סימן ט

(לאו׳׳ח סי׳ ש״ה)

בדין נסיעה בקרונות קיטוריות או חשמליות בשבת.

לכבוד ידידי ושא״ב בנש״ק מר ש׳ ח׳ יצ״ו.

שאלת ממני היקר, אם מותר לנסוע בשבת ויום טוב בקרונות של קיטור או חשמליות שהולכות בתוך העיר ממקום למקום ושמתנהגות על ידי לא־יהודים.

תשובה: ישיבה ע״ג קרון בשבת ויום טוב, פסק רמ״א לאסור אפילו כשהיא מוננהגת על ידי לא־יהודים משום שמשתמש בבהמה וגם שלא יחתוך זמורה (או״ח סי׳ ש״ה סעיף י״ח). וכיון שכן יוצא בקרונות שבנידון דידן שאינן נמשכות על ידי בהמה, כשהן מתנהגות על ידי לא־יהודים אין כל טעם לאסור רכיבתן משום שמשתמש בבהמה, ולא משום שמא יחתוך זמורה, ולא משום אמירה לגוי, הואיל וקרונות אלה הן הולכות הלוך ושוב ממקום למקום בכל מספר נוסעים שימצאו בהם גויים או ישראלים וזה דומה לדין כבש שעשאו הגוי לעצמו מותר לישראל להשתמש בו אפילו אם הגוי הוא מכירו של ישראל המשתמש בו (ראה או״ח סי׳ שכ״ה סעיף י״א); ואין מקום לאסרם משום שמא יצא בהם חוץ לתחום, הואיל וקרונות אלו מיוחדות להתהלך בתוך העיר באזור המיוחד להם, הלכך נראה שמותר לרכוב בהם בשבת ויום טוב כדי ללכת הילוך של מצוה לבית הכנסת ובית המדרש וכדומה.

אולם מטעם אחר יש לצדד לאסור הנסיעה בקרונות אלה והוא ממ״ש הרמב״ן בפרושו על התורה (ויקרא כ״ג כ״ד) וראיתי במכילתא דרשב״י מנין שאין עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה וכו׳ תלמוד לומר כל מלאכה אין לי אלא ברשות במצוה מנין שאין מקדישין וכו׳ ת״ל שבתון, ומזה למד הרמב״ן ז״ל שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפילו בדברים שאינם מלאכה, עכת״ד.

וכן כתב הרמב״ם נאמר בתורה תשבות, אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן, ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות, מהן דברים אסורים מפני שהן דומים למלאכות, ומהם דברים גזרה שמא יבוא מהן איסור סקילה (ה׳ שבת פ׳ כ״א א׳) ומכלל דברים אלה הם אין סכין את הקרקע וכו׳ שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא להשוות גומות (שם ג׳ וד׳) ומזה למדנו לאסור דברים המותרים משום שנראה כעושה עובדין דחול או משום שמא יבוא לידי איסור סקילה, דון מינה בנידון דידן שראוי לאסור הרכיבה בקרונות אלה משום עובדין דחול, וכן ראיתי למרן החת״ס שפסק לאסור הרכיבה בעגלות ההולכות על ידי קיטור אעפ״י שרוב הנוסעים בה הם גוים משום שהרוכב בהם אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו, אשר הוא רגיל בהם בביתו, ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם בחול עכת״ד (חת״ס חלק ו׳ סי׳ צ״ג).

אבל לע״ד נראה שחדוש זה של החת״ס לאסור רכיבה בקרון משום שגופו נע ונד הוא נסתר ממ״ש רמ״א (שם): אסור לישב ע״ג קרון שאינו יהודי מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה, גם שלא יחתוך זמורה, ע״כ. ולדברי החת״ס היה לו לומר גם טעם זה דאינו שובת בגופו כיון שהוא נע ונד ובאמת טעם זה דנע ונד הוא קלוש מאוד שאם כן נאסור גם ההליכה מרגל משום שאין גופו נח ואינו יכול לעשות את השבת בהלוכו כמו שהיה עושהו גם בביתו.

ולכן נראה שגם החת״ס לא אסר אלא להולך כל יום השבת או רובו או אפילו בהולך למרחקים כאלה שאין אדם הולך בהם אלא לעניני מסחרו או שמתקרב אל התחום כדי להיות במקום מסחרו במוצאי שבת, ובכגון זה ודאי אסור דאין זה מנוחה אלא יגיעה של נדנוד וטלטול לשם מסחר ואסור משום שבתון שצותה התורה לנוח גם מפעולות שאין בהם מלאכה ומשום אם תשיב משבת רגליך, וכן כתב דומה לזה השו״מ (בספרו דברי שאול סי׳ ג׳ והביא דבריו מרן הגאון הראש״ל ישא ברכה בספרו עולת איש דף י׳.) לאסור הנסיעה בקרונות של קיטור משום שאם נתיר זאת לא יודע ענין שבת כלל כי לא ישבות המסחר, ומתוך כך יבואו להתיר כל המלאכות ע״כ, אבל בקרונות חשמליות או קיטוריות דנדון דירן שהישיבה היא נוחה ואינה הולכת למרחקים גדולים אלא היא קבועה באזורים שונים שבעיר להקל ההליכה ממקום למקום ולהקל מעליו יגיעת הדרך בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים אין מקום לאסור משום אם תשיב משבת רגליך ולא משום גזרה דשמא ילך בה לדרך מסחרו, שהרי גם בהליכה ברגל אמרו שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול (שבת קי״ג) וכי יעלה על דעת מי לאסור ההליכה בשבת לצורך מצוה וכדומה שמא ילך למסחרו? והוא הדין לקרונות אלה שלא נעשו לשם נסיעות מסחריות אלא ללכת מרחוב לרחוב בעיר עצמה אין לאוסרה אפילו משום גזרה, וכן ראיתי בספר משה האיש (להגאון הראש״ל חמ״א ז״ל בהשמטות לאו״ח ד׳ קע״א) שהביא משם הרב זבחי צדק להתיר הנסיעה בקרונות קיטוריות שהולכות בתוך התחום בשבת ואין בזה משום עובדין דחול ע״כ.

אולם אין הדברים הללו אמורים אלא בקרונות שמתנהגות על ידי לא־יהודים, וברחובות שרוב תושביהם הם לא יהודים, שלפי זה עיקר מציאותן ונסיעתן של קרונות אלה הוא בשביל לא־יהודים, ודומה לכבש שהעמידו גוי לעצמו או לאחרים שכמותו, אבל במקום שרובם ישראל, שנמצאים בו גם לא־יהודים מועטים אסור לישראל לרכוב בהם בשבת ויום טוב, הואיל וניכר הדבר שהגוי מנהיג קרונות אלה בשבת בשביל ישראל, והרי זה דומה למה שפסק מרן ז״ל (או״ח סי׳ שכ״ו סעיף י״ג) עיר שישראל וא״י דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת אם רוב א״י מותר לרחוץ בה במו״ש מיד ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה אסור למוצ״ש עד כדי שיוחם, ע״כ, וגם במקום שאין בו רוב ישראל אין להתיר הנסיעה בקרונות אלה בשבת אלא לאלה שאינם צריכים לשלם בכסף או כל מטבע אחרת בשבת עצמו, אבל אם צריך יהיה לשלם אסור.

מסקנא דדינא: א. אסור לנסוע בקרונות חשמליות או מכונות קיטוריות שהן של יהודים אפילו אם הנהגים הם לא יהודים. ב. אסור לנסוע בקרונות אלה אפילו אם הם של לא יהודים ומתנהגות על ידי לא יהודים אם הן הולכות ושבות במקום שיש בו ישוב יהודי, שודאי הוא שהלא־יהודי מכוין בנסיעתו זאת להנוסעים היהודים. אבל במקום שכל התושבים הם לא־יהודים מותר ליהודי לנסוע בקרונות של לא־יהודים ושמתנהגות על ידם בתוך העיר בתנאי שלא יצטרכו לשלם דמי כרטיס נסיעה בשבת ויום טוב. ואף זאת אינו אלא לשם הילוך של מצוה, כגון ללכת לבית הכנסת וכדומה, אבל לא לשם טיול, ומכל שכן לשם צורך מסחרי.