סימן ו
(לאו"ח סי' חצ"ר).
ברכת מאורי האש על אור החשמל
ל' שבט תש"ז.
לכבוד ידידי וחביבי הרה"ג חו"ב משנתו קב נקי. כמוהר"ר כתריאל פ' טכורש יצ"ו. רב בשכונת שפירא והעובד. שלום וברכה.
מכתבו מיום ה' כסלו דנא קבלתי ובו שלש שאלות ותשובתן בצדן. לרוב טרדותי לא אסתיעא לי מילתא, ועתה הנני לענות על ראשון ראשון.
א) אם מותר לברך ברכת מאורי האש על אור החשמל. שאלה זו דנתי עליה בסה"ק משפטי עזיאל ח"א אורח חיים סימן ח' והעליתי להלכה: מעיקר הדין כן מברכין עליו שהרי אור החשמל הוא כאש היוצאת מעצים ומאבנים שמברכין עליהם במוצאי שבת (שו"ע או"ח ס' רצ"ח סעיף ז') והוא הדין אור החשמל. אלא למעשה ולמצוה מן המובחר צריך להדר אחר נר של שעוה או הדלקת נר מיוחד להבדלה. שהדלקה לשם זה מעורר הכוונה לברכת מאורי האש ויש בזה גם משום חבוב מצוה.
דברים אלה כתבתי לעצם מאור החשמל שהוא בכלל מאורי האש, אולם שאלת מעכ"ת היא מבחינת ראית האש מבעד מחיצה שקופה, ואור החשמל כיון שהוא נשקף מבעד הזכוכית, שמא אינו בגדר מאחורי האש.
והנה מעכ"ת הביא דברי הירושלמי: נר בתוך חיקו או בתוך פנס, בתוך אספקלריה וכו'. לעולם אין מברכין עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. ואחרי שהביא דברי הב"י והמג"א אסיק וכתב: לפי דעתי יכולים לדמות את מאור החשמל לאספקלריה, ודמי נמי לעששית שלדעת הרשב"א הוי רואה את השלהבת וכו', וע"כ יכולים לברך ברכה הבדלה על מנורת החשמל עכת"ד.
ואען ואומר: ספקו דמעכ"ת אינו רק לאור החשמל. אלא הוא גם בכל אור שהוא בתוך דבר שקוף. כגון מאור הנפט שהוא מוקף במעטה זכוכית שקופה. וכן יש להסתפק אם החובש משקפים יכול לברך ברכה זאת כיון שהמשקפים חוצצים כנגד האור.
והנה במתניתא תנינן: היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורו או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת, אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה.
ומפרש בגמרא: משתמש לאורה ולא ראה שלהבת, משכחת לה דקיימה בקרן זוית. ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה כגון דעמיא ואזלא. (ברכות נג ב).
מתניתא זאת צריכה פירוש דפתחה בנר טמונה בחיקו או בפנס, וסיימה בשלהבת ולא נשתמש לאורה או להיפך. ולא פירשה דינא דרישא מהו. וצ"ל שגם בנר טמונה בחיקו או בפנס, שייך כלל זה דאינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורו, ומשכחת לה כגון שהנר או הפנס נתון בקרן זוית באופן שאין העין שולטת בו לראות השלהבת אבל נהנין מאורו, או שהשלהבת אזלא ומעמיא אינה מאירה.
וע"ז נאמר כלל דסיפא: אין מברכין אלא עד שיראה השלהבת ונהנין לאורה. אבל מדברי הרשב"א למדנו שהוא מפרש להאי מתניתא הכי: היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס. דהיינו דבר אטום שאינו נראה לא השלהבת ולא האור – אינו מברך עליהם, ולא עוד, אלא אפילו ראה שלהבת ולא נהנה לאורה – או נהנה לאורה ולא רואה השלהבת אינו מברך עליה. ומתניתא בדרך זו לא זו אף זו מיתניא.
וכן אסיק הרשב"א וכתב ג' חלוקין קתני, האחד, שאינו רואה שלהבת ולא משתמש לאורה אעפ"י שנרו תפוס ביד, והיינו אור שמונח בחיקו או בפנס. השני. שמשתמש לאורה ואינו רואה שלהבת כגון דקיימא בקרן זוית. והשלישי, רואה שלהבת ואינו משתמש לאורו, למ"ד בדקיימא ברחוק ולמ"ד בדרביא (צ"ל בדעמיא) ואזלא, אבל שעומד בעששית ורואה שלהבת מתוך העששית הרי זה כרואה שלהבת ומשתמש לאורה. ומברכין עליו. (חדושי הרשב"א ברכות נ"ג ב).
ולע"ד פירוש הרשב"א נראה דחיק ורחיק. דכשאינו רואה השלהבת ולא משתמש לאורה פשיטא שאין מברכין עליו, דאטו משום שתפוס בידו, סלקא דעתך שיברך עליו. אבל לפי מ"ש ניחא יותר דתני כמה צורות של רואה שלהבת ולא האור או להיפך.
וכן צריך לומר לפירש"י דפירש בפנס בעששית, עששית הוא זכוכית שקופה שנראה מה שבתוכה. וכדאמרינן צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה. ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה. ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא. (ברכות כה ב) ועין ערוך השלם (ערך עששית). וצריך לומר כדפירשנו, דנר בחיקו או בפנס נקט, לאשמועינן דינא דעד שיראה השלהבת וישתמש לאורה וכדאמרן.
והנה הפוסקים הראשונים. הרי"ף הרמב"ם והרא"ש. השמיטו כל מתניתא זאת מהלכה. משום דלמאי דאסקינן בגמרא, ורבא אמר יאותו ממש וכמה? כדי שיכיר בין איסר לפונדיון וכו'. אידחיא לה תוספתא זאת מהלכה. אלא כל שעומד בסמוך ונהנה לאורו מברכין עליו אפילו אם אינו רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה.
על כל פנים מסוגין דגמרא ופירושי רש"י והרשב"א למדנו שמחיצת העששית אינה מעכבת ברכת מאורי האש, דראיה מבעד מחיצה שקופה, היא כראית ממשו של דבר בעין.
אולם הבית יוסף הביא בשם הא"ח: המברך על העששית ועל הפנס צריך להוציא האור משם עד שיראה השלהבת. (בית יוסף ס' רצ"ח). מדבריו למדנו דראיה מבעד מחיצה שקופה אינה חשובה כראית השלהבת לענין ברכה, והדברים תמוהים דמדין ערוה בעששית למדנו, דראיה מתוך עששית שמה ראיה. ומ"ש רש"י בפירוש פנס שהוא עששית אין ללמוד דאין לברך על עששית. דמתניתא לא פסלה את הפנס, אלא כשהוא עומד במקום שאינו נראה לעין אלא אורו ולא השלהבת עצמה. ובאמת גם הא"ח כתב: והרשב"א כתב דעששית היא כרואה שלהבת. (ב"י שם). הרי דלא החליט בדעתו, ונראים הדברים שבטל דעתו מפני דעת הרשב"א.
והנה מרן הבית יוסף תמה על הרשב"א דפירש, פנס היינו עששית, מדברי הירושלמי דתני בהאי מתניתא: בתוך הפנס או בתוך אספקלריא. וכיון שאספקלריא היינו עששית מכלל דפנס לאו היינו עששית. שאם לא תאמר כן, ליתני רק חדא מיניהו, פנס, או אספקלריא. אולם תמיהתו זאת אינה אלא לפירוש הרשב"א, אבל לדינא הוא מסכים לדעת הרשב"א שהרי כתב: נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא, רואה את השלהבת וכו' אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. (או"ח ס' חצ"ר סעיף ט"ו).
מכאן אתה למד דאם רואה את השלהבת מבעד לאספקלריא דהיינו עששית מברך עליה.
ודברי מרן בשלחנו צריכים פירוש. דהרי לפי מה שתמה על הרשב"א מוכח דהוא מפרש מושג פנס שהוא כלי אטום שאין השלהבת שבתוכו נשקפת ממנו. ואם כן גם האור אינו נראה וממילא אינו משתמש ממנו. ומאי האי דקאמר אם רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה וכו'?
והמג"א עמד על זה ואמר: מילי מילי קתני (מג"א שם ס"ק מ'). והם הם הדברים שכתב הרשב"א: דג' חלוקים קתני. נר טמונה בחיקו או פנס אין מברכין עליו. משתמש לאורה ואינו רואה שלהבת, או להיפך, אין מברכין עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה, וכן מתפרשים דברי מרן בשלחנו. (עין מחצית השקל שם). בזה מתפרשים שפיר דברי המג"א בגירסא שלפנינו (עין נוב"י מהדו"ק. סי' כא).
מסקנא דדינא. מכל האמור ומדובר למדנו: שמותר לברך ברכת הנר על האור הנשקפת מתוך העששית לדברי הכל. ודעת הא"ח שמצריך להוציא האור מתוך העששית היא דעת יחיד שלא נתקבלה להלכה. דון מינה למנורת החשמל שהאור נשקפת מבעד העששית שפיר מברכין עליה ברכת הנר.
אולם כבר כתבתי לע"ד שזהו רק מדינא. ובמקום שאי אפשר למצוא אור שעוה או שמנים. אבל מצוה מן המובחר להדליק נר מיוחד להבדלה משום חבוב מצוה של ברכת הנר. וכן נהגו ישראל בכל הדורות בבית ובבית הכנסת להדליק נר מיוחד לברכת הנר להבדלה, ומנהגם של ישראל תורה היא. והנלענ"ד כתבתי.