סימן ד
(בענין הנ"ל)
ב"ה ח' אדר תרצ"ג
החוה"ש וכ"ט לכבוד
יד"נ הרב הגאון המפורסם חריף ובקי וכו'
כמוה"ר ב"צ עזיאל שליט"א הרב הראשי דפה
תשובתו היקרה קבלתי. ובגוף הענין אחרי ראותי דברי תשובתו הנה הסכמתי לכת"ר כאשר יראה בכתב ההיתר שהנני שולח לו, ורצוני שכת"ר וכבוד הרב הגאון אהרנסון שליט"א תחתמו על הכתב, ואז גם אני אחתום, ונקבץ חתימות של ק"ר.
הנה בתשובתו ראיתי איזה דברים שנצרך לי להשיב לכת"ר שיחי' אשר כתב דאני חשבתי בטעמא דרמ"א דמדין מחילה אתי עלה, ותמהתי מה בכך הא יכולה לחזור, וע"ז כתב כת"ר הא כיון דמדין מחילה אתינן הא מחילה א"צ קנין והאריך בזה.
נפלאתי על זה, דלא עלה כלל על דעתי לומר כאן ענין מחילה דאיך שייך מחילה בחדר"ג, הא לא שייך מחילה אלא בחיוב או שיעבוד שיש לא' על חבירו, אבל לא בענין איסור, וגבי חיוב עונה דמהני מחילה כמבואר באה"ז סי' ע"ו התם הוי ענין שעבוד שהבעל משועבד לאשתו, וכדאמרינן ר"פ המדיר וכיון דמשועבד לה כו' ובשעבוד שייך ענין מחילה, ובהא דסי' רמ"א בחו"מ שהביא כ"ת התם הוי השבועה על חיוב ממון ובזה יכול למחול לו החיוב ממון אבל על קנין אישות וחדר"ג לא שייך כלל ענין מחילה, ויעיין כת"ר במכתבי שבודאי לא הזכרתי שם לשון מחילה.
אך שהיה בדעתי טעמא דרמ"א כיון שנתרצית פעם אחת להתגרש לכן אין יכולה לחזור, ועל זה הקשיתי בזה חידוש דין מדוע לא תוכל לחזור ממה שנתרצית מקודם, וגם אם היה בקנין סודר הא יש לומר דהוי רק קנין דברים, והבאתי ראיה מהא דאשה שאמרה איני ניזונית ואינו עושה דג"כ יש סוברים דיכולה לחזור.
והנה ע"ז כתב כת"ר דלא דמיא להך דמזונות דהתם יש בכל יום חיוב חדש ומשו"ה יכולה לחזור, דלא מחלה זכותה לגמרי עכ"ד והם דברים של טעם, ויש להעמיס זה בכונת דברי תוס' כתובות דף מ"ז ע"ב ד"ה זימנין, יעו"ש.
ודברי כת"ר בזה הם קילורין לעינים, דבאמת קשה למה תהיה יכולה לחזור, הא אמרה סתם איני ניזונית ואיני עושה, אם כן נימא דמחלה כל זכותה במה שיש לה על הבעל חיוב מזונות, ובזה הא שייך ענין מחילה ומחילה אין צריכה קנין, אבל לפי דברי כת"ר ניחא, כיון דבכל יום יש חיוב חדש אם כן הוה לה המחילה על דבר שלא בא לעולם, ובדבר שלא בא לעולם לא מהני מחילה כמבואר בסימן ר"ט. ואפשר לומר דהטעם של הסוברים דאין יכולה לחזור לפי מה שכתב המשנה למלך דמוכח מדברי הפוסקים דמחוסר זמן לא הוי דבר שלא בא לעולם, ע"ש בפ"ו מהלכות אישות, ואם כן הכא דהוי רק מחוסר זמן וזה לא חשיב דבר שלא בא לעולם. ויש לפלפל בזה.
ועל מה שכתבתי דגבי מזונות הטעם משום דהוי כאומרת אי אפשי בתקנת חכמים אם כן נתבטלה הלכך אינה יכולה לחזור, וזה לא שייך הכא, וכתב כת"ר על זה, לא ידעתי למה הלא חד דינא וחד טעמא הוא, דהכא גם כן חדר"ג לטובתה נתקן. עכ"ד.
אמנם טעם דברי, דהתם כיון דאמרה איני ניזונית הוי זה נגד התקנה, וכן אמרינן דיכולה לומר אי אפשי בתקנות חכמים ובטלה התקנה אבל הכא בזה שאמרה שמתרצית לקבל גט אין זה נגד התקנה של חדר"ג שלא לגרש בעל כרחה, דהתקנה היתה רק בע"כ אבל היא נתרצית, לכן כתבתי דבזה לא שייך הטעם דאי אפשי בתקנות חכמים.
אולם בתקנה דלא לישא שתי נשים, אם היא מתרצית שישא עוד אשה, לכאורה זה דמיא להך דמזונות, דיכולה לומר אי אפשי בתקנות חכמים, כיון דגם הך תקנה לא הוי משום חשש איסור אלא גם לטובתה שלא יהיה קטטה ביניהם כמ"ש בב"ש (אהע"ז סימן א' ס"ק כ"א) יעו"ש.
אבל הדבר איתא מפורש בב"ש (סימן א' ס"ק כ') דאף שנתרצית בזה ג"כ אינו יכול לישא יעו"ש, וצ"ל דזה הוי כמו תיקון עולם.
והנני חותם בכל חותמי ברכות לב"ת שי'.
שאול משה זילברמן
כבר כתבתי בתשובתי הקודמת שטעמו של רמ"א בדין זה דנתגרשה בגט פסול הוא משום דכיון שנתרצית פעם אחת להתגרש פקע מבעלה חרגמ"ה שנעשה לטובתה, ולכן גם אם תחזור בה אין בכח חזרתה לחדש חרגמ"ה שמעיקרא לא נתקן בכגון זה.
ועדיין אני אומר שטעמו דהר"ן בדין האומרת אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לה, ואינה יכולה לחזור, דאין סברא שתוכל לקלקל אה בעלה פעם כה ופעם כה, והוא הדין לענין חרגמ"ה אם נתרצית לקבל גט ועשתה מעשה שקבלה גט פסול ונפרדה מאתו, לאו כל כמינה לחזור בה ולעגן את בעלה לעולם.
כנלע"ד ולמעשה אני מסכים עם כת"ר להצריך בהיתר זה מאה רבנים, כנהוג.