המושגים היחידים ששמשו לאדם לקני מדה ראשונים לרקום בהם וליצור על פיהם את התפתחותו השכלית והמדעית, הם באור פרוש ודרוש, בשלשה מושגים אלה נכללת עבודתו השכלית והמדעית הספרותית והאמנותית של האדם בכל התפתחותן והשתלשלותן הרחבה והמקיפה.
הבריאה העולמית כלה בכללה ובפרטיה היא חדת עולמים סתומה ועמוקה.
מעשה בראשית כלם באלפי צורותיהם המגוונות, בצבעיהם ובתאריהם המוחשות, העוברות לפנינו בתמונות חיות ודוממות. הם רק צללים לבושים לגופא .וגופין לנשמתא. בכל חלק וחלק של אורגן החיים חבויים כחות טמירים ומסתוריים שהם הם עצמיות מציאותם, וכחות טמירים אלה נעלמים ונסתרים מעיני בשר, מעורבבים ומעורפלים במלבושיהם וצורותיהם הדמיוניים שהם כמחיצת ברזל החוסמות את הדרך מהגיע אל מצפוניהם ותעלומותיהם — חדה סתומה זאת באלפי יסודותיה עומדת לפני השכלתו של האדם ודורשת פתרונים, באורים, פרושים ודרושים.
רוח אלקים שבאדם, נשמת שדי שבקרבו השואפת לגלות עמוקות מני חושך, לרדת תהומות ולהרקיע שחקים בתבונתה. והנבואה האלקית שנשארה בבית־גנזי האנושיות לנחלה ושנגלתה בחזיונותיה הבהירות והזכות, מפיצה את העננים העכורים וערפלי החשך המעיבים ומערפלים את כל חזיונות הטבע. היא מאצילה מהודה ואורה ומבארת את כלם בהדרגה מדויקת ונכונה.
הכרת עצמיותם של הדברים בצביונן וקומתן. בתיאורם וצורתם המיוחדת להם היא ההכרה של האמת עצמה, והיא הבסיס והיסוד להתרחבותה והתפתחותה של ההשגה השכלית הגבוהה שהיא הפרוש והדרוש.
העבודה הפרימיטיבית של האדם היתה: הבאור הכרת עצם הדברים בצורותיהם ושמם הראוי להם שבהם נבדלים ומצטיינים בעצמיותם ״ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה״ (בראשית ב. כ) על יסוד אותם מעשה בראשית אנו הולכים ומוסיפים באור על באור צירוף אחרי צירוף להכיר ולקרא בשמם את כל החלקים היתר קטנים, הקוים והרשמים היותר דקים המשלימים את הצורה האינדיבידואלית והאוניברסאלית.
הבאור היא שם נגזר מפעל באר, והואתו היא הארה וצרוף. הארת הצורות המעורבות ומטשטשות בעצמן. ״וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב״ (דברים כ״ז ח׳) כתוב חזון ובאר על הלוחות למען ירוץ קורא בו (חבקוק ב כ) שמובנו הוא כתיבה מבארת וצרופה, ונאמר: הואיל משה באר את התורה הזאת על הסגנון הברור והמדויק (באור הסגנון היא הסבה להשנויים שבאו בספר משנה תורה בכלל וביחוד בעשרת הדברות. והמבקרים הרוצים להטיל ספקות בהתגלות הנבואה (ראה שפינוזה במאמר הנבואה פרק י') לא עמדו או העלימו עין בכונה מהמשפט הזה שנתן משה להקדמת ספרו משנה תורה "הואיל משה באר את התורה הזאת״ שהיא באורה של התורה).
הבאור אינו יכול להיות יותר מאחד בעיקרו מהותו ויסודו, באורים הפכיים ומתנגדים, מסופקים באמתותם וחשודים בזיוף גם שניהם, ובכל אופן שניהם יחד לא יכונו הבינה האמתית בהכרת עצם הדברים היא מסולקת מכל שבוש וספק והיא מתעצמת עם המושג עצמו. אבל הבאור כהצרוף והזקוק עלול הוא לקבל עוד באורים רבים, צרוף אחר צרוף וזקוק אחר זקוק להכרת עצם הדברים בבהירות יתרה. ״אמרות ה׳ טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתיים״. (תהלים) .הצרוף והזקוק הוא יוצא מכלל הבאור ונגדר בהפרוש.
הפרוש הוא שם נגזר מפעל פרוש (בשין ימנית ולא פרש בשין שמאלית). (ראה הדביר שנה ג׳ קוב ז—ט ס׳ א) והואתו הפרדה נתוחית, וגלוי הטמון והנסתר. הצורה בכללותה ובצביונה אוצרת בקרבה כחות נפשיים רבים נסתרים החבויים בעמקיותה בכח ולא בפעל. ואלה אינם מתגלים אלא על־ידי הבדלת ונתוח הפרטים מהכלל, במובן זה אנו קוראים את הפרקים שבתורה בשם פרשות. התורה בכלל היא גוף אורגני שמטרתה היסודית והעקרית, החוט החורז את כל החוליות שבה ,היא השתלמותו המוסרית והמדעית של האדם. והתרוממותו למעלה גבוה של ההשכלה שהיא ידיעת האלקים יחודו ואמתתו. הפרשות שבה הן הנה החוליות הנפרדות והכחות הנפשיים שכל אחת ואחת מהן מזהירה ככוכב אור בפני עצמה וכולן יחד מתאגדות בהרמוניה נהדרה לצורה יפה ונעימה.
הבדלה הזאת מיחדת הסתכלותנו השכלית לנקודות מיוחדות, ועי״כ מתגלה האור הגנוז שבה ונצוצות קרני אורה מתפזרים ממנה לכל עבר ״וכפטיש יפוצץ סלע״ מה פטיש זה נחלק לכמה נצוצות אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נחלק לשבעים לשונות (שבת פז). רבים ומרובים הם הכחות־הנפשיים ולא עוד אלא שבה נמצאים גם זרמים מתנגדים זה לזה. שבהתנגשותם מולידים תנועה וחיים ולכן גם הפרושים שהם גלוי מצפוניהם של כחות נפשיים הם רבים וחלוקים ומתנגדים, וכולם יכולים להיות אחת, אם רק יהיו מבוססים על יסודות ונמוקים הגיוניים ואמתיים.
באורים ופרושים אלה מתלבשים בצורות חיות מוחשיות או במאמרים וספרים, באורי מעשה בראשית עצמן. ז״א הכרת עצמיותם בצביונן אופיין ושמותיהם הראויים לסוגיהם כלליהם ופרושיהם. כלומר הפרדתו הכיאמית וגלוי סודותיהם וכוחותיהם הנפשיים נכתבים בספר בנמוקים ומופתים חותכים ומחלטים או מתלבשים בצורות מוחשות לעין והן היצירות והתגליות הנפלאות שיצר האדם בהתפתחות הדרגית דור דור.
באופן זה האחרון היצירות המצלחות ומועילות הן מעידות בעצמן על הצלחת ואמתת השגתנו בבאוריי הטבע וגלוי סודותיה.
אולם בדברים רוחניים כגון התורות והמשפטים שהם נושאים מפשטים מהחמריות ומסורים רק ללב. דברים אלה אינם מתגלים אלא בכתב ובכללים קצרים ,שכמה שיתרבו בהם הפרושים עדיין ישארו בהם כללים רבים הצריכים הפרדה ופרוש. ולפי התפתחות החיים עצמם יתפתחו גם הכללים ויתרבו פרוש בהם הפרטים שהם התשובות לכל שאלות החיים הרבות ומתמידות הדורשות פרוש להוציא מהכלל ומהכתוב את הפרטים הכלולים וטמונים בכחו. כל חדוש וכל גלוי שהאדם משיג לחדש ולגלות הוא פרט לכלל לקודם לו, וכלל להפרטים שהחיים עצמם יעמיד ובתור שאלה — ופתרונם נדרשים בהתאמה להיסוד הכללי להנקודה הנפשית להטמיר ונעלם שהיא כלל הכללים וייסוד היסודות. הנבואה האלקית הנובעת ונאצלת ממקור החכמה הוא הבסיס והיסוד להמשפטים עצמם בבאורם האמתי והמדויק ובפרושם הנכון והברור. המסתועף לסעיפים וענפים מרובים ונבדלים זה מזה למצוה ורשות אסור ומותר, זכות וחובה טומאה וטהרה, קודש וחול.
אחרי כל הדברים האלה נעמד רגע ונשאל ומה יהיה אם לא כוננו לאמתתם שדברים בבאורנו ופרושנו שבהם אנו שקועים בכל עבודותינו. האם יהיה כל עמלנו לריק והבל ויגיענו לשוא ?
על זה אפשר להשיב: כל אדם המבקש את האמת בכל נפשו ולבו ועמל לשם האמת עצמה בלי שום הצטרפות של נטיה זרה הרי הוא בטוח להשיגה כולה או מקצתה ומקבל שכר בעמלו לפי מדת יגיעתו ועבודתו. אולם הטעות והשבוש בבאור מהות ותמצית הדברים שהוא יסוד להמדע הרי הוא חטא גדול להאמת וגוררת אחריה טעיות ושגיאות עד אין סוף וזה הוא בכלל ״המגלה פנים בתורה שלא כהלבה שאין להם חלק לעה״ב״., (סנהדרין צט:) ובמדה שהאדם בורח מן האמת, האמת בורחת ממנו. אבל בחלק הפרוש אי אפשר להעמיד את הכלל רק על פרוש אחד — בטבע הכלל נמצאים הרבה פרטים שהם נראים כסותרים זא״ז בכל זאת הם אמתיים בעצמם בהשתנות התנאים והנדונות ואלו ואלו דברי אלקים חיים, כי בכלל הלאו נמצא ההן ובכלל ההן נמצא הלאו. ולא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, וכי ישבו אחים יחדיו בדבור אחד נאמרו (ספרי ומכילתא יתרו פ״ז ח׳).
התורה בכללה נתבארה בכתבת הברור ובסגנונה הצלול והזך על ידי מחוקקנו משה אדון הנביאים אשר נגלתה לו בבאור מדויק וודאי כאספקלריה המאירה . את באוריו אלה מסכם לנו במשנה תורה. ואחריו אין באור אחר ולא יכול להיות שום באור בהכללים עצמם כי רב הבאורים הם מרבים הספקות מערבבים ומערסלים ולא מבארים ומאירים. תורה חתומה ומבוארת זו נמסרה להכהנים או להשופטים הכהן או אל השופט אשר יהיה לפרשה. כי יפלא ממך דבר למשפט וכו׳ ובאת אל הכהן או אל השופט אשר יהיה בימים ודרשת והגידו לך את דבר המשפט.
אבל בימי עזרא האיש הגדול הזה שהבין את לבו ללמד בישראל חק ומשפט. הנביא הזה שע״י נתחדשה התורה לכל ישראל כלו. הוצרך לפרש התורה לפרטיה שמובנים לאלה לכל העם, כי הכללים אינם מובנים בפרטיהם לכלל העם כמו הכהנים או השופטים המסורים לדבר הזה. ולכן נאמר ויקראו בספר תורת האלקים (מגילה ג׳ ונדרים ל״ו וירושלמי מגילה פ״ד ה״א) הלשון המובן וידוע לעם העולים מבבל בהסתכלות שכלית עמוקה והבנת המקרא. הפרטים בפני עצמם והצטרפותם אל הכלל כלו וממנו התחיל פרוש התורה, לפרטיה ע״י הסופרים, שפרשו את עיקרי התורה וכן אמרו ז״ל עיקרו מדברי תורה ופרושו מד״ס, ותורת הפרוש נקראת בשם תורת שבע״פ.
הדרוש : הנפש המשכלת אשר רכשה לה ידיעה מתוך הבאורים והפרושים של תטבע ומצפוניה, ותורת האדם ומיסתוריה, הנפש הזאת שקרני אורה הבריק ונגד עיניה דורשת בתשוקה וכסף נפש עזה להכיר את היותר טמיר ונעלם. טמיר אדטמירין סתימא דסתימין עתיקא דכלה. סבת הסבות ועלת העלות ובמלה אחת :חיי העולמים, היוצר ומחיה, הנותן נשמת ומציאות לשמים וארץ וכל צבאם. דרישה נפשית זו חורזת את כל הפרטים, לכלל אחד מחפשת וחוקרת למצוא את הנימים הדקים המקשרים ומהדקים את כל היצורים לאורגן יצירה כללית אחת, למטרה ותכלית נשגבה אחת, היא תכלית הויתה ומציאותה והם הם דורשי מעשי בראשית וממנה משתלשלת עוד תכלית השגה עליונה נשגבה מאד מאד להכיר ולדעת את הגבוה מעל גבוה, את הרצון הפשוט והמחלט. היכלת הנשגבה האין סופית אשר יצרה תבל ומלואה ומנהיגה אותו בצדק ומשפט בחסד ורחמים בדרכיו הנפלאים והנשגבים שגם ההשגה היותר גבוהה של האדם גם הנבואה האלקית היותר בהירה שנגלתה ברצונו הפשוט והמחלט לאדון הנביאים לא היתה אלא קרן אורה קלוש ודק מאד ״ושמתיך בנקרת הצור״ מעשה בראשית ומעשה מרכבה אלה אינם מתפרשים לפי שאין הפה יכול להביע ולא האזנים לשמוע, אלא דברים אלה נדרשים בדרישה והבנה נפשית עמוקה מאד מאד. ונמסרה מפה לאזן ללב שומע ומבין ,דורש וצמא לאור ה׳ ולנפש מוכנת לקבל הארה אלקית: ״אין דורשין במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד אלא א״כ היה חכם ומבין מדעתו (חגיגה י״א).
כן, זו היא המדרגה הכי עליונה ונשגבה של ההשגה האנושית, ואותו האדם שעיניו פקוחות לראות מראות אלקים ואזניו קשובות לשמע הדרת קולו. רואה בעונג נפשו נשגב ממעל לאטמוספירה העולמית אור ה׳ האש הגדולה והזכה הממלאת כל עלמין ושומע בנעימות נפלאה את השירה האלקית של כל היצירה כלה בהרמונית נפלאה ונשגבה, מביעה כבוד ועז תפארת ותהלה לאלקי מרום יוצר העולם ומקימו מחוללו ומנהיגו. וכן מסופר באגדה: ״פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה מרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וסכסכה כל האלנות שבשדה, פתחו כלן ואמרו שירד- מה שירה אמרו: הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות עץ פרי וכל ארזים הללויה. נענה מלאך אש ואמר: הן הן מעשה מרכבה״ (חגיגה י״ד).
התורה נאמרה ונכתבה בבאור עצמי רחב צלול וברור בסגנון מדויק ונכון מפי מחוקקנו משה אדון הנביאים ונתפרשה מפי הסופרים אשר בעומק הבנתם הרסו את המחיצות, שברו את המסכות והקליפות, גלו את הפרט והפנימיות הרוחנית, ופתחו את השערים להסתכלות נפשית עמוקה וחודרת, האירו העינים ועוררו את הרוח והכינו את הנפש להדרשה שהתפתחה והתרחבה בתקופת התנאים דורשי כתרי אותיות שבתורה״ דורשי רשומות ודורשי חמורות. דרישה זאת נמשכה עד חתימת המשנה ונסתימה בה בכל הנוגע להלכות. בחתימת המשנה נחתם מדרש ההלכה ושבנו אחורנית אל הפרוש. פרושי המשנה והסברתה, פרושי התלמוד והפוסקים ופרושי פרושיהם לפרטי פרטיהם. אבל בחלק האגדה המקצע הנפשי, שעל ידו אנו מכירים את ״מי שאמר והיה העולם״, במקצע זה. הדרוש נמשך עד היום ואת קולו שמענו בדרישותיהם של רבותינו דור דור.
