רבים ועצומים מאד הם, הנימים שמהם נארגה והתרקמה מסכת הלכה בכל שרטוטיה וקויה, ורק מי שקרא ושנה שני התלמודים, הבבלי וירושלמי יוכל לקבל מושג ברור ומפורש מכל הדרשות לסוגיהם, במאמר זה אתאמץ או לתת בצורה תמציתית היסודות הגרעיניים של אילן זה רב הענפים והגוונים, והם :פרושי סופרים, דקדוקי תורה מדרשי סופרים ודקדוקי סופרים.
פרושי סופרים, בנין אב לפרושיהם של הסופרים הוא: מאמרם ז״ל בדין זקן ממרא לאמר: אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופרושו מדברי סופרים כו' ואין לנו אלא תפילין (סנהדרין פ״ח:) הא למדת שדברי התורה הנביאים והכתובים הם עיקרים שאוצרים בתוכם כח הפתוח וההסתעפות: ופרושי סופרים הם גלויים של עיקרים אלה בצורותיהם המעשיות, דוגמא לזה היא מצות תפילין שנאמר בתורה: והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך, שלא התפרש בה צורתם של תפילין אלה בתוכן כתיבתם וצורת צרופם, וכו במצות ציצית נאמר; ועשו להם ציצית, ולא התפרש צורתה במספר חוטיו וקשריו, ובמצות לולב נאמר : פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, ולא התפרש מהותם של עץ הדר וענף עץ עבות ולא צורת צרופם של ד׳ מינים אלה, אלה והדומה להם התפרשו מפי רבותינו הקדמונים ז״ל על יסוד פרושים מקובלים, למשה בסיני או בדרך ילמד סתום מן המפורש (זבחים נ״ג) וילמד פתוח על הסתום (ספרא אחרי מות פ״א ד.).
דוגמאות לפרושי סופרים אלה נתן הרמב״ם ז״ל (בהקדמתו לסדר זרעים)ומסיק שפרושי סופרים נתנו למשה בסיני. כל פסוק ופרושה ומשה מסר את התורה בכתב ופרושה בע״פ לזקנים וכל העם שבדורו, ובאחרית ימיו קרא שוב כל ששכח הלכה יבוא וישנה וכל שיש לו לפרש יבוא ויפרש. וקבלו כולם פרושי התורה מפיו ונמשכה קבלתם זו תמיד בלא הפסק. הלכך לא נפלה ולא תפול בהם מחלוקת לעולם, (הרמב״ם שם). פרושי סופרים בכל היותם מקובלים ממשה בסיני, לא הסתימו בתקופה אחת אלא הולכים ונמשכים בכל דור ודור, וכך הם טבעם של דברים, שכל מה שאתה פורט את הכלל לפרטיו, מתגלם לפניך עוד פרטים: וכל מה שאתה מסתכל וחודר לתוך מחיצות שנראות האטומות, מתגלים לפניך דברים יותר פנימיים, שמחיצות דקות ועדינות סוככים עליהם, תדע לך שהרי דברים שלא נתגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו (במדבר רבה י״ט ד׳ תנחומא חקת א׳) ולבד זה גם הפרושים עצמם צריכים פרוש, מפני עמקם של דברים ומפני שנוי המצבים והערכים שמעמידים לפנינו שאלות רבות שדורשות את פתרונן, זה הוא ההבדל הגדול שבין ישראל לעמים או בין תורה נמוסית ומדינית לתורה אלקית. כל העמים בעמדם לפני פרובלימות ובעיות חדשות. מוחקים או גונזים לגמרי ספרי החקים והמשפטים .וקובעים במקומם משפטים וחקים אחרים, ובהשתנות ערכי החיים הולכים ומשתנים החקים והתורות בזה אחר זה עד שבמשך זמן קצר תשתנה כל תורתם המדינית והנמוסית תכלית שנוי, ולא תהא ניכרת בה צורתה הראשונה, אבל ישראל שקבלו תורתם מן השמים, — תורת נצח שלא תשתנה לעולם — בעמדם לפני פרובלימות חדשות אינם יכולים ולא רשאים לפתור אותן בשנוי החק ותקונו ;אלא מתעמקים בתורה המקובלת בכתבה ומסורתה ומוצאים את פתרונן ומשפטן של כל הבעיות בעצם דברי התורה. ומפרשיה הקדמונים, וכן אמרו רז״ל: כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה (ירושלמי שבת פי״ט ה״א) ז״א, כל הלכה שאינה נסמכת על יסודות התורה והקבלה ונובעת ממנה כתולדות אלה, המסתעפות ומתפצלות מבית אב אחד אינה תורה. הלכות רבות היו תלויות מסופקות בבית מדרשם של נשיאי בית הלל שבארץ ישראל ורק ביום שהתמנה ראב״ע לנשיא ובכנוסם של חכמי התורה ביום ההוא. לא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פרשוה (ברכות כ״ח.). הכרעת הספקות אינה נעשית בשקול הדעת או בהסכמת הרוב או אפילו הכל, אבל נעשית בפרושי הדברים ובהסתכלות חודרת לתוך תוכה של התורה והמסורה.
הלכות רבות נשנו בבית המדרש ולא נתגלו טעמן עד שבא אחד החכמים והצליח לגלות טעמם ונמוקם, וכן אמרו: לעולם לא ימנע אדם עצמו אפילו שעה אחת מבית המדרש, שהרי כמה שנים נשנית משנה זו (ספינת הירדן טמאה) ולא נתגלה טעמה עד שבא רבי חנניה בן עקיבא ופרשה (שבת פ״ג.). פרושי סופרים ופרושי פרושיהם ההולכים ונמשכים דור דור הם עדים נאמנים לנצחיות התורה שהיא נאצלת מאלקי הנצח; ולנצחיותם של ישראל הקשורים בתורת הנצח ודבקים באלקי חיים ומלך עולם.
