המשל, הוא אחד מדרכי הדרש שבהלכה ואגדה, ורבי ישמעאל היה דורש שלשה כתובים בתורה בדרך משל : אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו, משענתו הנאמר בזה הוא משל וכונת הכתוב היא לומר שאם יקום והתהלך בחוץ על בוריו : אם זרחה עליו השמש, מה שמש זה שלום בעולם אף זה אם ידוע שבשלום עמו :ופרשו השמלה לעיני הזקנים, דברים המחוורים כשמלה (מכילתא משפטים פ״ו ה' ע״ד). וזה הוא בנין אב לכל דרשות רז״ל שדרשו הכתובים בדרך משל : הין צדק, שיהיה הן שלך צדק (ב״מ מט.), ולפני עור לא תתן מכשול, לפני סומא בדבר כלומר : מחוסר ידיעה, לא תתן מכשול להכשילו באסור או להמציא לו אסור להגביר על ידי כך תאותו ולרמות עיני השכלתו : אל תחלל בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן (סנהדרין מז.). וכן דרשו כמה דרשות משליות במאה״כ : לא תאכלו על הדם (שם סג.) ובמאה״כ: לא תטע לך אשרה כל עץ זה הממנה דיין על הצבור שאינו הגון.
ביותר השתמשו בדרך המשל בדרושי האגדה: והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגים, וכו׳ גפן זה תורה (חולין צב.) ויורהו ה׳ עץ, אלו דברי תורה שנמשלו לעץ (מכילתא ויסע פ״א) ובכלל שיר השירים כולו נדרש בדרך משל אהבה שבין כנסת ישראל ודודה זה אלקיה, ובין כנסת ישראל ותורתו.
בדרשות שבדרך המשל יש שהוציאו הכתוב מפשטו ודרשוהו דווקא בדרך משל ואלה הם שלשת הדרשות של רבי ישמעאל, ויש שהוסיפו על הפשט גם הדרוש המשלי כגון דרשתם על לפני עור לא תתן מכשול וכדומה, ושתי הדרשות מכוונות להרחיב את ענפי ההלכה והאגדה מתוך הבנת הכתובים על בוריים, שהם מקרא קצר והלכות מרובות.
נוסף על זה השתמשו רז״ל במשליהם הנמרצים והשנונים בדבריהם המוסריים שבהם רצו להציג לפני האדם את הכעור והנוול שבמדות ותכונות הרעות שבו ומשלים אלה נקראו בפיהם משלי שועלים.
ב. משלות שועלים
במשלות שועלים נתנו רבותינו דבריהם בפי השועל הערום לגלות על ידם את ערמומיותם ונבליהם של בני אדם, לצוד איש את רעהו ברשת זו פרשו להם בדברי מרמה ותככים, משל לשועל שראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום וכו׳ אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אם במקום חיותנו אנו מתייראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה (ברכות ס"א:) וכמו כן השתמשו במשלים גם ביתר בעלי חיים: משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובים זה לזה, בא זאב על האחד אמר השני: אם איני עוזרו היום, הורג אותו, ולמחר בא עלי (סנהדרין ק״ה). משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאור, אמר לו תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא ואתה, למה לך אורה ? (סנהדרין צ״ח).
משלים אלה והדומה להם, שהם נמצאים לרוב בדברי רז״ל בתלמודיהם ומדרשם הם מלבושים נאים לרעיונות לימודיים ומוסריים נעלים ונשגבים, שבהם מלמדים את האדם דעת להנזר מכל מחשבת און ודברי מרמה, שמורידים את האדם אל מדרגה נמוכה של בעלי חיים ערומים ושפלים וללכת בדרכי יושר במחשבה ומעשה כדי לסור מדרכי מות וללכת בדרכי חיים דרך תורה ואורה.
המשלות בכלל, שמשו לרבותינו הדרשנים לפנס־אורה שעל ידו העירו את מחשבת השומעים להבין דבריהם ועל ידו בארו פסוקים הנראים כסתומים. השמוש במשלי אגדה, המשילו רז״ל במשל אחר ואמרו: לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צוננים מתוקים וטובים, ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל, משיחה במשיחה ודלה ממנה, התחילו הכל דולין ושותין, ורבנן אמרין: אל יהי המשל קל בעיניך שעל ידי המשל הזה אדם יכול לעמוד על דברי תורה, משל למלך שאבד זהוב מביתו או מרגלית טובה, לא על ידי פתילה באיסר הוא מוצא אותה? כך המשל הזה לא יהא קל בעיניך שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה, ותדע לך שהוא כן, שהרי שלמה ע״י המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה (שהש״ר א׳ א׳). וכן אמרו: מאי דכתיב: וידבר שלשת אלפים משל, מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל (עירובין כ״א.) במשלי אגדה השתמשו לפרש הפסוקים הקשים בהבנתם או הנראים כסותרים זה את זה. ולהוציא מהם למודים שכליים ומוסריים. דוגמא לזה מאמרם ז״ל: מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, קינה מבעי ליה? למה הדבר דומה :לאדם שהיה עליו שטר חוב עד שלא פרעו עצב, לאחר שפרעו שמח, אף כן דוד כיון שאמר לו הקב״ה: הנני מקים עליך רעה מביתך, היה אומר: שמא עבד או ממזר, כיון דחזא אבשלום היה שמח (ברכות ז.). במשל זה מלמדים את כל אדם להצדיק את הדין ולמצוא בו החסד שבדין.
וכן דרשו: אל תזכר ראשונות, זו שעבוד מלכיות, וקדמוניות אל תתבוננו, זו יציאת מצרים, הנני עשה חדשה עתה תצמח, זו מלחמת גוג ומגוג, וכלום יש חדשות בפעולותיו? אלא חדשה זו היא ביחס למקבליה, משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר והלך מעשה זאב, פגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי, פגע בו נחש, שכח שניהם והיה מספר מעשה נחש; אף ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות (שם י״ג) ונדמה להם כחדשה שרק עתה צמחה.
יש שהשתמשו במשל ללמד זכות על האדם בחטאותיו המקריים, וחובה על חטאותיו החברותיים. לדוגמא: מאי ודי זהב? אמר משה להקב״ה: זהב שהשפעת לישראל עד שאמרו די, גרם שיעשו את העגל, משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת איברים, האכילה כרשינין ובעטה בו, אמר לה; מי גרם לך וכו'. משל לאדם שהיה לו בן, הרחיצו וסכו ותלה לו כיס והעמידו על פתח של זונות מה יעשה הבן שלא יחטא (שם ל״ב). שאלה בלוריא הגיורת את ר״ג, כתיב :אשר לא ישא פנים וכתיב; ישא ה׳ פניו אליך ? נטפל לה ר׳ יוסי הכהן ואמר לה :אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שנושה בחברו מנה וקבע לו זמן בפני המלך, הגיע הזמן ולא פרעו בא לפייס את המלך ואמר לו: עלבוני מחול לך ,לך פייס את חברך, הכא נמי, כאן בעברות שבין אדם לחברו, כאן בעברות שבין אדם למקום (ר״ה י״ז:).
רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם, מאן דאית ליה סרטיא (זעם) ברחמיה מסיק ליה? אמר להו: אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בשני בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו, מאוהבו נפרע מעט מעט, משונאו נפרע בבת אחת (ע״א ד.).
שאל פילוסופוס אחד את ר״ג, כתוב תורתכם: כי ה׳ אלקיך אש אוכלה הוא, אל קנא. מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה? אמר לו: משל למה הדבר דומה. למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו כלב והעלה לו שם על שם אביו וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אבא, כששמע המלך על מי כועס וכו' לא על הבן ? (שם נ״ד:).
ויש שהמשילו את האדם או האומה לחיות או עצי השדה, לדוגמא: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישיא בתו לת״ח, משל לענבי הגפן, בענבי גפן דבר נאה ומתקבל, ואל ישא בת עם הארץ משל לענבי הגפן בענבי הסנה דבר כעור ואינו מתקבל (פסחים מ״ט:).
למה נמשלו המצרים למרור (פסחים מ״ט) אומה זו כחיה נמשלה (סוטה י״א:) אומה זו כגפן נמשלה (חולין צ״ג) כשהוא מושל את המלכיות מושלן כחיות וכשהוא מושל את המצריים מושלן כשועלים (שהש״ר פ׳ אחזו).
ויש סוג של משלים שהסתירו בהם רעיונות עמוקים שאין הפה יכול לדבר בהם אלא במעטפת משל, דוגמא לזה : מאמר ריש לקיש, מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטמא פותתין לו בא לטהר מסייעין אותו, תנא דבי רבי שמואל משל לאדם שהוא מוכר נפט ואפרסמון, בא למדוד נפט אומר לו מדוד לעצמך, בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן לי עד שאמדוד עמך ונתבשם אני ואתה (יומא ל״ט.) במשל זה רצו להגיד: הטוב והרע נתונים מאת יוצר בראשית ומציאות שניהם היא מציאות טובה ומועילה, כשם שמציאות האפרסמון מעדנת את הנפש בריחה כך גם הנפט למרות ריחו הנמאס, הוא מועיל להאיר ולהסיק וכל אדם צריך לו. הבחירה נתונה לו לאדם להשתמש בשני הדברים אלה להטיב ולהועיל לעצמו ולאחרים או להתלכלך בריחו הנמאס של הנפט, ולהשתמש בו לשם הבערה של כלוי. ואז גם האפרסמון לא יועיל לו. כי מה לאפרסמון במקום מלא סרחון. האדם בפעולותיו הרעות הוא חוטא וגורם רעה לעצמו. אין כל דבר שמכריח אותו לחטא ובחטאו מוריד את עצמו לבאר שחת ומרחיקו מן החברה האנושית הטובה, בא למכור נפט אומר לו מדוד לעצמך ושא את עונך, בא למכור אפרסמון לאותו האדם שהוא מבקש לקנותו אומר לו המתן עד שאמדוד עמך ונתבשם אני ואתה, כי מעשה האדם מוסיפים כח בפמליא של מעלה, מעלים את האדם אל האלקים וממשיכים שכינת האלקים אל האדם.
דומה לזה הוא מאמרם: משל למלך שהתקין שני דרכים אחת מלאה קוצים וסיראות ואחת מלאה בשם. העורים הולכים בדרך רע והקוצים מוסיפים מכה על מכותיהם והפקחים הולכים בדרך הטובה ונמצא, הם הולכים וכליהם מתבשמים הימנה כך האלקים התקין שני דרכים לצדיקים אחד ולרשעים אחד. מי שאין לו עינים הולך בדרך רשעים ונתקל, ואין לו עמידה וכו' אבל הצדיקים שמתהלכים לתומם זוכים הם ובניהם אחריהם (שמות רבה ל׳ ט״ז).אם אמרנו להביא את כל משלי רז״ל בתלמודם ומדרשם לסוגיהם המרובים לא היינו מספיקים, אבל דוגמאות משלים אלה מספיקות לפתוח לנו שערי אורה להבין משליהם וחדותם וכמאמר החכם באדם (משלי א׳) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחדותם.
