במדרש האגדה השתמשו רבותינו הדרשנים בשיחות שנתנו בפי מלאכי השרת בויכוחם עם הקב״ה, בשיחות ויכוחיות אלה הלבישו רעיוניהם הנסתרים והנאצלים, דוגמא לזה מאמרם ז״ל: בשעה ששלח אברהם אבינו את ידו לקחת את המאכלת בכו מלאכי השרת וכו' ומה היו אומרים? נשמו מסילות וכי אין אברהם מקבל את העוברים ושבים, וכו' לא חשב אנוש לא עמדה זכות לאברהם? אתמהה ? (בראשית רבה נ״ו ז.).
בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת להקב״ה: מה לילוד אשה בינינו ? אמר להם : לקבל תורה בא. אמרו לו: חמדה גנוזה, שגנוזה אצלך וכו' אתה מבקש ליתנה לבשר ודם ? (שבת פ״ח). ויקרא מלאך אלקים אל הגר, קפצו מלאכי השרת לקטרגו. אמרו לפניו: רבון העולמים, אדם שהוא עתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר? אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו, (ב״ר נג י״ט). וכמו כן נתנו בפי האילנות דברי מוסר דומה למשלו החרוץ של יותם בן ירובעל לאמר: הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמר להם הזית וכו' ויאמר האטד אל העצים: אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם בואו חסו בצלי ואם אין תצא אש מן האטד וכו' (שופטים ט׳ ז—ט״ז) וכן שלח יהואש מלך ישראל אל אמציהו לאמר: החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר: תנה את בתך לבני לאשה וכו' (מלכים ב, י״ד ט.) ודומה לזה דרשו רז״ל בשיחת האילנות ואמרו: כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים, אמר להם הברזל: עץ מכם אל יכנס בי ואין אחד מהם ניזוק (בראשית רבה ה, י,).
בשעה שאכל אדה״ר מאותו אילן טרדו הקב״ה והוציאו מחוץ לג״ע והיה מחזר על כל אילנות ולא מקבלים אותו ומה היו אומרים לו ? הא גנב! הא גנב !(שם ט״ו ח'). אומרים לאילני מאכל: למה אין קולכם הולך? אמ״ל: אין אנו צריכים, פירותינו מעידין עלינו. אומרים לאילני סרק: למה קולכם הולך ? אמ״ל :ישמע קולנו ונראה (שם ט״ז ו'). וכן נתנו דברים בפי החיות: אמרו לנחש: מה אתה נהנה שאתה נושך ? אמר להם: עד שאתם שואלים אותי שאלו לבעל הלשון וכו' שנאמר אם ישוך הנחש בלי לחש ואין יתרון לבעל הלשון, ולמה אתה נושך באבר אחד וארסך הולך בכל האברים ? אמר להם: שאלו לבעל הלשון שהוא אומר ברומי והורג בסורי(ויקרא רבה פ״ר ועוד). דוגמאות אלה הן מעם מהרבה מדרשתם של רז״ל בשיחות דיאלוגיות בין מלאכי השרת והקב״ה, בדרישת משפט וצדק במליצתם הסניגוריות על ישראל וקטרוגם על אי״ה ובין עצי השדה וחיות ארסיות וטורפות, לגנוח בהם המדות המגונות שבאדם; וללמד מהם מוסר השכל לסור מרע להדבק בטוב ולעשות טוב. וכל דרשות ממין זה נקרא בפיהם בשם שיחת מלאכי השרת ושיחת דקלים, שהיו שנונות ורגילות בפי הדרשנים.ולדעתי התכוונו רז״ל במאמרם על ריב״ז, שלא הניח מקרא ומשנה, שיחת מלאכי השרת, ושיחת שדים ושיחת דקלים (סוכה כ״ח, ב״ב קלד.). אשר יידעתי הכוונה היא; לשיחות שנתנו רבותינו הדרשנים בפי כולם כדי להביע בהם רעיונות בחקר אלקי במעלת המדות הטובות וגנותן של המדות ותכונות הרעות ובתורת המוסר שריב״ז לא הניח גם את זה.
ב. משלות כובסים
בפירוש משלות כובסים ומשלות שועלים כתב רש״י ז״ל: משלות שיסד וחכמים לתת אמתלא לתוכחתם, ותולין אותם בכובסים ושועלים כגון מאזני צדק ,אבות אכלו בוסר (סוכה כ״ח) ורשב״ם (ב״ב קל״ד.) פרש; משלות כובסין צורך יש בהם ללמוד דברי תורה כדבתיב תקן משלים הרבה וכתיב להבין משל ומליצה ע״כ.
בשני פירושים אלה, שהם אחד, לא מצאנו טעם מספיק ליחס משלות לכובסים .דבר זה רגיל, אמנם, בכל ספרות העמים הקדמונית והמודרנית לתת דברי פקחות וערמה בפי השועל כדי לסמל בהם את הפקחות הערמומית בגנותה וכיעורה ולהזהיר את האנשים התמימים, מלהלכד ברשת ערומים, כעין המשלים שהזכיר רש״י ז״ל (סנהדרין ל״ט.) אבות אכלו בוסר, שרימה השועל את הזאב להכנס לחצר היהודים בערב שבת כדי לתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת וכשבא להכנס חברו עליו במקלות, בא להרוג את השועל אמר לו: לא הלקוך אלא בשביל אביך וכו׳ אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע בא לו על הבאר וכו' נכנס השועל בדלי העליון וירד למטה וכו' והראה לו דמות הלבנה במים כדמות גבינה עגולה, אמר לו: הכנס בדלי העליון נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה אמר לו: צדיק מצרה נחלץ. דומה לזה הוא משל ושל ר״ע לפפוס בן יהודה במשל השועל והדגים. (ברכות ס״א) משלים כאלה נתנו אותם בפי השועל הפקח כדי ללמד גנותה של הפקחות הרמאית. שמקומה היא רק אצל החיות ולא בבני אדם הנבראים בצלם אלקים שפקחותם השכלית צריכה לשמש לתועלתם של אחרים ולא לרשת רמיה. אולם משלות כובסים לא ידענו מה טיבם. ואפשר היה לומר לפי שהכובסים היו מנחותי דרגא ומסוג האנשים דזילא אומנותיהו (קידושין פב.). אולם אין זה מיישב את הדעת. שהרי נמנו שם בגמרא (קידושין פב.) גם הספר, הבלן, הבורסקי והרוכל ולמה בחרו רז״ל לתת את משליהם בפי הכובסים ?
ולכן נראה יותר, שמשלות כובסים הם בניגוד למשלות שועלים שמראים בהם הגנות שבאדם, ומשלות כובסים להיפך מראים החכמה שבאדם שהיא נמצאת וצריכה להמצא בין כל אלה המתחברים ומתלוים עם תלמידי חכמים.
וזה היה דרכם של הכובסים, שהיו מצויים תמיד אצל גדולי הדור וחכמיו וכמ״ש (ברכות כ״ח): אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא, וכן מסופר על ההוא כובס דכל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא (שמת רבי) לא אתא כיון דשמע הכי סלי קלאיגרא ונפל לארעא ומית יצאה בת קול ואמרה: אף ההוא כובס מזומן לחיי עולם הבא (כתובות ק״ה:). כובסים אלה שלפי מלאכתם, הזולה אמנם, היו מתחברים בתמידות אצל חכמי ישראל למדו דבריהם ומשליהם, וכן מסופר באגדה: א״ל ההוא צדוקי לרבי ישמעאל ב״ר יוסי כתיב: וה׳ המטיר וכו׳ מאת ה׳ מאתו מבעי ליה? אמ״ל ההוא כובס: שבקיה אנא מהדרנא ליה וכו׳ אמר ליה: מנא לך האז בפרקיה דר״מ שמיע לי דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש ר״ה בפרקיה הוה דריש תלתא שמעתא תילתא אגדתא חילתא מתלי (סנהדרין ל״ח:).
והכובסים לפי פשטותם תפסו יותר המשלים שהם קלים לשומעם וקלים לשומרם ולכן נקראו משלי חכמה כאלה בשם משלות כובסים.
משלים כאלה שבהם מוצג האדם בצורת שועל ערום בכל גנותו או להיפך משלי חכמה המלמדים את האדם דעת את עצמו ותעודתו בחיים הם רבים מאד ומפוזרים בתלמודים וביותר במדרשים וכולם נקראים בשמות כלליים משלות שועלים ומשלות כובסים.
