סימן ט
(לאו"ח סי' קכ"ח וסי' תקס"ו).
כשהצבור מתפלל רק תפלה אחת עם הש"ץ אי רשאי אחד מהצבור להפסיק בקריאת כהנים ואם מותר לקרות ויחל ביום תענית צבור כשיש רק שבעה מתענים
שאלה
יורנו מורנו ורבנו על ענין המתפללים תפלת מוסף לפעמים תפלה אחת, השליח צבור אומר בקול רם והצבור מתפללים עמו מלה במלה ומקדימין ג' תיבות ועונים אמן ובהגיע הש"ץ לברכת כהנים מהו שיקרא אחד מהצבור "כהנים" ע"ד מה שאמרו שאין הכהנים רשאין להתחיל ברכת כהנים עד שיקרא להם כהנים מדאסמכוה אקרא דאמור להם, וקריאה זו תהיה הפסק, או היא מהענין ולא הוי הפסק. הורנו דרך האמת.
ב) אם מותר לקרוא פרשת ויחל ביום תענית צבור כשיש בבית הכנסת רק שבעה מתענים, ותהרמ"ת.
חיים במ"ו אברהם והבי
תשובה
בדין קריאת הש"ץ כהנים, נחלקו הפוסקים הראשונים, דהרמב"ם כתב שש"ץ קורא ואומר כהנים (הלכות נשיאות כפים פי"ד ה"ח) אבל ר"ח כתב שאין לש"ץ להפסיק לקרות כהנים דהוי הפסק בתוך התפלה, אלא חזן הכנסת הממונה על כל צרכי בית הכנסת הוא קורא כהנים, (טור ובית יוסף או"ח סי' קכ"ח).
ומרן ז"ל בשו"ע כתב: אם הם שנים קורא להם (הש"ץ), וסתם דבריו מוכח שהוא פסק כהרמב"ם, שאם לא כן היה מפרש וקורא להם חזן הכנסת. מכאן למדנו שאין קריאת כהנים חשובה הפסקה. הלכך לדידן שנהגנו שחזן ביהכ"נ קורא כהנים, אין זה אומר שהננו פוסקים נגד דעת הרמב"ם ומרן שקבלנו הוראותיהם בכל דבר, ומכל שכן בזה שרוב ככל הפוסקים פסקו כוותיהו, אלא משום מהיות טוב לצאת ידי כל הדעות הוא שעושים כן שאחר יקרא, אבל מעיקר הדין הש"ץ הוא הקורא, משום דקריאה זאת כיון שהיא צורך תפלה אינה חשובה הפסקה.
מזה נלמוד דכשמתפללין כל הצבור בלחש עם החזן כיון דמן ההכרח שאחד מהם יקרא ויפסיק מוטב שהקורא יהיה אחד מן המתפללים כמו שאנו נוהגין תמיד ולא הש"ץ הואיל ובאמת כך הוא הדין שקריאה זאת הואיל והיא צורך תפלה אינה נקראת הפסקה לא לשליח צבור ולא לכל אחד מהמתפללים. ומכל מקום לדעתי מוטב שהש"ץ יקרא כהנים בין כשהוא מתפלל בחזרת העמידה ובין כשמתפלל עם הצבור יחד וכפסק הרמב"ם ומרן הפוסקים הראשונים.
אלא שאם הצבור נהגו שאחד מהם קורא כהנים בחזרת העמידה לא ישנו את מנהגם גם כשמתפללים אתו בלחש, וכדאמרן, ויותר נכון הוא שהש"ץ יקרא כהנים וכפסק רבותינו הקדמונים בין בחזרת העמידה ובין בתפלתנו עם הצבור, וכאן אני מוצא להעיר שאין לבטל חזרת העמידה בש"ץ (עיין לעיל סימן ו' תשובה ה').
ב. קריאת התורה בשבעה מתענים.
פסק מרן ז"ל: שאין שליח צבור אומר עננו ברכה בפני עצמה אלא כשיש בביהכ"נ עשרה מתענים (או"ח סי' תקס"ו סעיף ג'), וכתב הטור דאפילו למ"ד אפילו בשביל ששה ולי"א אפילו בשביל אחד שלא שמע קדיש וקדושה פורסין על שמע, התם הטעם דאין אומרים קדיש וקדושה פחות מעשרה, הלכך כל היכא דאיכא עשרה שומעים אף שיש בהם שכבר שמעו, אומרים קדיש וקדושה להוציא את מי שלא שמעו, אבל לענין קביעות ברכה נוספת צריך שיהיו עשרה מתענים.
ומזה נלמד במכל שכן שלא לקרוא ויחל אלא בעשרה מתענים, וכ"כ במחצית השקל משם עבודת הגרשוני. (שם), אבל לענ"ד יש לומר דלאו כל שכן הוא, אלא הוא דומה לקדיש וקדושה, דברכת התורה היא מחויבת לכל איש מישראל ביום שקבעו רז"ל ליום קריאה בתורה. ולכן כשיש עשרה שומעים מוציאים ספר תורה וקוראים בתורה, וכן ראיתי בפתחי תשובה דכתב משם מחזיק ברכה: דבארבעה צומות שמדברי קבלה אפילו אין שם רק ששה או שבעה מתענים והשאר אינם מתענים דאניסי יכולים לומר עננו ולקרוא ויחל (שם ס"ק ג'), וכן ראיתי וקבלתי מרבותי שעשו כן, וכן ראוי להורות הלכה למעשה בד' צומות שמדברי קבלה, אבל בכל תענית צבור שגוזרין הצבור על עצמם חוזר הדין שאין קוראין ויחל אלא בעשרה מתענים כמ"ש במחצית השקל. והנלע"ד כתבתי.