סימן א
בענין חרם דרבינו גרשום מאור הגולה: שלא לישא שתי נשים
שאלה:
נשאלתי מאת א. א. שנשא לו לאשה כדת משה וישראל את הגב' ה. והואיל ולא איתדר להו עמדו שניהם בפני הנטריון הממשלתי בעיר ניאפולי וסדרו להם גירושין אזרחיים על ידי זה שהיא הצהירה בפיה ובכתבה בפני שני עדים שרצונה להפרד מבעלה לפי שלא זכו להבנות, ופטרה את בעלה מכל חובותיו כלפי דידה, והצהרתה הזאת עם חתימת העדים נתאשרה ע"י הנוטריון הממשלתי מיום 29 יוני 1923, ומאז נפרדה האשה מבעלה לחלוטין לבלי שוב אליו עוד, והלכה לה לנפשה ולא ידוע לבעלה מקום מגורה.
אחרי הפרוד האזרחי הלך הבעל הנ"ל וסידר גט לאשתו הנ"ל בעיר ניאפולי הנ"ל ע"י שליח הולכה, והמציא לנו הגט וההרשאות עשויים כהלכה, ובקש מאתנו לקבלם בהשלשה עבור אשתו, ולהתירו מכבלי העגון הואיל ואינו יודע מקום מגורה של אשתו, ואם לא נזדקק לו הרי יתעגן לעולמים.
תשובה:
שאלה זו מסתעפת לשלשה סעיפים:
א. אשה שנתגרשה בגט פסול
ב. אשה שמחלה כתובתה
ג. מורדת שעזבה את בעלה ולא ידוע מקום מגורה.
והנה בדין אשה שנתגרשה בגט פסול, פסק הרמ"א גרשה מדעתה ונמצא פסול בגט, יכול לגרשה בע"כ (אה"ע סי' קי"ט סעיף ו') וכתב הפר"ח (שם) פירוש פסול דרבנן קאמר דכיון דמדאורייתא היא מגורשת יכול אח"כ לגרשה בע"כ ואפשר דאף פסול דאורייתא קאמר וסבירא ליה דבכי האי גוונא לא תקון. עכ"ל.
ולענ"ד נראה להכריע כהצד השני, משום שאם נאמר שתקנת רבנו גרשון מאור הגולה היתה גם במקום שנתרצית וקבלה גטה לא נפקא לן מידי במה שהיא מגורשת דאורייתא, שהרי עדיין אגידא ביה וזקוקה לגט שני כדי שתהיה מותרת לעלמא וכדי שיהיה המגרש מותר לישא לו אשה אחרת, והלכך צריך דעתה בקבלת גט שני.
ולכן מסתברא לומר שבכי האי גונא שנתרצית ברצונה שהצטרף גם במעשה של קבלת הגט לא תקן רגמ"ה. והכי מסתברא, שהרי עיקר תקנת רגמ"ה הוא משום תקנתא דידה שלא יגרשנה בע"כ (עי' תשובת הרא"ם סי' ל') או כדי להשוות האשה לאיש, וכמו שאין האיש מגרש אלא לרצונו כן גם האשה לא תתגרש אלא לרצונה (עי' תשובות הרא"ש כלל מ"ב, והחלקת מחוקק אהע"ז סי' ע"ז ס"ק ג') ובמקום שהיא רצתה מדעתה והתגרשה בגט אזרחי שאינו מתירה לעלמא עפ"י דין תוה"ק טובתה דידה היא שיגרשנה בגט כדמו"י כדי שתוכל לקבל גטה לכשתרצה להתיר עצמה לעלמא בדין תורה.
ולטעמא דקטטה נמי, אחרי שהאשה רצתה וקבלה גטה הרי הושוותה לאיש ולא מהני חזרתה, שהרי היא נתנה אצבע בין שיניה ואפסידה אנפשה. הלכך פקע ממנו חרגמ"ה ומותר לגרשה בע"כ. או להשליש לה גטה ולישא לו אשה אחרת.
וגם לטעמא דאיסורא פן ירבה לו נשים ואי אפשר למיקם בסיפוקייהו, בנדון דידן שהיא נפרדה ממנו בגט אזרחי ופטרה אותו מכל חובותיו ובכללם מזונות, פקע חרגמ"ה.
שוב ראיתי לגאון דורנו בשדה חמד (מערכת אישות סי' ב' סעיף כ"ח ד"ה ראיתי וד"ה שוב) שהביא משם הצ"צ והשו"מ דס"ל דאפילו אם גרש בגט שפסולו מדאו' מותר לגרשה שנית בעל כרחה משום דבכה"ג לא תקן רגמ"ה וחזר הדין לסיני שמותר לגרש בע"כ או לישא אשה אחרת עליה.
איברא דהשדי חמד מקשה על זה מדכתב הרש"ל דמי שגרש אפילו בגט פסול דרבנן ונשא אשה אחרת כופין אותו להוציא עד שיגרש אשתו הראשונה בהחלט.
אולם לע"ד אין כאן סתירה, דלא אמר הרש"ל זאת אלא באופן שהוא אינו רוצה לתת גט כשר ונמצא שהוא מעגן אשתו הראשונה ובכגון זה קיימת תקנת רגמ"ה שתקן לטובתה ולהשוותה לאיש שלא יהיה הוא נשוי באשה אחרת ואשתו הראשונה תתעגן, אבל אם הוא רוצה לתת לה גט כשר ומשליש הגט לזכותה, אלא שהיא לא מבקשת זאת אין אנו צריכים לדאוג לטובתה יותר ומכשמקבלים הגט בהשלשה לטובתה סגי.
ואחרי שהוכחנו שבנתגרשה בגט פסול יכול לגרשה בע"כ מטעם שהואיל ונתרצית פקעה תקנת רגמ"ה, מזה נלמוד לנדון דידן שנתגרשה בגט אזרחי וזה לא גרע מגט פסול דאורייתא שהוא חספא בעלמא ואעפי"כ מתיר לבעלה לגרשנה בע"כ והוא הדין לגט אזרחי הואיל ולא הגט הוא המתיר אלא גלוי רצונה בפיה ומעשיה.
איברא שמרן החביב למד מדברי תשובת מהר"מ מינץ שאם ידעה האשה בפסולו של הגט אינו יכול לגרשה בגט שני בע"כ וטעמא דידיה משום דיש לומר שלא הסכימה לקבל גטה אלא שידעה בפסולו וסברה שכל מעשה גט זה אין בו ממש ולכן צריך דעתה כשבא לגרשה בגט כשר (עיין תשו' צמח צדק הוב"ד בשד"ח אסיפת דינים מערכת גיטין סי' ב' אות ו') ובכל זאת בנדון דידן אין לומר כן, דמעשיה מוכיחין עליה שהיא רצתה להפרד פרוד גמור מבעלה ולהתיר נשואיה מבעלה על ידי גט אזרחי כדי שתהיה רשאית להנשא לאחר באופן חקי ולא חששה לאסורה מדין תורה וסופה הוכיח על תחלתה שהרי אחד קבלת פטוריה נפרדה והלכה לה למקום שלא ידוע לבעלה ואינה דורשת ולא מבקשת גט בזה הוכיחה שהיא מסתפקת בגט זה, ובזה נלע"ד שליכא מ"ד שלאשה כזאת שאינה חוששת להתיר נשואה עפ"י דתוה"ק תקן רגמ"ה לטובתה לעגן את בעלה. ולכן נראה לע"ד שאחרי השלשת הגט מצד הבעל הנז' מותר לאיש הנ"ל לישא אשה אחרת כדמו"י.
ב. אשה שמחלה כתובתה
ולענין השלשת כתובתה בבית דין הואיל שהצהירה האשה בפיה וחתימתה שמחלה לו כל חובותיו כלפי דידה, מחילה זו פוטרת את הבעל מכתובתה. וכמ"ש מרן ז"ל המוחלת כתובתה אינה צריכה לא קנין ולא עדים והוא שהיו דברים שהדעת סומכת עליהם (אה"ע סי' ק"ה סעיף ה').
ולא תימא הואיל, ולא החזירה לו הכתובה לא מהניא מחילתה לדעת הסמ"ע (חו"מ סי' י"ב ס"ק כ"א) זה אינו דבנדון דידן הואיל ונתנה בידו הצהרתה חתומה בידה בפני שני עדים ומאושרת בערכאותיהם אין לך הוכחה גדולה מזו שמחלה לגמרי ולכן אפילו כשעכבה הכתובה בידה מהניא מחילתה (עין קצוה"ח שם ס"ק א').
מהאמור יוצא לדינא לע"ד שהשואל… רשאי להשליש גטה בבי"ד להתיר לו עי"ז נשואין עם אשה אחרת הראויה והרצויה לו.
ג. חרגמ"ה באשה המורדת על בעלה
רמ"א ז"ל פסק: י"א דבזמן הזה שאין נושאין שתי נשים לא משהינן לה י"ב חדש אם רוצה לגרשה, ואם אינה רוצה מתירין לו לישא אחרת ויש חולקין שאין מתירין לו לישא אחרת וכן עיקר וכו' ונ"ל דוקא תוך י"ב חדש אבל לאחר י"ב חדש אם הוא רוצה לגרשה צריכה לקבל ממנו גט בעל כרחה או מתירין לו לישא אחרת דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם וכן נראה להורות (אה"ע סי' ע"ז סעיף ב').
ובטעם החולקין בזה, שאין מתירין לו לישא אחרת, כתב מהרי"ק שאם נתיר לו במורדת, אפילו תקדיח תבשילו יאמר שהיא מורדת כי יתן עיניו באשה אחרת, והח"מ כתב דאף לסברה זו שאין להשהות אותו י"ב חדש בלא פו"ר ומכ"ש אם רוצה לתת לה כתובה מחויבת לקבל גט אפילו לדעת הרא"ש דאיך תמנע ממנו עונה בע"כ, ואיך כחה יפה מכחו והוא אין בידו למנוע עונה רק שבת אחת וכו' ומ"ש רמ"א לחלק בין תוך י"ב חדש ובין אחרי י"ב חדש הוא באומרת תן לי כתובתי וגרש אותי וכו' אבל אם רוצה ליתן כתובה צריכה לקבל גט מתי שירצה מיד לאחר עונה אחת (חמ"ח שם ס"ק ט"ז).
והב"ש כתב דמ"ש רמ"א ונ"ל דוקא תוך י"ב חדש קאי אף על נשואה, דכל שיעשה הדבר ע"י בי"ד והם יסכימו שעוותה עליו מתירים לו לישא אחרת אפילו תוך י"ב חדש, דהא הטעם דאין מתירים לו לישא אחרת הוא משום דחיישינן שכ"א יאמר שמרדה עליו ואם הדבר יצא לפני בית דין או טובי העיר לא חיישינן לזה (ב"ש שם ס"ק כ') וכ"כ בספר נחלת יעקב הבי"ד השד"ח מערכת אישות (סי' ב' סעיף כ').
מהאמור יוצא דבמורדת ודאי ואחר י"ב חדש וכשאין לה טענת כתובה מתירין לו לישא אשה אחרת לדברי הכל.
דון מינה לנדון דידן שהצהירה בכתב בפני ב' עדים שהיא מורדת בבעלה משום שלא נבנתה ממנו, ושפטרה אותו מכל חובותיו ומה גם שהלכה לה ואין ידוע מקומה ושכבר עברו י"ב חדש, בזה לכו"ע מתירין לו לישא אשה אחרת אחרי השלשת גטה בבית דין כדי שאם תרצה באחד הימים לקבל גטה להתיר עצמה לעלמא עפ"י דין תוה"ק לא תצטרך לחזור אחר בעלה אלא תגש לבי"ד ותקבל גטה מידי שליח בעלה. ועדיין נשאר לנו לברר אם צריכה התראה כדי להתיר לו אשה אחרת כדין כתובה שאינה מפסדת אלא אחר התראה וכ"ש להתיר לו לישא אחרת שהוא דבר שאסור.
אולם אין הדברים אמורים אלא בסתם מורדת שלא עשתה מעשה של פרוד משא"כ בנדון דידן שהיא מרצונה נפרדה ממנו בערכאות ותיכף הלכה לה אין אנו צריכים להתראה שהרי שהרי הוכיחה במעשיה שאינה רוצה לשוב לבעלה ואם לא תרצה לקבל גט כדי לעגנו אין אנו חוששים לה.
זאת ועוד, בנדון דידן לא ידוע לנו מקומה, ואיך נתרה בה? ולעגן את בעלה עד אשר נדע מקומה ודאי שאין זה משורת הדין.
מכל האמור יוצא לנו לדין להתיר לאיש זה… לישא אשה אחרת עליה. ולהנלע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמי מגדולי הוראה שבקהלתנו.