סימן ג' א. עוף שנפל לגופרית, ותכף נשחט כהלכה, ונמצאו מעיו חלקם אדום וחלקם ירוק

ג. עוף שנפל לכלי מלא גופרית

לאור דברים אלה נדון בשאלתנו. מהאמור ומדובר מתברר שגם בעוף שנפל לאור, אם נמלט, או שהוציאוהו סמוך לנפילתו, לא איתרע חזקתו של רוב עופות שהן כשרים. הלכך בנדון דידן שהוציאו אותו תיכף לנפילתו, אם גם נניח שהגפרית דינו כאש ממש, לא הורעה חזקתו, אבל אם גם שהה בו, אינו יוצא מחזקתו, שאם אמנם הגפרית הוא חומר שרפה כאש, וכמו שמוכח מדברי הכתובים: ״וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש… מן השמים״(בראשית יט,כד), ״גפרית ומלח שרפה כל ארצה״ (דברים כט,כב), ״יזורה על נוהו גפרית״ (איוב יח,טו). ומפורש הדבר יותר במדרשם ז״ל: משל לשתי מדינות שמרדו במלך, אמר המלך: אחת תשרף משלה ואחת מטמיון, כך להלן ״ועפרה לגפרית״ (ישעיה לד,ט), ברם הכא: ״וה׳ המטיר על סדום… גפרית ואש״ (בראשית רבה נא,א).

וכן הוא באמת, שהגפרית הוא חומר שרפה הנמצא במעמקי האדמה, אולם אין זה אלא שהוא עלול להתלהב בהגיע אליו חום ידוע מעצמו או מחום הקרוב לו, וכל זמן שהוא בהויתו אינו בוער ולא שורף בנגיעה, כמו הגחלת או האור, הלכך נפילת העוף על גבי הגפרית, אם לא התלהב הגפרית מסבה זאת, אין העוף יוצא מחזקתו. אמנם ריח הגפרית הוא חזק ועלול בעל חי להחנק מריחו ולמות, אבל להכוות או להשרף לא, הלכך אין להצריך בדיקה לעוף שנפל על כלי מלא גפרית.

ד. לא נודע שנפל לאור ונשתנו האברים

הספק שבנדון דידן הוא זה, שנבדקו המעיים ונמצא חלק מהם אדומים [וחלק מהם ירוק], ודקדק מלשון מרן דנקט: ״המעיים שדרכן להיות ירוקים״, וזה לא נכון לדעתי, שהרי ברישא נמי נקט לשון זה: ״הלב והקורקבן וכבר שדרכם להיות אדומים״, ובאלה אין חלק מהם שאינו אדום, וכיון ששנוי באברים אלה מטריף במשהו, אין לסמוך על דברי האשה או הנשים שאומרים כן, ויש לומר שכיון שראינו בהם שנוי של אדמימות, אפילו אם לא ראינו שנפל לאור – איתרע חזקתו, וכמו שפסק הרמב״ם ז״ל: ״בני מעיים של עוף שלא נמצא בהם שינוי, וכשנשלקו נשתנו והאדימו הירוקים והוריקו האדומים, בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו״ (שם שם), וכן פסק מרן ז״ל (שם סעיף ג), ולכן לכתחילה לא ראוי להתיר אלא אם שלקן וחזרו למראיהם, אבל בדיעבד יש לסמוך על הוראת הרמ״א להכשיר, וביחוד בזמן הזה שיש הפסד מרובה, עיין ש״ך שם ס״ק יד.