סימן ו' – אמירת או"א רצה נא במנוחתנו- במועד שחל בשבת

לכבוד ידידי וחביבי כמוהר״ר…

שלום וברכה,

בענין הוספת ״אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה נא במנוחתנו״ ביום טוב שחל בשבת, או בשבת שבחול המועד. (משפטי עזיאל מהדו״ת חאו״ח סימן ע״א). על זה העיר מעכ״ת וכתב דברי הלבוש או״ח (סימן תפ׳׳ח סעיף ג׳), ובספר ״כף החיים״ (סימן תפ״ז ס״ק לד): וכשחל יום טוב בשבת יש לומר ״אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה נא במנוחתינו״, קודם ״קדשנו במצותיך״, בכל התפילות: שחרית מוסף ומנחה. ועוד כתב שכן ראה במחזורי התפלה של קהילות האשכנזים, עכת״ד.

וזאת תשובתי:

דברי הלבוש אלה לא נעלמו ממני, אולם לא הזכרתי אותם בדברי, שלא יהיה נראה כאילו אני חולק על דבריו, ומטיל ספק כל שהוא על מנהגן של קהילות ישראל שנהגו כזאת על פי הוראת רבותיהם, וחייבים הם להמשיך מנהגם זה, משום ״אל תטוש תורת אמך״ [משלי א,ח], אבל כל דברי תשובתי זאת היו לקהילות הספרדים, שבכל המחזורים הקדמונים לא הזכירו בתפילתם בשבתות המועדים ״רצה נא במנוחתינו״, והוכחתי מדברי הרמב״ם שהשמיט מתפילותיו פסקה זאת, ללמדך שמנהג זה שהוקבע במחזורים שלנו, הוקבע על פי הוראת רבינו ומאורנו הרמב״ם ז״ל.

ועתה מוסיף ואומר שגם מדברי מרן ורמ״א ז״ל מוכח כן, מדלא הזכירו בדבריהם לא בסימן תפ״ז ולא בהלכות ר״ה (סימן תקפ״ב ואף לא בסימן תרי״ט). מזה מוכח בודאי שהם פוסקים להלכה לקיים מנהג הקדום שלא לומר ״אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה במנוחתנו״ בשבתות שבמועדים, ולכן מצאתי להסביר דבריהם ולקיים מנהג מחזורינו הקודמים דלא להשנאה בהו ללא כל צורך, שדעתם גדולה מדעתנו ולאורם נלך כל הימים.