י. הלכות שחיטה וטרפות
בהלכות אלו רבו הדעות והמנהגים, לא רק בין הספרדים והאשכנזים, אלא גם בין הספרדים עצמם ובין האשכנזים, יש חלוקי דעות וחלוקי הוראות.
וזה תלוי בשתי סיבות: א. סיבת המקום, שיש מקומות שבשר כשר נמצא בשפע רב, מפני האקלים ומציאות מים ומרעה טוב ודשן, הלכך הטרפות הם מועטות מאד, ואפשר למוכרן לנכרים בלי הפסד כלל, או בהפסד מועט מאד. ויש להיפך, שאין מקום למכירת הטרפות, ואם כן הוא הפסד מרובה. ויש גם מחלוקת בהלכה, כמו בדיני שנוי צורת האונות והוורדא (יו״ד ס׳ ל״ה סעיף ב׳), וכדומה.
והנה בכל הלכות שחיטה קבלו קהלות הספרדים בארץ ישראל, וכן בקהלות אחדות, לנהוג כהוראות רמ״א. אבל בהלכות טרפות, כל קהלה נוהגת כהוראות רבניה הקדמונים, וכל ההולך ממקום למקום, נוהג כמנהג המקום שהוא נמצא בו.
|
הנה כתבתי לך בקצור תשובותי על כל שאלותיך, כי באמת ההבדלים שבין הספרדים והאשכנזים רבים הם מאד, ונפוצים בכל חלקי השו״ע, ומפורשים בכל ספרי הפוסקים בתשובותיהם וציוניהם על השו״ע לסימניו ולסעיפיו, ואין צריך לכתוב עוד על כל סעיף וסעיף, כי הכל כתוב ומפורש, דינא יתיב וספרין פתיחו, של רבני האשכנזים והספרדים, הראשונים והאחרונים. הפעם כתבתי לך בקצור בבחינת ־ ״תן לחכם ויחכם עוד״ [משלי ט,ט].
והנני מסיים בברכת התורה, ואחולים לבביים, ובברכת קבוץ גלויות, לכתיבה ולחתימה טובה, ולשנה הבאה בארצנו הבנויה.
|
בן ציון מאיר חי עזיאל
ראשון לציון הרב הראשי לישראל |
