והנה בכנה״ג או״ח סימן קא, הביא דברי הרדב׳׳ז שכתב: טעות היא ביד המתפללים ראשונות ואחרונות בקול רם ואמצעיות בלחש, אלא יאמר הכל בלחש. ובסי׳ קכ״ד הביא דברי מרן הבית יוסף דכתב: ועכשיו נהגו ברוב המקומות להתפלל לכתחלה תפלת מנחה בקול רם, וכבר הראו פנים למנהג רלב״ח בסי׳ ט״ו, ומהר״ם מטראני ז״ל בחלק ג׳ סי׳ קץ, והרדב״ז ז״ל בתשובה חלק א׳ סימן ה׳.
אבל רמ״א כתב: אבל אנו אין נוהגין כן, אלא לעולם הש׳׳צ מתפלל תחילה בלחש, מלבד היכא שהדבר נחוץ, שחיישינן שיעבור זמן המנחה (ד״מ סימן קכד ס״ק ג). ועתה נתפשט המנהג בכל קהלות ישראל להתפלל מנחה בלחש בבית הכנסת, אלא שאם מתפללים בבית, כגון בחתונה, מתפלל הש״ץ שלש ראשונות וקדושה, וכן שלש אחרונות בקול רם, והצבור מתפללים הכל בלחש.
ומרן החיד״א ז״ל כתב: אך לפי האמת יש ויש צורך בכל (ברכי יוסף או״ח סימן קכד ס״ק א), ודבריו מכוונים למ׳׳ש בשער הכוונות דרוש א דחזרת העמידה, ובפע״ח שער חזרת עמידה [פ׳׳א ופ״ב], לפיכך אין לבטל חזרת העמידה בשום פעם, שחרית מוסף ומנחה (עיין ספר כף החיים או״ח סימן קכד ס"ק כ), ועיין עוד בסה״ק ״משפטי עזיאל״ חלק או״ח מהדו׳׳ת סימן ו׳ תשובה ה׳.
ועל כל פנים, במקום שנהגו להתפלל מנחה בלחש וחזרה בקול רם מפי השליח צבור, ודאי הוא שאין לשנות מנהג זה, לא לגדולים ולא לתלמידים.
|
לכן הנני מייעץ להקדים תפלת המנחה לפני התחלת הלמוד, ועל ידי כך יוכלו להמשיך הלמוד עד תפלת ערבית אחרי צאת הכוכבים, ובזה יתקיים הלמוד בזמנו מבלי לשנות מהמנהג הקבוע בתפלת המנחה בחזרת הש׳׳ץ.
בכבוד רב, ובהוקרה
בן ציון מאיר חי עזיאל
ראשון לציון, הרב הראשי לישראל
|
|
