סימן יז
(לשו׳׳ע או״ח סי׳ ל״ו ויו״ד ער״ה)
שנויי הכתב בסת״ם בין מנהג הספרדים לאשכנזים
ב"ה, ד' שבט תרצ"ה. לכבוד הרב הגאון וכו' מוהר"ר שלמה יוסף זוין שליט"א.
קראתי שאלתו בדין שנוי צורת האותיות של קהלות ספרדים ואשכנזים בכתיבת סת"ם ונעתר לבקשתו הנני כותב תשובתי בעזרת צור חמדתי.
תשובה:
כתב מרן הב"י בשם מהר"י די ליאון בהסכמת כל חכמי דורו לפסול כל התפילין שהיו בספרד שהיו פרשיותיהם עפי"ד הרא"ש מפני שהס"ת היו הפתוחות וסתומות שלהם ע"ד הרמב"ם נמצא שהעולה לקרות בתורה עם התפילין שפרשיותיהם כדעת הרא"ש הוא מעיד כנגד הס"ת ונעשית תורה כשתי תורות (ב"י או"ח ס"י ל"ב). והנה לפי פסק מרן ורמ"א ז"ל אין מקום להלכה זו בזמן הזה שכותבים ספר תורה בפרשיותיה באופן הכשר לדעת הרמב"ם והרא"ש או כדעת הרמב"ם שעליו סמכו האחרונים וכתבו שדבריו הם עיקר ולפי זה אין הבדל בענין הפסק הפרשיות בין הספרדים והאשכנזים. וכ"כ החכם צבי (בתשובותיו סי' צ"ט).
אבל מהוראה זו היה נראה לכאורה ללמוד בענין חלוק הכתב שבין האשכנזים והספרדים שראשי כל אחד לעלות ולקרוא בתורה בס"ת שצורת האותיות חלוקה מצורת האותיות שלפי קבלתו ומנהגו, אבל אם הוא חובש תפילין בראשו וזרועו אינו רשאי לקרות בתורה בס"ת שצורת הכתב חלוק מאותה הצורה של התפילין שהוא מניח בראשו וזרועו. ויותר מזה מצאנו ראינו למרן החיד"א בספר ברכי יוסף (או"ח סי' ל"ו סעי ב') שכתב משם מהר"ם בן חביב והרב החסיד מהר"י מולכו שכתבו: תפילין מכתב אשכנז פסולין לספרדים, וכ"כ בתשובותיו שלפי דברי מהרמב"ח ומהרי"ם הנ"ל אסור לספרדים לעלות לספר תורה של אשכנזים (יוסף אמץ סי' ו').
והכי מסתברא שאם באמת שנוי הכתב פוסל, אחת היא אם עולה בשעה שתפילין בראשו ובזרועו או אינו לובש תפילין שהרי גם באותן ההלכות שלא נפסקה הלכה, ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, אמרו והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה, ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צאת הכוכבים (או"ח סי' רל"ג סעיף א' ומג"א שם).
אמנם כד דאיקנא שפיר נמצא דשאני הפסק פרשיות פתוחות וסתומות שהדין הוא בהם פרשת פתוחה שעשאה סתומה או סתומה שעשאה פתוחה יגנז (יו"ד סי' ער"ה), משא"כ בהבדל שבין צורת האותיות הואיל וצורת האותיות בעיקרן היא אחת והשנויים שבהם אינם משנים צורת האות אין שנויי הכתב פוסלת בהם, וכמו שכתב האר"י הקדוש ז"ל ובספר עץ חיים ובשער הכונות לתפילין סוף דרוש שני שיש רמז וסוד לשתי צורות הכתב האשכנזים והספרדים לשנויים וחלוקים שביניהם כי לכמה שנויים וצרופים משתנים צורת האותיות ע"כ, וכיון שלשתי צורות הכתב יש להם רמז וסוד אין השינוי פוסל בהם, ואפילו אם לובש תפילין שהם בכתב אחר שהוא חלוק מכתב ספר התורה, וכ"כ הגנוב"י שנוים אלו לא נאמרו אלא למצוה ולא לעכובא (נוב"י יור"ד מהדו"ק סי' פ', ובמהדו"ת סי' קע"א), וכ"כ מהרד"ך (בית א' חדר ל"א משם חדושי המאירי שבת ק"ד ובתשובותיו בספר קרית ספר ד"ו) צורות האותיות המשתנות מצרפת לספרד וכיוצא אין שנויין פוסל מזה לזה, ובתשובת שדה הארץ (חיו"ד סי' ס"ח) העד העיד לנו שראה לרבני ארץ ישראל שהספרדים עולים לספר תורה של אשכנזים והאשכנזים עולים לספר תורה של ספרדים (עיין בספר ארץ החיים לגאון שבדורנו מהר"ח סיתהון ז"ל).
אולם מסתברא שאין הדברים הללו אמורים אלא לספרדי שנמצא בבית הכנסת של אשכנזים או אשכנזי שנמצא בבית – הכנסת של הספרדים, אבל כל ביהכנ"ס של אחת משתי הקהלות אלה מצוה עליהם לקיים מצוה מן המובחר ולקנות ספר תורה לביהכנ"ס שלהם שיהיה כתוב בצורת הכתב המקובלת ומסורה להם, דהואיל ויש רמז וסוד לשתי צורות הכתב וכמ"ש האר"י ז"ל ראוי לכל עדה ועדה להדר בכתיבת ספר תורה בצורת הכתב המסורה ומקובלת להם מאבותיהם עדי יבוא גואל צדק לישראל. והנלע"ד כתבתי.