סימן ה

(לאו"ח סימן סימנים פ"ט רל"ג).

זמן התפלות ותוכנן בבית הכנסת

 

ה' ניסן תש"ו.

לכבוד ידידי הרה"ג וכו'

 

ראיתי בתמהון רב הצעת התיקונים שאחדים מהציבור רוצים להכניס בסדר זמן התפלות ותוכנן בביהכ"נ במחנה ק', והנני מוצא מחובתי לחות דעתי נגד תיקונים אלה שהם פוגעים קשה ביסודות  דתיים ועליהם נאמר אל תסג גבול עולים ודרשו רז"ל: גבול עולם שגבלו העולים, והם אבותינו הראשונים ז"ל (עין פאה פ"ה וירושלמי ופיה"מ להרמב"ם). וזהו בנין אב לכל שנוים בתקנותיהם של  רז"ל.

 

אחרי הקדמה קצרה זאת נבוא לעצם ההצעות אחת לאחת.

 

א) תפלת ערבית בערב שבת – תפלות ישראל הן מתקנות אבותינו הקדושים ז"ל וכאומרם ז"ל: תפלות אבות תקנום. והן קבועות בזמן שקבעו להן רז"ל לפי תקופות היום. וכשם שאין התקופות  משתנות, כן זמני התפלות אינם משתנים לעולם לא בהקדמה ולא באחור, וכל תפלה שלא בזמנה, אינה מוציאה את האדם מידי חובת תפלה שהיא עבודה שבלב שנצטוינו עליה בתורה (עיין או"ח סי'  פ"ט וסי' רל"ג). ורמב"ם ה' תפלה (פ"א ה"א).

 

אמנם בערב שבת התירו להקדים זמן תפלת ערבית משום כבוד השבת. אבל זהו רק מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורבע קודם הלילה (עין או"ח סי' רס"ג סעיף ד' וסי' רסד סעיף א). וגם זה אינו  אלא בתנאי שיקרא ק"ש ויסעוד סעודת השבת בלילה (עין באה"ט סי' רס"ז ס"ק א). אבל לאחר תפלת ערבית של שבת מזמנה הקבוע, יש בזה משום אסור של הכשלת הרבים שימשיכו עבודתם בשבת  שהוא מתחיל מלפני שקיעת החמה, ולהקדים זמנה גם זה הוא לא נכון. א) לפי שאינם יוצאים ידי חובת תפלת ערבית בזמנה. ב) יש בזה משום מכשול חלול השבת שמכיון שאמרו הצבור מזמור שיר  ליום השבת חלה קדושת השבת על כל הצבור. וחייבין כולם לפרוש ממלאכתם (או"ח סי' רמג סעיף י'). ונמצא שבהקדמת תפלת ערבית של שבת גורמים מכשול עון לכל אלה שממשכים עבודתם  אחרי תפלת ערבית של הצבור.

 

ב) הפסקה בין סוף הזמירות לנשמת, אסורה בהחלט, שכל פסוקי דזמרה מברוך שאמר עד סוף ישתבח הם דבר אחד, שאסור להפסיק ביניהם אפילו בשיחה קלה. ומוטב לאחר ההתחלה לפני ברוך  שאמר איזה רגעים מלהפסיק בין פסוקי דזמרה לנשמת. עין או"ח סי' נ"א ונ"ד.

 

ג) קריאת קטעים מפרשת והפטרת השבוע בתרגום אנגלי. דבר זה הוא חלול הקודש ופגיעה בקדשי קדשי של האומה היא, קריאת התורה והנביאים בישראל צריכה להקרא ברטט וחרדה כאלו  נשמעים מפי הגבורה, ותרגומם באיזו שפה שהיא בשעת הקריאה בתורה והנביאים היא כמכניס חולין בעזרה.

 

תדע שאפילו תרגום אונקלוס שנתקדש בישראל לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום לא הנהיגו לקרוא בשעת קריאת התורה. ואין צריך לומר בכל שפה אחרת.

 

ה) בטול עשרה קולות אחרונים של תקיעת שופר. כבר נהגו בכל תפוצות ישראל לתקוע מאה תקיעות שופר בימי ראש השנה. ואסמכוהו אקרא דכתיב במזמור של יום ראש השנה: כל העמים תקעו  כף בגימטריא מאה, ותקיעה גדולה אחריהם. וחלילה לשנות מנהגם של ישראל, שהוא מתוקן ומקובל מרבותינו ז"ל. וכל המשנה אין רוח חכמים נוחה הימנו.

 

ו) לומר איזו תפלות ומזמורי תהלים בתרגום אנגלי ביום הכפורים – תפלות ופיוטים שתקנו קדמונינו נהגו ישראל שלא לאומרם אלא בשפת קדשנו. והוא הדין למזמורי תהלים שנאמרים בצבור  בבית הכנסת בכל ימות השנה. ואין צריך לומר ביום הכפורים שהוא יום החתימה לדינם של ישראל בכללו ובפרטיו.

 

וכדי שיבין הצבור השכילו רבני הקהילות לתרגם את כל התפלות והמזמורים בשפות המדינה כדי שכל איש שאינו יודע שפת התורה והנביאים יעיין בתרגומם ויתיחד עם הצבור בתפלתו, אבל  לאומרם בביהכ"נ בשפה אחרת שהיא, אין זה מקובל, כי זה הוא בבחינת מכניס חולין בעזרה ומערב חולין בקדשים.

 

ז) מנהג יפה הוא להתפלל תפלת מנחה לפני סדור החתונה. ויש לו יסוד בהלכה: לא ישב אדם לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה. ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין (או"ח סי'  רל"ב). וסדור נשואין הוא חשוב יותר מסעודה גדולה משום דודאי אתו לאמשוכי, וזהו טעמם ונמוקם של רבותינו שתקנו להקדים תפלת מנחה לסדור החתונה.

 

וכשעושין החתונה בבית הכנסת צריך להקדים תפלת המנחה כדי שתהיה כניסתם לבית הכנסת לשם תפלה ואחריה סדור הנשואין. ולא רק לסדור הנשואין גרידא, שאעפ"י שהוא מצוה מן התורה,  אבל אינה מצות עבודת ה' זו תפלה, שהיא במקום הקרבנות שבמקדש.

 

לכן אני מוצא לקיים מנהג זה שהוא מנהג קדוש. וכבר ידוע מה שאמרו רז"ל על המנהגים הקדמונים שכולם יש בהם משום נדר שהוא נמשך מאבות לבנים משום שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת  אמך.

 

ועתה הנני פונה אליכם קהל קדוש ונכבד בכל לשון של בקשה ותחינה ואומר לכם: אנא שמרו מכל משמר מנהגי אבותיכם ורבותיכם, כי ברכה רבה צפונה בהם ומהם תוצאות חיים.