סימן ג

(לאו״ח סימן ק״ן וקנ׳׳ב מהלכות ביהכ״נ)

א) בדין ישיבה בביהכ״נ ופניהם כלפי ההיכל: ב) בסתירה בבנין ביהכ״נ:

 

ב״ה. לכ״ת הרב הגדול וכו׳ מרנא רבינו בן־ציון עזיאל שליט״א.

 

ילמדני נא כת"ר עפי"ד של הט"ז והמג"א (או"ח סי' ק"ן) בשם הלבוש דאסור לישב בין הבימה וההיכל באופן שיהא אחוריו להיכל דגנאי הוא, ואיסורא נמי איכא דהעומד על הבימה כשמשתחוה לברך נראה כמשתחוה ליושב, ובעל מחצית השקל מוסיף לזה דאף למ"ד שאין להשתחוות בברכת התורה מ"מ דין הלבוש אמת מטעם הראשון דגנאי הוא שיהא אחוריו להיכל תמיד.

וכלל הוא בין הפוסקים שכשהפוסק אומר בלשון "איסור" ואין חולק בדבר אזי דעתו היא המכרעת וההלכה כן היא ואין לנו להתיר הדבר אפי' אם נמצא בשיקול דעתנו צד הכרעה בדרך שקלא וטריא לבטל דבריו, הרי יש לפנינו ארבעה מגדולי הפוס' הלבוש הט"ז המג"א והמחצית השקל שאומרים ארבעתם בזה בלשון "איסור" ואם עוד נצרף לזה גם דברי הבאה"ט אז תהיה גם דעה חמישית לאסור.

והנה דוקא בבהכנ"ס שלנו "חב"ד" איוה לו הגבאי הקודם לעבור על דין מפורש זה בעוד שלא היה כל נחיצות לכך כי דיים המקומות שישנם, ואמנם בני תורה דשם מחאו אבל לא שמע להם וסתר את המדרגות עם הגזוזטרא היפה שהיו לפני היכל הק' והעמיד ספסל ארוך למושב בעד ד' מקומות פניהם לבימה ואחוריהם להיכל, והגבאי של עכשיו גם הוא התמרמר אז מאד ע"ז אך ההוא לא ציית, וע"כ אם אך כ"ת יפסוק שחייבים לבטל הספסל ולהחזיר עטרה ליושנה אז ישמע תומ"י וישנה לטוב.

ואני מוסיף לזה שהמג"א והט"ז כשכתבו זה הלא הבינו היטב שלא מן השם הוא כי יעשו למשל ספסל גבוה כל כך או להיפך שישפילו כל כך להס"ת בהיכל עד להעמידם ישר עם הספסל, ובטלה הטענה מה שהס"ת גבוה ממנו יו"ד טפחים והוי כחלוק רשות (עפ"י המבואר ביו"ד סי' רפ"ב) שהרי הם ידעו היטב הדין הזה ולא היו נמנעים להזכיר תנאי זה אלא סתמו דבריהם וכתבו סתם דהיינו בכל אופן שהוא לפי הנהוג בישראל בכל מקום שאין מורידין ח"ו לספר תורה עד למקום המושב וביחוד שבבהכנ"ס שלנו אין הגובה הזה כי פחות שם מיוד טפחים מן הספסל וגנאי גדול הוא, על כן אבקש מכת"ר שיטיב נא להשיבני בכתב שאסור להעיז פנים נגד פסק המג"א והט"ז כשאומרים אסור וישונה הדבר לטוב, ולכת"ר תהיה מצוה רבה כשיתוקן הדבר ע"י רום מעכ"ת. בכבוד רב וקידה כיאות לפני הדג"ת, יונה דוב לעמברג.

תשובה:

רב נכבד! בדיק לן מר בשאלתו שאלת חכם: א) בדין הישיבה בביהכנ"ס ופניהם כלפי ההיכל: ב) ע"ד זה שגבאי ביהכנ"ס הרס את המדרגות שהיו עשויות לנוי ולדוכן לכהנים בשעת נשיאות כפים, ללא צורך, וקבע לפני ההיכל ספסל לישיבת היחידים נגד מחאת הקהל, וכת"ר יצ"ו פקפק בדבר מהא דכתב המג"א משם הלבוש בסי' ק"ן ס"ק ו' דאסור לישב בין הבימה וההיכל שיהיה אחוריו להיכל, ומפני חביבותיה דמר גבן הנני נזקק להשיב תשו' מאהבה על ראשון ראשון.

א) אם מותר לשבת ואחוריהם אל ההיכל, האמת אגיד כי ירא אנכי להורות הלכה בשאלה זו לפי שבבהכ"נ הגדולים אשר להספרדים בירושת"ו יש לפני ההיכל ספסל לישיבת היחידים וכל גדולי הרבנים של הספרדים לא מיחו בידם ובלי"ס הדבר נעשה בידיעתם, וחלילה לנו לומר שנעלם מעיניהם דברי הלבוש אלה אשר מוסברים הם מצד עצמם וראיה גדולה לדבר לענ"ד מהא דאמרינן ביומא (ד' נב' ע"ב) יצא ובא לו דרך כניסתו ופרש"י שם יוצא דרך אחוריו ופניו להיכל. ובגמ' (שם ד' נג' ע"א) אמרינן וכן כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם כשהן נפטרים לא מחזירין פניהם והולכים אלא מצדדים פניהם והולכין עי"ש, הלכה זו פסקה הרמב"ם ז"ל (פרק ז' מה' בית הבחירה הלכה ד') הרי דאע"ג דבדרך היציאה כך הוא דרכו של אדם לצאת דרך פניו אעפי"כ כיון דאפשר לו לצאת דרך אחוריו, כשיוצא דרך פניו מחשב זילותא למקום המקדש מכ"ש בישיבה שיושב בקביעות ושכך אפשר לו לשבת פניו כלפי ההיכל בישיבתו באחוריו כלפי ההיכל הא ודאי דישיבתו זאת הויא כמזלזל בקדושת ארה"ק ועליו נאמר ואותי השלכת אחרי גיוך

וכי תימא שלא נאמרו דברים אלו אלא בביהמ"ק דקדושתו חמורה אבל לא בבהכנ"ס וכדחזינא היום שאין אנו נזהרים בדבר הזה לצאת מביהכנ"ס דרך אחורינו, הא ליתא דהא אפילו גבי רבו נאמר שם האי דינא ולא יהא כבוד רבו יותר מכבוד שמים וכן נמי אסרינן לעשות קפנדריא בביהכנ"ס משום דהוי מידי דקפדי עליה אינשי וכדאיתא בברכות (ד' ס"ג ע"א) והא ודאי דבהא מלתא קפדי אינשי שלא ישבו לפניהם ויפנו להם עורף ולא פנים, וכן תנינא בתוספתא דמס' מגילה: (פ"ג ה' י"ד) דגרסינן כיצד היו זקנים יושבים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש וכו' כשמניחים את התיבה פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש כשהכהנים נושאים כפיהם פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש חזן הכנסת פניו כלפי הקדש וכל העם כלפי הקדש שנאמר ותקהל העדה אל פתח אהל מועד ע"כ, והלכה זו פסקה הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מהל' תפלה ה"ד רמ"א בססי' ק"נ מכל זה משמע דדין זה של הלבוש יסודו ומקורו נובע מפומייהו דרבנן קדישי רבותינו ז"ל אשר מימיהם אנו שותים ולאורם אנו הולכים: ואחרי כל האמור נפלאתי מאד על מנהגם של בהכ"נ הספרדים בעיקו"ת ירושת"ו אשר ישנם ספסלים קבועים בכותל ההיכל שנעשו בודאי בידיעתם של רבותינו הראשונים ז"ל מרנן ורבנן תקיפי ארעא דישראל ולא מיחו בדבר, ואולם על הראשונים אפשר היה לומר כי ספסלים אלו לא נעשו מתחילתם אלא לנשיאת כפים או לישיבת הזקנים וכמש"נ בתוספתא אלא שאני ראיתי בעיני שבספסלים אלה ישבו כל איש ואיש לפני הרבנים הגדולים שבדור, ועוד היו בביהכ"נ ספסלים אחרים שהיושבים בהם היו נוטים אחוריהם אל הקודש ולא מיחו בהם חכמים והדבר הזה לפלא בעיני:

בחפשי בזה מצאתי, שדבר זה נפתח בגדולים, ובמנהגא תליא מלתא וכן ראיתי להרש"ל בס' ים של שלמה לב"ק בחילוקי דינים שבין בבל לארץ ישראל סעיף ל"ו וז"ל בני בבל הופכין פניהם אל הצבור ואחוריהם אל ארון הקדש, ובני א"י הופכין פניהם אל ארון הקודש. לפי זה נחה שקטה דעתי דאנן הספרדים תלמידי ישיבות סורא ונהרדעא אשר מהם שאבנו תורתנו תפסנו מנהג אבותינו בידינו!

אלא אכתי לא הונח לנו דאעיקרא דמלתא לנו לדעת היסוד למנהג בבל זה ולפי מה שבארנו למעלה נראה מפורש מהתלמוד דלא אריך לשבת, ואחוריהם כלפי הק' ולכן נראה דודאי לכ"ע ובכל המקומות לא הותר לשבת אחוריהם לקדש ודוקא בשעת התפלה וקריאת התורה הוא דנחלקו בני בבל וא"י וטעמיהו דבני הוא לע"ד דטפי עדיפא להו לשבת כלפי החזן להראות את חבתם ותשוקתם לשמוע דברי תורה היוצאים מפיו ולא להטות לו את אחוריהם שנראה כאלו אין מתחשבים לשמוע דבריו ויחשדו חלילה כמסיר אזנו משמוע תורה, וכיון דבישיבה כלפי החזן לטובה מתכונים, לתת כבוד לתורה הותר להם וכמו שהותר לכהנים ולזקנים לעמוד ולשבת כלפי העם משום כבוד העם, ה"נ התירו לכל העם לשבת בשעת התפילה וקריאה בתורה כלפי החזן ולא קפדינן בזה שאחוריהם כלפי הקודש ובני א"י סברי להיפך ובכל כי האי מלתא אין לנו לשנות ממנהגם וילך כל אחד במנהגו שכולם קדושים וברורים ואלו ואלו דברי אלקים חיים ודע דמה שהותר לשבת אחוריהם אל ההיכל במקום שנהגו כן היינו דוקא במקום שסה"ת מונחים גבוה מן הארץ יו"ד טפחים שבאופן זה חלקו מקום לעצמם הא לא"ה אסור בכל מקום ודבר זה למדתי מתשו' פאר הדור להרמב"ם ז"ל בסי' ע"ח שנשאל בדין נשיאת כפים אם מותר לכהנים לישא את כפיהם בעמדם אצל ההיכל ואחוריהם כלפי הקדש, והשיב וז"ל: תשובה. אם היו הספרים גבוהים מן הארץ עשרה טפחים חלקו מקום לעצמן ואין שום איסור לכהנים שאחוריהם אל היכל הקדש בשעת נשיאות כפים ע"כ. ולכאורה תשו' זאת תמוהה דהא לפי המבואר בתוספתא משמע שנשיאת כפים צריכה להיות כלפי העם ואחוריהם אל הקודש ומשמע דבכל ענין הוי דינא הכי. ומזה מוכרח דס"ל להרמב"ם דלא נאמר דין זה שבתוספתא אלא דוקא בגבוהים מן הארץ עשרה טפחים ובזה הוא דשרינן להו לעמוד כלפי העם משום כבוד העם הא לא"ה אסור אף בנשיאת כפים, ומכ"ש בישיבת כל אדם אחוריו כלפי הקדש אסור ומנהג בבל שנהגו להתיר ודאי דהוי בכה"ג דוקא. אבל האשכנזים שבכל בתהכ"נ שלהם מכוונים לסדר ישיבתם באופן שיהיו פניהם אל הקדש דוקא מאן ספין ומאן רקיע לשנות מנהגם בדבר אשר יש לו עיקר בדברי התנאים, ולכן מסכים אני בזה לדברי כת"ר להוציא את הספסל ממקומו.

ב) בשאלתו השניה ע"ד סתירה בבנין ביהכ"נ.

אמינא כמה לא חלי ולא מרגיש הגבאי הראשון אשר מלאו לבו (בל"ס בלי שאלת חכם) לסתור ולהרוס אותן המדרגות אשר נעשו מתחלה לנוי ולתפארת להיכל הקדש ולעמידת הכהנים כנהוג בכל תפוצות ישראל שהכהנים עומדים במדרגות אלה בשעת נשיאות כפים כדי שיהיו עומדים גבוהים מעל כל הקהל וידיהם פרושות על ראשי עם קודש לברך ולהאציל עליהם ברכת ה'. לדידי אמינא דלאו שפיר עבד ואיסורא נמי איכא וכדפסק רמ"א בסי' קנ"ב ואסור לסתור דבר מבהכנ"ס אלא א"כ עושה ע"מ לבנות ואיסור זה דסתירה הוא אפי' אם מתכוין להרחיבו עי"כ וכמ"ש בד"מ בסי' זה ומשמע נמי דאיסור זה הוי מדאורייתא מדכ' המרדכי ז"ל בפ' בני העיר סי' תתכ"ו והביאו מרן הב"י ז"ל וז"ל כי הבהכנ"ס נקרא מקדש מעט ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכנ"ס דתנא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרה שהוא בל"ת ת"ל ונתצם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלקיכם ומדמדמה ליה למקדש משמע דס"ל דאסור מדאורייתא, וכבר נשפכו הרבה דיות בדברי הפוסקים בבירור דין זה אי נתיצה בבית הכנסת הוי איסורא דאורייתא או לאו, הלא הוא בספרתם, ואין כאן מקום להאריך בבירור הלכה זאת, אבל עכ"פ איסורא דרבנן ודאי איכא וגנאי הוא ועדיפא מינה כתב הגאון חת"ס ז"ל באו"ח סי' ל"ב דתמה עמ"ש המג"א דאין איסור סתירה אלא במחובר ומסיק וז"ל האמת יורה דרכו דמיירי התם ברוצה לסלק כלים המטולטלים מבית הכנסת וכו' ובזה אמר דאין כאן בית מיחוש כיון שאינו מהרס ושובר הכלי בעצמו, והשאר בשלמות תוארו ומתכונתו דוק מינה דהמהרס שאינו נשאר בתוארו ובמתכונתו הקודם אפילו בתלוש נמי אסור ומכל שכן הכא דאיכא תרתי חדא דאי אפשר שהמדרגות עצמם לא יהרסו בהוצאתם ושנית דנגרע הדר ההיכל בזה כיון שמחוברות בו ולדידי נקרא זה כסתירת ההיכל גופו כיון שמחוברות אליו הוי כגופו של היכל הקודש, ויש בו איסור סתירה, ושפיר עשו יחי"ס של בהכנ"ס למחות בו וכמה רב גובריה דהאי גבאי שהתיר לו דבר כזה.

ואפילו היה נחיצות בדבר לא הייתי מרשה לעצמי להורות היתר בזה אשר בהיותו מצורף להיכל הקודש להדר בו בית אלוקינו ואה"ק שבו מונחים לכבוד ולתפארת ספרי תורתנו הוי כל המצורף קדוש בקדושתו ואסור להורידם מקדושתם, ולכן אני אומר שלא מן הדין היה לסתור המדרגות האלה מכ"ש כשלא היה נחיצות בדבר ואי איתא בתקנתיה שבל"ס המדרגות האלה עודן גנוזות שודאי לא השתמשו בהן תשמיש של חול ראוי והגון להשיב הדבר לכמות שהיה וכך נאה ויאה לנו וזאת חובתינו לתורתינו הק' להדר מקום בית אלקינו לרוממו ולנשאו ולשפרו.