סימן טז
(לשו״ע יו׳׳ד סי׳ רע״ד)
זיון האותיות בתגין בס"ת תפילין ומזוזות שבין מנהג הספרדים למנהגי האשכנזים
ב"ה, א' כסליו, תרצ"ה. לכבוד האדון הנכבד זקן ונשוא פנים כש"ת מר משה פואינטיס יצ"ו.
נעתר לבקשתו הנני מתכבד להודיעו חו"ד הקטנה בשאלה של הלכה דלקמן: בביהכ"נ שברחוב ייני מאלי בעיר אורטה קוי נמצא ספר שהוא מתוייג שלא כמנהג המקובל אלא בהוספת תגין היינו באותיות ש"ט ששה תגין שלשה מימין האות ושלשה משמאלה ואותיות מ' כ' ך' ף' מזוינות בשלשה תגין על כל אחת מהם ואות ס' מתויגת בשני תגים, ונסתפק לדעת דינו של ספר תורה זה אם הוא כשר לקרוא בו בצבור?
תשובה:
מדינא דתלמודא אין לתייג אלא אותיות ש' ע' ט' נ' ז' ג' ץ' ובשלשה זיינין (מנחות כ"ט א) והסופרים הקדמונים קבלו לתיג גם אותיות ב' ד' ק' ח' י' ה' בתג אחד על גבי כל אות. אבל אותיות "מלאכת – סופר" נכתבות בלי שום זיון והאר"י הקדוש נתן טעם לדבר עפ"י הסוד (ועיין בעץ חיים שער דרושי הנקודות פרק ו'). אולם בתפילין ומזוזות מצאנו בספר שמושא רבא לתייג גם באותיות אחרות (עיין טור אורח חיים סי' ל"ו והרמב"ם הלכות תפילין פ"ב ה"ט והלכות מזוזה פ"ח ה"ג). אבל בכתיבת ספר תורה לא מצאנו בדברי הקדמונים שקבלו לתייג יותר משלשה זיינין על אותיות שעטנ"ז ג"ץ או תג אחד באותיות מלאכ"ת – סופ"ר /בד"ק חי"ה/. ולכן ספר תורה שבשאלה זו שנמצא בה תגין יתירים באותיות שע"ט ובאותיות מכפ"ך. חוששני שסופר שאינו בקי בהלכות כתיבת ספר תורה תייג אותיות שלא כהלכה. ולענין דינא לכאורה היה נראה לומר שאין תגים יתרים פוסלים לדעת הרמב"ם ומרן דקי"ל כותייהו שפסקו שאם לא תייג כלל באותיות שעטנ"ז ג"ץ לא פסל (עי' או"ח סי' ל"ו סעיף ג') והוא הדין בהוספת תגים לא נפסל ספר תורה מפני כך. ומ"ש הרד"ך שאם הותירו על ג' הזיונין פסול (עיין כנה"ג הגהב"י או"ח ל"ב) הוא לד' שאם לא תייג פסול, ולדעה זו הוא הדין להותיר מטעם דכל יתר כנטול דמי, אבל למאן דמכשיר בחסור תגים אפשר שמכשיר גם בהוספת תגין בספר תורה וכן נלמוד מתשובת הרמב"ם ז"ל שכתב: התגין הן אותיות קטנות בראשי האותיות והן כעין זיינין דוקא אך יש חלוק באותיות. יש אות שצריכה תג אחד ויש שצריכה שתים ויש שצריכה שלש וכיוצא עד שבעה. ומה ששאלתם אם זה מנהג, בודאי כי אין זה מנהג דזה קראוהו רז"ל כתרי אותיות וכמ"ש: מצאו להקב"ה קושר כתרים לאותיות וכן נמצא בספרי תורה שכתבם משה רבינו ע"ה. אכן באריכות הזמן והטלטול נמצאו כמה וכמה חלוקים במסרת, זה אומר ככה וזה אומר ככה וכו' באופן שלא נמצאו מכוונין ולכן היה בדעת החכמים לבטל התגין מאחר שיש כמה חלוקים ואנחנו לא נדע אנה נפנה, אמנם כאשר ראו כי אין זה מעכב דאין זה חילוק בפרשיות פתוחות וסתומות כי אם במספר התגין ואינו מעכב כותבין התגין והוא מצוה מן המובחר (תשובות פאר הדור סי' ס"ח).
העתקתי כל התשובה כי ממנה נלמוד שמספר התגין אינו דבר מקובל ומוסכם לכל ויש מוסיפין וגורעין וחכמים השאירו כל אחד על קבלתו במספר התגין. ומזה נלמוד להכשיר גם ספר תורה שנמצאו בו שש תגין באותיות ש' וט'. אולם עדין מסתפק אני לומר שמא לא אמרו להכשיר בהוספת תגין אלא באותיות שצריכות זיון אבל באותיות "מלאכת – סופר" שאינן צריכות זיון כלל יש סברא לומר שאם תייג אותן פוסל בבחינת כל המוסיף גורע. ולכן אני אומר: אם יתברר לנו שספר תורה זה נכתב ותויג על ידי סופר מומחה על יסוד מסורת מקובלת של מנהג חכמים אין בנו כח לפסול מנהגם וכל זמן שלא התברר זאת בודאי שסופר שאין בקי ומומחה תייגו ולכן ראוי לתקנו בהשואה לכל ספרי התורה האחרים שבקהלה זאת.