סימן ז' ג. שיעור ביטול כנגד שני איסורים

ששים על אסורים מבטלים זה את זה

ג.   עמ״ש שצריך ששים נגד כל אחד מהם, שאין האיסור מצטרף לבטל איסור שני, העיר מעכ״ת ממה שפסק מרן ז״ל: ״קדרה שיש בה נ״ט זיתים היתר, ונפלו בה שני זיתים ־ אחד של דם ואחד של חלב, כל אחד מצטרף עם הנ״ט של היתר לבטל חברו״ וכו׳(יו״ד סי׳ צח סעיף ט). הא למדת שאסורים מבטלים זה את זה.

תמיהני טובא שכת״ר נקיט כהלכה פסוקה שאיסורין מבטלין זה את זה, ובאמת הלכה זאת היא שנויה במחלוקת, עיין ש״ך ודגול מרבבה וגליון מהרש״א. והנה הגר״א ז״ל בביאוריו כתב: ״היינו לשיטתו דבשאר איסורים לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה״, וכן כתב הש״ך לתרץ דעת מרן ז״ל, אבל הש״ך השיג על הלכה זאת ממאי דקיי״ל, חתיכה עצמה נעשית נבילה בכל האסורין, ולכן פירש דבריהם כשנפלו שניהם בבת אחת לנ״ט, אי נמי שנפל כזית דם לתוך ששים של היתר ואח״כ נפל כזית ועוד לאותן ששים ואחת.

אולם ביד אברהם שם השיג על הש״ך וכתב: ״משמע דאפילו בבת אחת, וק״ל דמבואר כר״ש וכו׳ דאינן מעלין זא״ז אלא בנפלו בזה אחר זה״.

ככלל, בעיא זאת צריכה עיונא ודיוקא מרובה לברורה, ואין אני פנוי לכך כעת, ואי״ה אשוב לדון בה בעוד מועד. אבל נקוט מהא לנ״ד, דכיון שלא נודע שעורו של הדם, צריך ששים כנגד כל החתיכה, וחתיכה זאת עצמה שהיא בלועה מאסור דם, היא אסורה נמי משום טריפה, נראה ודאי שצריך ששים נגד כל אחד מהאיסורים, כלומר צריך ששים ואחד, וזה דומה למה שפסק מרן: קדרה שיש בה נ״ט זיתים היתר, ונפלו בה שני זיתים ־ אחד של דם ואחד של חלב, כל אחד מצטרף עם הנ״ט של היתר לבטל חברו (יו״ד סי׳ צח ס״ט). דוק ותשכח, דלא כתב מרן ז״ל קדרה שיש בה נ״ח זיתים היתר ונפלו בה שני זיתים וכו׳, משום דהאסור עצמו אינו מצטרף להתיר, אלא כשיש ששים לכל אחד הוא האיסור מצטרף לששים להתיר, אבל כשיש בקדרה נ ״ח של היתר ושנים של אסור, אין הקדרה ניתרת, משום שאין ששים לכל אחד מהאיסורים. ולפי״ז כוונתי ברורה מתוך דברי: שצריך ששים נגד כל אחד, היינו לומר ששים ואחד, כדי שיהיה ששים נגד כל אחד, ולא שצריך שתי פעמים ששים – דהיינו מאה ועשרים.