סימן ט

לשו"ע אהע"ז סי' א'

- בענין חרגמ"ה -

 

שאלה:

לפנינו הרבנות הראשית למחוז יפו ותל-אביב עמד לדין מר מ. ש. והזמין את אשתו ר. לדין לפנינו בטענת גרושין והנתבעת מאנה לבוא לדין בטענה שהיא נתינה זרה ואינה מכירה בסמכות הרבנות לדון במשפטה עם בעלה.

הנתבעת הנ"ל תבעה בערכאות את בעלה בתביעת מזונות ובית המשפט המחוזי, אחרי שמעו טענות שני הצדדים, בטל תביעתה על יסוד ההסכם שנעשה ביניהם משנת 1924-1918 שעל פיו פטרה האשה את בעלה מכל תביעה והתחייבות בחיים משפחתיים או טענות מזונות במקרה של פצ"צ פסק גט או פרוד. על יסוד סך 4500-דולרים שקבלה מבעלה, כמבואר בפסה"ד המנומק של בית המשפט המחוזי שתרגומו בתיק צד 510. אחרי פסק זה הזמין שוב הבעל את אשתו לדין פעמיים שלש ובהתראה שאם לא תבוא לדין למועד ההזמנה ידונו שלא בפניה והיא לא נענתה ולא נתנה כל סבה מצדקת למאונה זה,

אחרי זאת הזדקקנו לטענות הבעל מ. הנ"ל שטען לפנינו ואמר: בשנת 1910 נשאתי את אשתי ר. בחו"ק כדמו"י וחייתי אתה חיים משפחתיים עד שנת 1924 ולא זכיתי להבנות ממנה, ומאז נולדו בינינו סכסוכים משפטיים ואשתי עזבה אותי ותבעה אותי בערכאות בבתי המשפט הממשלתיים שבקליפורניה. ובשני הסכמים שהיו בינינו שלמתי לה בשני פרקים 4500 דולרים ובזה פטרה אותי מכל תביעותיה והתחייבותי כלפיה בתור בעל, ולבסוף ניתן פס"ד לזכותי מיום 10.4.1934 שעל יסוד של אכזריות נוראה מצד אשתי בטלו נשואי עם אשתי ר. הנ"ל. והיות ועד עתה לא קיימתי מצות פו"ר ורוצה אני לישא אשה ולקיים מצות פו"ר, והיות ואשתי ר. הנ"ל אינה רוצה להשמע לדין תורה ולקבל גט פטורין כדמו"י, והיות ואני שלמתי לה כל דמי כתובתה ופצויים והיא פטרה אותי בגלל זה מכל תביעות ודמי מזונות, והיות ואין אני רוצה להכשל בחרגמ"ה, הנני מבקש להצילני מעגון ולהתיר לי נשואי עם אשה אחרת ולפטור אותי מכל תשלומי כתובה ודמי מזונות. ואנו בראותנו עגונו של עלוב זה שעדיין לא קיים מצות פו"ר, הזדקננו בדינו למצוא לו היתר.

 

תשובה

שאלה זו מסתעפת לשני ענפים כדלקמן:

א. דין שהתה עשר שנים ולא ילדה והאשה ממאנת לקבל גט

הנמק"י (יבמות פ"ז) כתב משם הרשב"א דלכו"ע אם לא ילדה אלא זכרים או נקבות אעפ"י שזכר ונקבה היא המצוה, אין כופין אותו להוציא, ולאותם שקבלו חרגמ"ה שלא לישא אשה אחרת השתא נמי אינו יכול עכ"ל.

ועוד כתב בסמוך ואם שהתה עשר שנים ולא נתעברה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה אחרת עליה, ואע"ג שהחרים רגמ"ה בישיבת כמה חכמים שלא ישא על אשתו בכי הא לא תקון רבנו ז"ל, וכן כתבו רבני צרפת בתשובה הריטב"א ז"ל ע"כ.

מדבריו מוכח שהוא מחלק בין ילדה זכרים או נקבות ללא ילדה כלל דכשילדה אעפ"י שלא קיים מצות פו"ר כיון שהיא בת בנים ואפשר שתלד אין כופין אותו להוציא וממילא במקום חרגמ"ה אין יכול לישא אשה אחרת; אבל בלא נתעברה כלל, זהו דין המשנה שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה כלומר לא ילדה כלל כופין אותו לגרש. ובזה לכו"ע לא תקן רגמ"ה, וכן הבין מהרש"ך בכונת הנמק"י (עיין בספר עבודת השם לחד מרבני סלוניק האחרונים באה"ע סי' כ"ט ד' קס"ה ע"ג).

וכן כתב מרן הב"י בשם רשב"א שבשהתה עשר שנים ולא ילדה לא תקן רגמ"ה. ומדלא הזכיר דעת החולקים משמע. שהוא סובר דבלא ילדה כלל לא נחלקו הפוסקים וכולם מודים שלא החרים רגמ"ה. אבל בתשובת מהר"ם פאדוה כתב: אמנם נראה שהמחבר עצמו חולק על זה, שהרי כתב בתחלה ולאותם שקבלו עליהם חרגמ"ה שלא ישא אשה אחרת השתא נמי אינו יכול, א"כ נראה שהנמק"י חולק ע"ז וסובר דבכל ענין אין מתירים לו לישא אשה אחרת אלא שבטל דעתו נגד הרטב"א. וכן נראה שהיא דעת הרמ"א, שכתב: והוא הדין בכל מקום שיש דחוי מצוה כגון ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה. אמנם יש חולקין וסבירא להו דחרגמ"ה נוהג אפילו במקום מצוה (אה"ע סי' א' סעיף י') הרי שגם בלא ילדה כלל נוהג חרגמ"ה לדעת החולקים והם מרן הב"י ומהר"ם פאדובה והנמק"י אולם להלכה נראה שפוסק הרמ"א דבשהתה עשר שנים ולא ילדה לא גזר רגמ"ה שהרי כתב שם ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשטתית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת. ושהתה עשר שנים ולא ילדה הוא מאלה שהדין נותן לו גרשה שהרי כופין אותו להוציא. (אה"ע סי' קנ"ד סעיף י') איברא שרמ"א כתב דבזמן הזה אין בודקין כלל ונאמן האיש לומר שיודע בעצמו שאינו מוליד מכל מקום ביודע בעצמו שיכול להבנות כופין אותו לישא אשה אף בזמן הזה, וכיון שכן הדר דינא שלא גזר בזה רגמ"ה לבטל ממנו מצות פו"ר ולעקור דין תורה שכופין אותו להוציא. ואפילו אם תמצא לומר שרמ"א לא הכריע בדבר וחובה עלינו לחוש לסברת החולקים שגם בלא ילדה כלל איתיה לחרגמ"ה מכל מקום מסתברא לומר שלא נחלקו הפוסקים אלא להתיר בלא מאה רבנים משום דלא גזר רגמ"ה בכגון זה אפילו אם האשה רוצה לקבל גטה לדברי הכל לא החרים רגמ"ה וכן כתב בכנה"ג (אה"ע סי' א' הגהב"י ס"ק מ"ו) וז"ל: ע"כ לא קאמר מהר"י מינץ דאפילו במקום בטול מפ"ו החרים רגמ"ה אלא כשאינו רוצה לגרש הראשונה אבל אם האשה אינה רוצה להתגרש ליכא מאן דפליג, דלא החרים ר"ג בזה ע"כ והכי מסתברא דלא החרים רגמ"ה במקום שהאיש ישאר ערירי כל ימיו, ועל כל פנים רובא דרבואתה סברי דבלא ילדה כלל לא גזר רגמ"ה ואם עבר ונשא אשה אחרת אין כופין אותו להוציאה (כנה"ג שם).

ב. אשה המסרבת לדין תורה

ולפי"ז בנידון דידן דאיכא כמה ריעותות: דלא ילדה כלל, ואינה רוצה לקבל גט וגם אינה רוצה להופיע בבי"ד, וזה פעמים אחדות שהיא תבע את בעלה בערכאות וגם העיזה לומר על ידי שלוחה שאינה נזקקת לדין תורה, וא"כ נוסף על זה שמתבטל בעלה מפו"ר הרי היא מעגנת אותו ברשעתה. ובשביל אשה כזו שבועטת בדין תורה בודאי הגמור שלא גזר רגמ"ה. ואין אנו חייבים לדאוג לתקנתה של אשה זו שאינה נשמעת לדין תורה.

וכן יש ללמוד ממ"ש החת"ס (אה"ע סי' קס"ז) שנשאל באשה שבעלה הזמין אותה לדין. ותשמע אל אשר יורו המורים אך היא עומדת בסרבנותה שלא לעמוד עם בעלה לפני דייני ישראל, ופסק שראוי להתיר לו לישא אשה אחרת אפילו בתוך יב"ח. ומינה נלמוד לנ"ד במכל שכן דאין צריך התראה כיון דהיא אינה שומעת לקול מורים, וזלזלה בהזמנת בית דין פעמים ושלש, באומרה שאינה נזקקת לדין תורה. וכיון שכך הרי היא מותרת ועומדת ואין אנו מצווים לחוש לתקנתה של מקולקלת כזו ולעגן את האיש הכשר שרוצה לקיים מצות התורה משום תקנת אשה שאינה שומעת לדין תורה וקול מורים.

ג. השלשת דמי כתובה

מעתה נובין ונדון בסעיף השני של שאלה זו אם חייב הבעל להשליש דמי כתובתה בבית דין. לפי מה שנתברר מתוך הפסק של בית המשפט המחוזי פה, על פי טענות שני הצדדים שטענו לפניו, יוצא: בשנת 1924 שלם הבעל לאשתו 1500 דולר ובשנת 1928 שלם לה עוד 3000 דולר ובזה הסכימו שני הצדדים לפטור זא"ז מכל תביעה בקשר עם נשואיהם, ובמקרה של גט או פסק פירוד שביניהם לא תהיה לאשה זכות תביעה במזונות.

ובכן גם אם לא נאמין לטענת הבעל שמאז הפסיק כל יחסי אישות עם אשה זו, מכל מקום אין מחילתה מתבטלת לא לענין כתובתה ולא לענין מזונותיה. איברא שמרן ז"ל פסק: המוחלת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה שום דבר מתנאי הכתובה, (אה"ע סי' ק"ה סעיף ד'). אבל בנדון דידן שפירשה בהסכמתה שהיא מפטרת את בעלה בעד הסכומים שקבלה מכל תביעות וזכויות וגם מתביעת מזונות, לא נשאר לה מעתה על בעלה כל תביעת כתובה ומזונות עד זמן גרושיה. וכיון שכן אין בעלה צריך להשליש דמי כתובתה אלא משליש לה גטה בבית דין ומותר לו לישא אשה אחרת עליה בהיתר מאה רבנים.

מהאמור יוצא להלכה שמר מ.ש. מותר לו לישא אשה אחרת כרצונו, אחרי שישליש גט פטורין לאשתו ר. הראשונה הנ"ל.ואחרי שיסכימו לפסק זה מאה רבנים שבהם יהיו מגדולי ההוראה ויושבים כסאות למשפט בארצנו הק', והנלע"ד כתבתי.