ה. יבום בקטנה
תו חזיתיה למעכ״ת דהקשה על הרמב״ם דכתב: ״ומותר היבום בקטנה, זולת לרבי מאיר שהוא מקיש אשה לאיש, ולא יהיה אצלו יבום כשר אלא לגדולה״ (פירוש המשניות להרמב״ם נדה ר״פ בא סימן), ודבריו נסתרים מסוגיא ערוכה: ״אמרו לו לר״מ, יפה אמרת שאין חולצין, איש כתוב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש, ומה טעם אין מייבמין, אמר להם קטן – שמא ימצא סריס, קטנה – שמא תמצא איילונית, ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום מצוה״ (נדה לב.א), הרי לך מפורש דאיסור יבום קטן וקטנה לר״מ אינו מהיקש דאשה לאיש, אלא מטעם דשמא תמצא איילונית ומטעם דחייש למעוטא.
ולכאורה זו היא השגה אלימתא ! אולם חובה עלינו לרחוקי נפשין כדי לתרץ דברי הרמב״ם, שכולם הם ברורים ומצורפים, לזאת נראה לי שט״ס נפלה בדבריו, וצריך לנסח אותם כדלקמן:
וכבר ידעת שהאשה לא תחלוץ עד שתביא שתי שערות, וכר״מ דמקיש איש לאשה, ומותר היבום בקטנה זולת לר״מ, ולא יהיה אצלו יבום כשר אלא לגדולה, ולכן אמר פה לא חולצת ולא מתייבמת.
והדברים מגיעים למ״ש התוס׳: ״אבל לחליצה בעינן שתהא גדולה, כדאמר נמי התם: יפה אמרת שאין חולצין, איש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש״ (נדה מח,א תד״ה וחכמים אומרים). ולישנא דמתניתין הכי דייקא, שלא נחלקו ר״מ וחכמים אלא בבא עליון עד שלא בא התחתון, משמע דבלא סימנים כלל לא פליגי, לזה כתבו התוס׳ דנקט מחלוקתם בבא העליון משום ״או חולצת״ דבקטנה שלא הביאה סימנים כלל, גם לרבנן אינה חולצת, משום דסברי כר״מ דמקיש אשה לאיש.
והם הם דברי הרמב״ם לפי מה שנסחתי דבריו שהאשה לא תחלוץ וכו׳, וכר״מ, וכן מכוונים דבריו בהלכותיו שכתב: ״היבמה הקטנה אם רוצה היבם ליבם מיבם, אבל אינה חולצת עד שתגדיל ותבדק וכו׳, כשם שאין היבם חולץ עד שיעשה איש, כך אין היבמה חולצת עד שתעשה אשה גדולה״ (ה׳ יבום וחליצה פ״א הלכות י״ז וי״ח).
הרי לך מפורש דלענין חליצה קיימא לן כר״מ, דמקשינן אשה לאיש, לפי שחכמים נמי לא נחלקו עליו בזה.
והנלע״ד כתבתי
בן ציון מאיר חי עזיאל ראשון לציון הרב הראשי לישראל
|
|
