סימן ב
(לסי׳ ל״ג משו״ע יו״ד)
קוץ בושט; רמש או נמלה בעור הושט
שלומות רבות מאליפות מרובבות מלפני שוכן ערבות יגיע להרב הגאון כמוהר"ר בן ציון מאיר חי עזיאל יחי' רב ראשי ביפו ואגפיה.
להודיע לכ"ת שהזדמן לפני תרנגול אחד שהיתה בו בליטה בין העור והושט ובדקתי בעור וראיתי שהוא נקי ובר ולא יש בו שום ריעותא, והבאתי סכין ופתחתי את הבליטה וראיתי שיש כיס אחד בזאת הבליטה ובו רמש אחד והוא שחור וגדול כחצי עקרב והוא שלם בכנפיו ראשו ורגליו, ובדקנו בושט ולא נמצא בו שום ריעותא גם בעור מצד הושט אין בו שום ריעותא, ואסרתי תרנגול זה משום חשש נקיבת הושט, דאע"ג דהשתא אין בו ריעותא חששתי שמא ניקב והבריא. יורנו רבינו דעתו בדין זה.
הדושו"ט ומתאבק בעפר רגלי חכמים דוד בן שלום קפרא.
תשובה: בדין ישב לה קוץ בושט ונמצא תחוב בו. פסקו הרמב"ם ומרן ז"ל דחיישינן שמא ניקב הושט והבריא ונתרפא ואינו ניכר (יו"ד סי' ל"ג סעיף ט') ומזה מוכח שדוקא באיכא ריעותא בושט גופא הוא שחוששים לומר שמא נתרפא והבריא ולא ניכר בו נקב, אבל כל שלא נמצאת ריעותא בושט עצמו אין שום סברא לומר שמא ניקב והבריא, דאין לך בטרפות אלא כשעת מציאתם לפנינו וכל שלא ניכרת ריעותא במקום שהנקב פוסל בו אין לחוש.
ודומה לזה נשאל הפרי חדש ז"ל, בנמלה שנמצאת תחובה בושט מבפנים ואכלה חצי בשרו של העור הפנימי והעלה להתיר משום דאפילו להרמב"ם ומרן דחיישי לשמא עלה קרום אינו אלא בנמצא קוץ תחוב בושט, דהוא שכיח לעשות נקב, וכיון דאכלה ופעיא ביה אפשר שיחזור הקוץ לאחריו, משא"כ הכא שלא ניקבה כי אם אכלה, הוא דבר רחוק לומר שאכלה שני העורות מעבר לעבר ואח"כ חזרה לאחוריה וחזר והעלה קרום. עכת"ד.
ודברי הפר"ח אינם מחוורים לענ"ד, דאין סברא לומר בקוץ שנמצא תחוב בושט שחזר לאחוריו ואחר שהבריא מקום הנקב ונתחב בו, אלא קוץ בושט דאסרינן וחיישינן שמא ניקב ונתרפא, היינו משום שכיון שהושט דרכו להיות כויץ מטבעו, כשמצאנו קוץ תחוב בו לרחבו מציאות זו מעידה על ודאי נקב שנעשה בשעת התחיבה שאל"כ לא היה נשאר הקוץ תחוב לרחבו, וכיון שהנקב הוא ודאי, לכן גם כשלא רואים אותו חיישינן שמא הבריא, ולא שחזר לאחוריו אלא שנגלד הבשר עליו ונסתם הנקב. וכל זה הוא בקוץ תחוב לרחבו אבל בנמצאת נמלה תחובה בו הרי זה כנמצא קוץ בושט לארכו שאפילו אם תחוב בו לא חיישינן שמא ניקב והבריא, ולא עוד אלא שנמלה עדיפא מקוץ משום דקוץ נוקב בפעם אחת בשעת תחיבתו אבל בנמלה שדרכה לאכול קמעא קמעא וכיון שאנו רואים שאכלה חצי העור הסברא נותנת לומר שלא הספיקה לאכול יותר, ואין סברא לומר שניקב והבריא שהרי הנמלה אוכלת בו תמיד ואינה נותנת להבריא.
עכ"פ למדנו מזה שגם כשנמצאת נמלה תחובה בושט עצמו לא חיישינן שמא הבריא, דון מינה במכש"כ כאשר נמצאת נמלה או כל שרץ אחר מחוץ לושט ומצאנו הושט שלם ובריא, אין כל מקום להטריף מחשש נקיבת הושט. וראיה גדולה לדבר מדין תולעת שנמצא בקרום המוח דפסק מרן יש מי שאומר להטריף משום שאין אנו בקיאים בבדיקה ובנמצא התולעת בחוטם אפילו אם ראשו לצד חוץ תולים ואומרים שלא הגיע למוח מעולם, ולדעת הפר"ח (שם סי' ל"א סק"ח) מכשירים בלא בדיקת הקרום של מוח, דון מינה לנידון דידן ששרץ זה נמצא בכיס מיוחד סמוך לושט ולא נגע בושט עצמו, וגם בדקנו הושט ומצאנוהו שלם ונקי לגמרי, תו ליכא למיחוש שמא הגיע שרץ זה להושט ונקבו וחזר ונתרפא, ולזה עוף זה שנמצא בו שרץ זה הוא כשר לע"ד.