סימן ז

(לאו"ח ה' שבת סי' רס"ד וה' חנוכה סי' תרע"ה)

הדלקת נר שבת או חנוכה בחשמל.

 

לכבוד ידידי וחביבי שלם במדות ומעלות כש׳׳ת מוהר״ר ע׳ מ׳ יצ״ו.

 

 שאלתני יקירי להודיעך חות דעתי:

א.   בדין הדלקת נר שבת אם אפשר לצאת ידי חובת הדלקה בנר חשמל שאורו צלול ובהיר מכל השמנים והפתילות ויותר משמן זית זך.

ב. אם ראוי לברך על הדלקת נר חנוכה במנורות החשמל שמעמידים בביהכ״נ הגדול ובמגדל המים שבעיר תל־אביב שהן נדלקות בחגיגיות מרובה ובהמון עם רב לשם פרסומא ניסא.

ג. אם ראוי לכל מי שלא הדליק ולא הדליקו עליו בביתו נר חנוכה לברך בראייתו נר חנוכה זה בלילה הראשון שעשה נסים ושהחיינו ובכל לילי חנוכה ברכת שעשה נסים.

תשובה:

בעיקר דין הדלקת נר שבת, פסק הרמב״ם ז״ל הדלקת נר בשבת אינה רשות, אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה, שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה, אלא זה חובה ואחד אנשים ואחד נשים חייבים להיות בבתיהן נר דלוק בשבת וחייב לברך קודם הדלקה להדליק נר של שבת (הלכות שבת פ״ה ה׳ א׳). מדבריו למדנו שאין חובה מיוחדת בהדלקת נר לשבת אלא חובת מצוה זו היא שיהיה נר דלוק בבית, ולפי זה יוצא שגם אם היה נר דלוק מע״ש מבעוד יום גם אם הדליק נר זה מי שאינו חייב במצוה זו כגון גוי או חש״ו כיון שבליל שבת נמצא נר דלוק בבית מקיים חובה זו.

וכן כתבו התוס׳ שאין ההדלקה מצוה ואם היתה מודלקת ועומדת מע״ש אין צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה (שבת כ״ה: ד״ה חובה).

ברם דברי הרמב״ם צריכים עיון שנראים סותרים את עצמם שהרי לדעת התוס׳ אין מברכים על הדלקת נר בשבת הואיל ואינה מצוה אלא חובה והואיל ואם היתה מודלקת אינו חייב לכבותה.

קושטא שר״ת צדד לקיים דעת התוס׳ זו וכתב דאעפ״י שאין מצוה בהדלקת הנר, בכל זאת מברכים עליה כמו שמברכים על כסוי הדם אעפ״י שאם כסהו הרוח פטור מלכסות, וכמו שמברכים על המילה אפילו למ״ד שאם נולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית, ואין זה דומה לנטילת מים אחרונים הואיל ולא נתקנה נטילה זו אלא להצלה, משום סכנה דמלח סדומית ושהרגו את הנפש (תוס׳ שם).

אבל לע״ד אין הנדון דומה לראיה דבכסוי הדם המצוה מוטלת על כל אדם השוחט את העוף לכסות את דמו בעפר, וכמאמר הכתוב ושפך את דמו וכסהו בעפר, אלא שבכסהו הרוח פטרו הכתוב ממצוה זו ולכן ראוי לברך על עשיית המצוה בזמן שהוא חייב בה, וכן במצות מילה נאמר המול לכם כל זכר וביום השמיני ימול בשר ערלתו והטילה התורה על האב, או הבן עצמו, לקיים מצות מילה אלא שבנולד מהול פטורים ממצוה זו משום שאי אפשר לקיימה כתקנה, ולכן ראוי לברך כשמקיים מצות מילה, אבל הדלקת נר בשבת לדעת הרמב״ם שלא חייבו חכמים אלא שיהיה נר דלוק וההדלקה אינה מצוה אלא מכשיר מצוה לתת אפשרות שיהיה נר דלוק ובכגון זה לא נתקנה ברכה כמו שאין מברכים על עשיית סוכה ותליית ציצית וכתיבת תפילין והכנתם.

ועוד שגם מציאות נר דלוק בשבת אינו מצוה תכליתית אלא הכשר מצוה משום עונג שבת ושלום הבית וכמ״ש בגמ׳ ותזנח משלום נפשי אמר ר׳ אבהו זו הדלקת הנר בשבת (שבת שם) ומבחינה זו דומה למים אחרונים שהיא חובה ולא תקנו עליה ברכה (או״ח סי׳ קפ״א סעיף ז׳).

ולפי זה להרמב״ם שפסק חייבים להיות בבתיהם נר דלוק זאת אומרת שאין מצוה בהדלקה אין מקום לקביעות ברכה להדליק נר חנוכה.

והנה ר״ת ז״ל (תוס׳ שם) סובר שמצות הנר בשבת היא בהדלקת הנר ולכן אם היה הנר מודלק ועומד צריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמר ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר, וכן פסק הטור (ה׳ שבת סי׳ רס״ג) ויהא זהיר לעשות נר יפה דאמר ר׳ הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים תלמידי חכמים וכו׳ ולא ימהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת, וגם לא יאחר, וכשידליק יברך להדליק נר של שבת ע״כ (עי׳ במג״א שם ס״ק י״א). וראיה גדולה לדבריו נלע״ד מדגרסינן בגמ׳ (שבת כ״ב ב׳) איבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה? מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה, ש״מ הדלקה עושה מצוה, דון מינה לענין שבת הואיל ומברכינן להדליק נר של שבת או לכבוד שבת (עי׳ הגה״מ ה׳ שבת פ״ה אות א׳ ובאוצר הגאונים לד״ר מ׳ לוין מס׳ שבת ח׳ התשובות ס׳ פ״ג – פ״ה) מזה מוכח שהדלקת הנר בשבת היא גופה מצוה, שאין לברך להדליק על מציאות הנר בבית וכמו שאמרו (שבת כ״ג) בדין ברכת נר חנוכה, יום ראשון הרואה מברך שנים (שעשה נסים ושהחיינו) ומדליק מברך שלשה (להדליק שעשה נסים ושהחיינו) ע״כ, הא למדת שאין הרואה מברך להדליק אפילו במצות חנוכה ומכל שכן לענין שבת שמציאות הנר אינה מצוה אלא מכשירי מצוה לשלום הבית ותענוג בשעת סעודה ודאי שאין הרואה מברך אלא המדליק, משום שבהדלקתו מקיים המצוה גם בשבת ויום טוב וגם בחנוכה.

מכאן סתירה למ״ש המג״א בשם מהר״מ להתיר הדלקת נר שבת מבעוד יום ולפרוש ידיה מול הנרות עם חשכה או שתאמר לגוי להדליק והיא תברך (סי׳ רס״ג ס״ק י״א) דהואיל וההדלקה היא מצוה אין לברך אלא בשעת הדלקה ועל ידי מי שמצווה בה, ופסקי מרן ז״ל צריכים עיון וברור שדבריו נראים סתראי שהרי פסק אחד הנשים ואחד האנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת וכו׳ (סי׳ רס״ג סעיף ב׳) וזהו כדעת הרמב״ם שאין חובת מצודה בהדלקה ושוב כתב ולא יקדים למהר להדליקו בעוד יום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת ולא יאחר ואם רצה להדליק נר בעוד יום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי, כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה (שם סעיף ד׳) ומזה מוכח שהוא סובר שהדלקה עושה מצוה וזה סותר למ״ש (בסעיף ב׳) חייבים להיות בבתיהם נר דלוק.

והרמב״ם לשיטתו לא כתב דין זה לענין שבת אבל הוא מפרש מ״ש בגמ׳ ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר (שבת כ״ג:) לענין חנוכה (עיין במ״מ ה׳ חנוכה פ״ד הל׳ ה׳) וצריך לומר בדעת מרן שאע׳׳ג שאין חובת מצוה בהדלקת נר שבת הואיל וחובה עליו שיהיה נר דלוק בשבת צריך שיהיה ניכר שהוא דלוק לשם שבת, הלכך אם הדליקו חש״ו אעפ״י שאינם מצווים בהדלקה כיון שההדלקה נעשית סמוך לכניסת השבת ניכר הדבר שנר זה הודלק לשם חובת נר שבת, אבל כשהיתה דולקת מבעוד יום אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת ואינו יוצא בו ידי חובת נר שבת.

ולמד זה ממ״ש בגמ׳ לפשוט האבעיא הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, מדאמר ריב״ל עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה וכו׳ אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבדה ומדליקה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מבעי ליה (שבת כ״ג א׳) והתוס׳ (ד״ה מכבדי) הקשו דלמ״ד הנחה עושה מצוה אמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי, ותרצו דמיירי שהדליקה מתחלתה לצורך שבת ולכך גרע מהדליקה חש״ו, והרמב״ן בחדושיו (שבת שם) תירץ דכיון דמאתמול הוא הרואה אומר לצרכה הוא דאדלקה אתמול דלא ידעי השתא למאי הודלקה אתמול ובין שהדליקה לשם נר שבת או לנר חנוכה כל הדלקה דמאתמול לא מתכשרה היום ע״כ, הא למדת שגם למ״ד הנחה עושה מצוה צריך שיהיה היכר שהודלקה לשם חנוכה, ולא נחלקו אלא בהדלקת חש״ו שלמ״ד הנחה עושה מצוה יוצא בה ידי חובה הואיל וניכר שהודלקה לחנוכה והוא הדין לענין שבת אע״ג שעיקר מצותה הוא להיות נר דלוק צריך שיהיה ניכר שנר זה הודלק לכבוד שבת.

מהאמור למדנו, שלענין הדלקת נר שבת סברי הרמב״ם ומרן שאין חובה בהדלקה אלא במציאות נר דלוק בליל השבת בבית ובמקום הסעודה, ובחנוכה לדברי הכל הדלקה עושה מצוה, וכמ״ש הרמב״ם ז״ל (ה׳ חנוכה פ״ג ה״ג) והדלקת נרות בהן מצוה מדברי סופרים. אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין (שם פ״ד ה׳); ונר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן או עכו״ם לא עשה ולא כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה (שם ה״ט), וכן פסק מרן (או״ח סי׳ תרע״ה).

ומעתה נשוב לנדון דידן: הואיל והנעת כפתור החשמל אינה עושה הדלקה, שהרי אש החשמלי עצור ואצור הוא בחוטי החשמל והנעת המפתח אינה אלא להמשיך את הזרם או לעצור אותו, והואיל והפתילה שבה נאחז האור, היא של מתכת שאינה נדלקת אלא שהיא מתחממת ונעשית גחלת ומאירה בגחלתה, אפשר לומר שיוצא בה ידי חובת הדלקה לדעת הרמב״ם ומרן, שהרי איך שיהיה, הרי ניכר שהודלק לכבוד שבת, והנר מצוי בבית מלא אורה שמביא עונג ושלום הבית, אבל לדעת ר״ת והטור שמסתברא כוותיהו וכדאמרן אינו יוצא בנר חשמל ידי חובת הדלקה, הואיל והדלקה היא מצוה ובנר חשמל אין בו הדלקה שאין הנעת המפתח מדליק אלא ממשיך הזרם והאור העצור בו זורם ונאחז בפתילה מאליו ועוד שאין הפתילה נדלקת אלא מתחממת (עיין הרמב״ם ה׳ שבת פ״ט ה׳ ו׳) ולכן אין לברך על הדלקה זו שאינו מוציאה מידי חובת הדלקת נר שבת. ואפשר לומר עוד דאפילו להרמב״ם ומרן אין יוצאים ידי חובת הדלקת נר שבת בנר החשמל הואיל ועלול הוא להפסק באמצע הסעודה על ידי הפסקת הזרם ממקורו ומתבטל עונג שבת והרי זה דומה לעטרן שאמר רבי ישמעאל אין מדליקין מפני כבוד השבת, מאי טעמא אמר רבא מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא, אמ״ל אביי ויצא? אמ״ל שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה, פירוש במקום סעודה דחובה היא שיסעוד במקום הנר (שבת כ״ה: ותוד״ה הדלקת) והוא הדין בנר החשמל שהוא עלול להפסק הזרם ממקורו ולכבות הנר באמצע הסעודה אין מדליקין בו.

ב. ולענין חנוכה הואיל ולדברי הכל הדלקה עושה מצוה אין נר החשמל מוציא ידי חובת מצות הדלקה. ולכן הרואה נר חנוכה זה אינו מברך עליו שעשה נסים ושהחיינו שכיון שהודלק שלא לשם חנוכה במקורו הרי זה כאלו הדליקו מי שאינו חייב במצות חנוכה שאין במעשיו כלום.

אחרי כותבי זאת הזדמן לידי ספר דרכי שלום (הנד״מ להה״ג מוהר״ר יחיאל מיכל לייטער ז״ל סי׳ ס״ג אות ה׳) שהביא משם הגאון רי״ש מלבוב (בספרו בי״ד ח״א סי׳ ק״ך אות ה׳) דיכול לברך להדליק נר של שבת בנר חשמלי אבל אינו יוצא בו במצות נר חנוכה ואין ספר זה מצוי במחיצתי לעיין בדברי קדשו ולע״ד נראה שאין לחלק בין שבת לחנוכה למאי דקי״ל שגם בשבת יש בו חובת הדלקה.

סעיף ג: ואחרי שבררנו שאין הדלקת נר החשמל מוציא את המדליק ידי חובת נר חנוכה ממילא יוצא שאין הדלקה פוטרת את אלה שלא הדליקו עליהם בביתם ואין צריך לומר לאלה שאינם קובעים חנוכה בביתם כלל ולכן הרואה נרות אלה ביום ראשון של חנוכה אינו מברך עליהם שהחיינו הואיל ולא נתקנה ברכת שהחיינו על הזמן השנתי שבו נעשה הנס, אלא על הזמן שבו אנו מקימים מצוה זו והדלקה חשמלית זו אינה מצוה אולם לענין ברכת שעשה נסים לאבותינו יש מקום לומר שכן יברך הואיל וסוף סוף הדלקה חגיגית זו נעשתה לשם פרסומא ניסא אולם היות שגם ברכה זו קבעוה חכמים עם הדלקה של מצוה ויש מקום לומר שברכה זו על הדלקה שאינה מוציאה ידי חובת מצוה זו תהיה בגדר ברכה לבטלה לכן ראוי לברך ברכת שעשה נסים בלי שם ומלכות.

ולענין ההדלקה שעושים בבית הכנסת יפה הם עושים להדליק נרות ולברך עליהם והמנורה חשמלית אינה אלא לפרסומי ניסא ברבים וכן ראוי לעשות ומינה לא תזוע, והנלע״ד כתבתי.