, וכן אמרו ז״ל: הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי וכו' הלא כתבתי לך שלשים. עד כאן היו דברי נביאים ברוה״ק ,מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים, שנאמר: כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך להיות בה׳ מבטחך, וכן הוא אומר: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, יכול זקני השוק ? ת״ל ויאמרו לך, הא למדת זקן זה שקנה חכמה (סדר עולם ל׳).
בחתימת התנ״ך צפו אנשי כנה״ג אל התקלה הגדולה שעתידה להיות על ידי צרוף עוד ספרים, משלי מוסר או אמונה מזויפת וספורי בדים אל כתבי הקודש. ויעשו על ידי כך את העיקר טפל ואת הטפל לעיקר, ולכן גזרו ואמרו : כל המכניס לתוך ביתו יותר מכ״ד ספרים, מהומה הוא מכניס בתוך ביתו, כגון ספר בן סירא וספר בן תגלא, (קהלת רבה י״ב י״ג) וכל הקורא ספר, חוץ מכ״ד ספרים, הרי הוא כקורא בספרים חצונים (פסיקתא ג), ויותר מזה אמרו: ואלו, שאין להם חלק לעולם הבא רבי עקיבא אומר: הקורא בספרים חצונים, ובירושלמי מפרש כגון ספרי בן סירא וספרי בן לענא. אבל ספרי המירם וכל ספרים שנכתבו מכאן ואילך הקורא בהם כקורא באיגרת. מאי טעמא? ויותר מהמה הזהר בני, להגיון נתנו ליגיעה לא נתנו.
קדמונינו הסופרים לא רצו לאסור עלינו קריאתם של ספרי מדע, ושירה ובקורת המקרא. ספרים אלה שגלוים מוכיח על זרותם, נתנו להגיון כקורא באגרת ולא ליגיעה עיונית. אבל ספרי בן סירא והדומה לו שאפשר לטעות בהם שהם מכלל כתבי הקודש ושצרופם יוכל להביא לידי הכנסת זמורת זר בספרותנו ולהכניס דעות והשקפות זרות באוצר הקודש של האומה, עשו אותם כספרים חצונים ועל ידי כך צרפו ובררו את גנזי נשמת האומה בקדושתם ושלמותם שמהם חיי עד ונצח לכל בית ישראל לדורות עולם.
