סימן ח' א. בשר המגיע מחו"ל עם פלומבה- אם אין חשש של החלפה.

ליו"ד סימן קי"ח

ב. בשר ששהה במקרר שלושה ימים בלא מליחה  – ליו"ד סימן ס"ט

כד כסליו תש״ט

לכבוד

מעלת הרב הגאון

כמוהר״ר בעריש זלץ,

רב בעיקו״ת צפת תו״ב

שלום וברכה.

נתכבדתי במכתבו, ובו הערה חשובה בענין הבשר הקפוא שמביאים מחו״ל לארץ, בחותמת הפלומבה שעליו. וע״ז הסתפק מעכ״ת: א. אם אין חשש של החלפה. ב. משום ששהה שלשה ימים בלא מליחה, שיש אוסרים אותו אפילו לצלי, אבל לבשול בלא צליה אסור לדברי הכל. ועוד הביא מ״ש בדרכי תשובה בשם זרע אמת, שאפילו בקרח לא נחשב להדחה עד שיהפכוהו מכל צדדיו וידיחוהו כדין, ומכאן תימה על מ״ש בסה׳׳ק [משפטי עזיאל ח״א יו״ד סימן ו] להתיר.

וזאת תשובתי על ראשון ראשון.

א. החלפה. הלכה פסוקה היא: כל דבר שאין בו סימן, מותר לשלחו ע״י לא יהודי בשני חותמות, היינו חותם בתוך חותם, ולא חיישינן להחלפה (יו׳׳ד סי׳ קיח סעיף א וש״ך שם). ובנידון דידן עדיף טפי, שכל בשר קפוא הנשלח מהתם להכא, הוא מלווה במכתב מהרב דהתם על כמות הבשר ועל החותמות שבו בצורתם ומקומם, ולכן אין מקום לחוש להחלפה כלל.

ב. אתאן לספק השני מדין בשר ששהה שלשה ימים בלי מליחה. הנה בטעמו של דין זה כתבו הגה״מ והמורדכי (פרק כל הבשר) ״שנתקשה איסור חלב ודם שבתוכו״, וכן כתב מרן ז״ל: ״בשר ששהה שלשה ימים מעת לעת בלא מליחה – נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע״י מליחה״ (יו״ד סי׳ סט סעיף יב). דוק מינה אם לא נתייבש דמו בתוכו, כגון שנמצא במקרר, או בזמן קור גדול, הרי הוא נשאר בדינו להתירו ע״י מליחה. תדע ממ״ש מרן ז״ל: אם שרו אותו במים תוך שלשה ימים, יכול להשהותו עוד שלשה ימים אחרים פחות חצי שעה״ (שם סעיף יג).

וטעמא דדינא היינו מפני שהמים מרככין אותו ואינו מתקשה״ (ב״י שם). דון מינה במכל שכן כאשר נמצא כל הזמן בתוך המקרר, שאין הדם מתייבש כלל, אלא הוא נקפא במקומו, ולכשיוסר משם חוזר לכמו שהיה, הלכך אין לאסרו מטעם דשהה שלשה ימים בלא מליחה, הואיל ולא מתייבש הדם אלא הוא נקפא בתוכו. ואין לאסרו מטעם שנסתמו הנקבים מחמת הקור, ושוב אין הדם נפלט ע״י מליחה, שהרי כתב מרן הב״י: בשר מלא קרח וכפור, מותר לשרותו במים בכלי שני כדי למלחו(ריש סימן סט), וכ״כ הש״ך: ״בשר שנקרש אסור למלחו ער שירכך אותו כמו שהיה מתחילה״ [ס״ק יא].

ג.  הספק השלישי הוא מדין כבוש כמבושל. בספק זה בארתי בארוכה בסה״ק משפטי עוזיאל ח״א (יו״ד סי׳ ו ס״ג) וכתבתי לחלק, דבשר השרוי בקרח, דינו כמבושל, משום שכך הוא שרוי במים מתחתיו, כשרוי במים, או קרח וכפור שעליו*, אבל בשר הנתון במקרר, כיון שאין הקרח מוטל על הבשר, אלא אויר קר הוא שמקיף אותו, אין זה בגדר כבוש כלל.

ועתה אני מוסיף ואומר: שבמקרר אין בו משום כבוש, שהרי המקרר אינו אלא יוצר אויר קר המקיף את הבשר, ואם אתה אומר שגם בזה נאסר משום כבוש, אתה צריך לאסור כל בשר ששהה בבית בימות החורף, שהקור גדול בבית כמדת המקרר או יותר מזה, שיהיה נאסר הבשר לגמרי משום כבוש הרי כמבושל. ודבר זה הוא מצוי ביותר בימות החורף, וביחוד בארצות הקרות שהקור הוא גדול והבשר שנשחט מערב שבת, ועפיה״ר מיום החמישי, נשאר באיטליז או בבית עד יום הראשון אחר השבת, ולא שמענו ולא ראינו מי שחשש לאוסרו מטעם כבוש כמבושל, והיינו משום דהקור הוא מקפיא את הבשר ואת הדם, אבל אינו מבשל, הלכך אין לאסור הבשר הנמצא במקרר מעת לעת, או אפילו שלשה ימים, מדין כבוש כמבושל.

מכל האמור ומדובר העליתי להלכה לע״ד שאין לאסור בשר ששהה ג׳ ימים בלי מליחה בתוך המקרר,

לא משום שמתיבש הדם, כמ״ש הגאונים, ולא משום כבוש הרי הוא כמבושל, אלא מותר הוא אפילו לקדירה אחר שתפוג צינתו, וע״י מליחה והדחה כדין וכהלכה.

והנלע״ד כתבתי

והנני, בכבוד רב,

בן ציון מאיר חי עוזיאל

ראשון לציון, הרב הראשי לישראל

* כוונת הדברים פשוטה: היות שהבשר נתק בקרח מעליו ומתחתיו, כמוהו כבשר השרוי במים המכסהו מכל צדדיו, והרי הוא ככבוש במים, וממילא כמבושל.