סימן ט' ד. עטיפה בטלית לפני הנישואין

הלכה זאת היא מוסכמת מדינא דגמרא, ולא מצאנו שום אסמכתא למנוע עטיפת טלית למי שהגיע לבר מצוה. וכן פסק מרן ז״ל: ״קטן היודע להתעטף, אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו״. ורמ״א לא חלק על עצם דין זה, אלא שהתנה עליו! ודוקא כשיודע להתעטף וכו׳ (שו״ע אורח חיים סי׳ י״ז סעיף ג׳).

וכל זה הוא בקטן שהוא בן חנוך, אבל אם הגיע לבר מצוה, חייב ככל מצות התורה (עיין בבאר היטב שם ס״ק ד׳).

ויש ללמד זכות על מנהג זה שאין מתעטפין בטלית עד אחר הנשואין, וכדכתב מהרי׳׳ל, משום דמצות ציצית הרי היא מתקיימת בציצית קטן שלובשים אותו תמיד. ואין אדם חייב ללבוש עוד טלית בת ד׳ כנפות כדי להתחייב בציצית, דאפילו למאן דאמר ״חובת גברא״, כל זמן שאינו לובש הטלית ־ פטור ממצות ציצית (אורח חיים ס׳ י״ט). וכיון שאין מחלוקת בהלכה, ולדברי הכל אם מתעטף בטלית משהגיע לחנוך, ומכל שכן משיהיה לבר מצוה, הרי זה משובח, והרי זה דומה לעובדא דרבה בב״ח וחזר לברך ברכת המזון במקומה ואשכח יונה דזהבא (ברכות נג,ב, ועיין חדושי רעק׳׳א ברכות פ׳׳א מ׳׳ג אות י׳, ועי׳׳ע בתפארת ישראל שם ואיכמ״ל).