סימן כג
תשובת הרב הגאון המפורסם כמוהר״ר יצחק יעקב וכטפויגל שליט״א. רב במאה שערים שבעיקו״ת ירושת״ו.
ב״ה י״א סיון תרצ״ג ירושלים עיה״ק תובב׳׳א. לכבוד הרב הגאון המפורסם ראש רבני תל־אביב ידיד ה׳ וידידי מהר״ר בן ציון עזיאל שליט׳׳א.
ראיתי בקול תורה שיצאו כלם ללחום מלחמת התורה עם כהדר"ג שליט"א בדבר ההוראה להלכה למעשה באילן שעברו עליו שנות ערלה, או אפילו אילן צעיר שנעקר ממקומו בתוך שנות ערלה ונעקרו גם הגושים עמו כנהוג שפטור מדין ערלה אם עברו עליו קודם עקירתו ג' שנים אעפ"י שאינו יכול לחיות בלא תוספת עפר רק ימים אחדים. וכולם תמהו על הדר"ג שנעלם ממנו הרשב"א שמספקא ליה להאי דינא, והובא בב"י יו"ד סי' רצ"ד: ומי יכול להכריע נגד ספיקו של הרשב"א בלי ראיה מכרעת?
וכדי להסיר את תלונתם מוכרח אני להאריך בזה, היות שתשובת הרשב"א הנ"ל מובא בב"י בקיצור. אבל בברכי יוסף מובא תשובת הרשב"א הנ"ל וז"ל: שאלת אילן שנעקר עם שרשיו ובעפר שסביביו ונטעוהו במקום אחר מהו בחו"ל די"ל דאין חייב בערלה לפי ששנינו אילן שנעקר וכו' ואף דאין אנו יודעים יכול לחיות דקתני עד איזה זמן קאמר מ"מ הוי ספיקא דרבנן דספק ערלה בחו"ל מותר או נאמר דאין זה ספק מחמת שבא ממיעוט ידיעתנו. תשובה על דבר זה נתחבטתי כמה ימים זמן שיכול לחיות כמה היא, יגעתי ולא מצאתי ומסתברא לי דאפי' יכול לחיות ממנו קצת ימים ואפי' אינו יכול לחיות שלש שנים כשנות ערלה. ומנא אמינא לה מדתנן ב"מ דף ק"א שטף נהר זיתיו ונתנן בתוך שדה חברו זה אומר זיתי גדלה וז"א ארצי גדלה יחלוקו ואוקי בגמרא שנעקרו בגושיהן ובתוך שלש אבל אחר שלש הכל לבעל הקרקע, והכא נראה שאין יכולים לחיות באותן גושים לעולם דא"כ זיתיו ועפרו גדלו, ואפילו כל ג' אינו יכול לחיות, דאם איתא תוך ג' מיהא להוי כולהון לבעל הזיתים דמאי אהני לי בעל הקרקע, ואעפ"י שאין זה ראיה גמורה כיון דיכול לחיות סתם קתני ולא פירש, משמע לכאורה כל שיכול לחיות קצת סגי. סתמא דההיא שמעתא כך דייקא לי כמו שאמרתי. וטעמא נמי נ"ל דכיון שהיה כבר נטוע ועברו עליו ג' שנים ממקום פטור בא ואף שנעקרו לגמרי ונטעו במק"א אכתי אהניא ליה נטיעה ראשונה ופטרו כל שיכול לחיות קצת ימים. והיינו טעמא דכי לא נעקר ממקומו לגמרי אלא שעדיין מחובר כל דהוא במקום נטיעתו ואפי' ממלא סרבל אותו המועט פוטרו ומעמידו על היתר הראשון אף שאינו יכול לחיות ממנו כלל וכדתנן אילן שנעקר ונשתייר ממנו שרש פטור וכו'. ומש"ה נ"ל להלכה דבחו"ל אם נעקרו בגושיהן ויכולין לחיות קצת ממנו פטור. אלא שבתוספתא דערלה שנינו דבר שמספקא לי דתניא התם כיצד יודע אם יכול לחיות אם לאו חופר גומא בארץ ונוטעו בה אם יכול לחיות בה פטור ואם לאו חייב. עכ"ל תשובת הרשב"א.
ולבאר מעט ספיקו של הרשב"א הנ"ל על הא דמצינו במשנה פ"א דערלה מ"ו אילן שנעקר ממקומו והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ופי' הר"ש והרא"ש ור"י מלכו דאם יכול לחיות בלא שום תיקון עפר פטור אבל כמה זמן והשיעור שיכול לחיות בלא עפר אחר על זה מסתפק הרשב"א, אם הזמן הוא ימים אחדים או שלש שנים, ומביא ראי' לזה מג' דב"מ. והברכי יוסף מבאר את ראית הרשב"א באופן כזה, שמדוע אמרי' שם בשטף נהר זיתיו ונתנם בתוך שדה חברו עם הגושים יחלוקו בתוך ג' שנים והלא יכול לטעון בעל הזיתים מדוע פטור מהערלה מפני שהזיתים שלי עם הגושים יכולים לחיות בלא הקרקע א"כ צ"ל הכל לבעל הזיתים דמאי אהני לי' בעל הקרקע, וע"כ הוי מזה ראי' שא"צ לחיות כל הג' שנים רק על זמן קצר ועל זה האופן פטור מהערלה, אבל בלי הקרקע לא יחי' כל הג' שנים משו"ה יחלוקו, ועל זה אומר הרשב"א שאפשר לדחות ראי' זו דהתם הוי הטעם דיחלוקו דלעולם יכולין לומר דצריכין להיות הזיתים עם הגושים שיחיו כל הג' שנים באופן כזה דוקא פטור מהערלה. וא"ת על אופן כזה מדוע יחלוקו, יכולין לומר דמשו"ה יחלוקו מפני שהגושין יכולים לחיות ג' שנים אבל לא להוציא פירות וע"י חבורם בקרקע מוציאים פרות משו"ה יחלוקו.
ובאמת הא דהמשנה פוטר מהערלה ביכול לחיות האם די שהעצים לא יתייבשו או שצריכים שיכולין לחיות ולהוציא פירות? על זה מצינו בשטמ"ק בב"מ ובנמ"י ובריטב"א שכולם הקשו קו' זו מדוע יחלוקו הלא ביכול לחיות צ"ל הכל לבעל הזיתים, כי ארצו לא גרם לגידול הזיתים ותירצו דלגדל פירות א"א רק ע"י הצטרפות של הקרקע. וממילא לפי"ז אזדא לי' ראיית הרשב"א הנ"ל. ע"ש בברכ"י שפי' כן דברי הרשב"א הנ"ל.
אבל יכולין להביא ראי' מהרמב"ם פ"ד מה' שכנים ה"י שטף נהר זיתיו ושתלם בתוך שדה חבירו ואמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעים לו משום ישוב א"י אלא יעמדו במקומן ואם עקרן הנהר בגושיהן כששתלן יחלקו הפירות בעל השדה עם בעל הזיתים כל ג' שנים ולאחר ג' הכל לבעל השדה, ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע מיד עכ"ל הר"ם. והמ"מ הק' אם רבינו מפרש כפירש"י ז"ל שהגושים מצילים אותו מהערלה זה שנעקר בלא גושין יש לתמוה למה הוא זוכה בעל הקרקע תוך שלש הלא חייב הוא בערלה אא"כ נאמר שיזכה בעצים. ועי"ש במ"מ שמאריך בזה. ועי' בכ"מ שמאריך בזה. ועי' חושן משפט סי' קס"ח ועי' סמ"ע שגם כן הק' זאת שהפירות בתוך ג' הוי ערלה ואסור בהנאה, ופי' הסמ"ע על שבח האילן מה שנתעבה האילן. ועי' ט"ז שהק' ג"כ זאת ומתרץ ע"ד הפלפול שמותר בהנאה, היינו שיכול לומר לעכו"ם עבוד האילן שלי ותטול פירותיו ותן לי אילן שלך שכבר עברו ג' שנים ואטול פירותיו כמו שמצינו ביו"ד סי' רצ"ד סע"ד, וכל התירוצים הם דוחק גדול.
ולפענ"ד ב' דינים של הר"ם הם דין א' עם הגושים שיכולים לחיות ג' שנים אזי יחלוקו אבל אם לא נעקרו בגושיהן הוי הפירוש שנעקרו בגושיהן רק הגושים אין להן יכולת לחיות רק זמן מועט אז הוי הכל לבעל הקרקע. אבל פטורים מערלה, וא"כ לפי"ז מתורץ כל הקו' על הר"ם והוי שפיר ראי' דאילן עם גושים שיכולין לחיות רק זמן מועט ג"כ פטור מערלה. וסברת הר"מ הוא הוא בפשטא שאם הזיתים יכולים לחיות כל ג' שנים אעפ"י שאין להם יכולת להוציא פירות בלי הקרקע אעפי"כ חל על זה דין שותפות ויחלוקו בהפירות. אבל אם העץ עם הגושים לא יחי' רק זמן מועט א"כ יכול לטעון בעל הקרקע הלא העצים היו מתיבשים בלי הקרקע א"כ אין לך אלא דמי עצים בלבד משו"ה הכל לבעל הקרקע אבל היתר הפירות הוי אפילו אם יש להם חיות רק על זמן מועט וד"ל.
ואין להקשות מרשב"א ונמ"י שהק' בב"מ קי"א דאי נעקרו בגושיהן ויכולין לחיות כיצד אומר הלה ארצי גדלה, ותרצו דגושיהן מהני רק שהאילן יכול לחיות ולא ימות אבל לא לגדל פירות ולמה לא תרצו דכל חיותן אינן אלא מקצת הימים אע"כ דהם ס"ל דלמקצת הימים ל"מ לפטור מהערלה. אבל באמת א"א לתרץ כן דא"ת שמיירי דכל חיותן אינן אלא למקצת הימים אפילו א"ת שפוטר מערלה אעפי"כ אין לו לבעל הזיתים רק דמי עצים לבד כי בעל הקרקע יכול לטעון הלא העצים היו מתיבשים בלי הקרקע א"כ משו"ה אין לו אלא דמי עצים לבד, והא דפטור מערלה זאת לבד אינו די שיהא לו בשביל זה זכות לשותפות, כי האחרונים חקרו בנתערב חתיכת בשר של טריפה בתוך ששים של חברו שנתבטל האם השווי ששוה יותר מכשרה לטרפה למי הוא אם שייך לבעל הטריפה שטרפה שלו השיג דין היתר או שבלא הששים של בעל הבשר לא היה נתבטל, ממילא הוא הגורם ושייך לו. כעין זה מצינו בתוס' ב"ק דף ק"א בגזל צמר דחד וסמנין דחד וקאתי קוף וצבעה לצמר בהנך סמנין, והק' התוס' תימא הרי נהנה שצמרו מעולה בדמים יותר וישלם מה שנהנה, ותירצו התוס' דיש לחלק דהנאה דהכא אינו ע"י מעשיו ולא ע"י מעשה בהמתו. וא"כ ה"נ מה שנשבחה החתיכה ששוה יותר לפי תירוץ הנ"ל שלא באה ההנאה לא על ידו ולא ע"י מעשה ממנו רק שנתערבה מעצמו אע"ג שנשתבחה החתיכה ששוה יותר א"צ לשלם. כ"כ בשטף נהר זיתיו ועי"ז הועיל שהם מתירים את הפירות מאיסור ערלה על הנאה כזו שבאה ממילא א"צ לשלם. וכן מצינו בירושלמי תרומות פ"ה ה"ה תנו סאה תרומה ממאה שנפלה למאה אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך טול דמי עצים דתרומה טמאה לא הי' חזי רק להסקה ועי"ש באריכות דין הנ"ל. וכ"כ מצינו בירושלמי ב"ב פ"ו ה"א דחייה בר בא שאל סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח, א"כ לפי"ז הדבר הנ"ל אם העצים לא יהיו רק שהם מועילים להתיר מאיסור ערלה עי"ז לבד לא יקבל בעל הזיתים חלק בהפרות. משו"ה א"א לתרץ דמיירי שהגושין א"א לחיות רק זמן קצר דא"כ אין להם חלק בהפירות רק דמי עצים לבד. והסברא שאמרינן שיש לו חלק מפני שהעצים יכולים לחיות, א"כ משו"ה יש לו חלק בהפירות שיש להם יכולת לחיות בהם מועילים להתיר ג"כ, אבל ההיתר לבד אינו מועיל שעי"ז יהא לו זכות בהפירות. אבל להיתר של ערלה יכולין שפיר לומר דאפילו יכול לחיות זמן קצר פוטר ג"כ מערלה ודל"מ.
וכעת נראה את סוף דברי הרשב"א, שעיקר הספק תלוי בזה, אלא שבתוספתא דערלה שנינו דבר שמספקא לי' דתניא התם כיצד יודע אם יכול לחיות אם לאו חופר גומא בארץ ונוטעו בה אם יכול לחיות בה פטור ואם לאו חייב עכ"ל. ובלתי מובן כלל דברי התוספתא הנ"ל, שא"ת שסברת התוספתא שיחפור גומא בארץ ונוטעו בה אם יכול לחיות פטור כמה זמן של ג' שנים, א"כ לאח"ז של ג' שנים פטור מערלה מטעם הג' שנים שעברו כעת ולמה צריכים לפוטרו מטעם ג' שנים שעברו מקודם, ובכלל איך יצויר שהדין של יכול לחיות יהא באופן כזה שלאחר ג' שנים שחי אז הוי ידיעה שיכול לחיות א"כ איך הוי המשנה בב"מ שם תוך ג' שנים יחלוקו, מאין ידעינן בתוך ג' שנים שיכול לחיות הלא זאת לא יודע רק לאח"ז של ג' שנים, וע"כ מוכרחין לומר שספיקו של התוספתא לא הוי כלל אם צריך לחיות ג"ש, רק ספיקו הוי על דין שצריך לחיות יהא אפי' זמן מועט על זה מביא בחינה, אבל לא מוכח מידי שהתוספתא הנ"ל ס"ל דבעינן יכול לחיות ג' שנים. א"כ ממילא לפי"ז בערלה בזה"ז דאיכא כמה ספיקות כמו שביארתי בקונטרס מיוחד על זה, כמו שכתבו התוס' ביבמות דף פ"א, דערלה וכה"כ בזה"ז לא הוי רק דרבנן. ועי' מל"מ פ"א ה"ב. וזאת תלוי בהמחלוקת של התנאים אם קדושה ראשונה קדשה לע"ל אם לא קדשה לע"ל.
ועוד מצינו בתוס' זבחים דף ס"א ותוס' יבמות דאפי' למ"ד קלע"ל הוי הקדושה רק קדושת מחיצות אבל קדושת הארץ לענין תרו"מ וכו' בטלה לכו"ע. גם בפ"ב דשבועות מצינו בתוס' וז"ל וי"ל דקדושת הארץ לגבי תרו"מ בטלה. והכא מיירי בקדושת מחיצה דאפשר דלא בטלה. א"כ הוי כאן ג' ספיקות: א. ספיקו של הרשב"א, ב. הספק אם ערלה בזה"ז הוי רק דרבנן כסברת התוס' יבמות, ג. אפילו את"ל דקדושת הארץ לא בטלה הוי עוד מחלוקת הראשונים אם כו"ע סברי דבטלה קדושת הארץ רק קדושת מחיצה. א"כ לפי"ז יכולים שפיר להתיר בלי שום חשש מכל הנ"ל.
בכבוד רב ובברכת התורה, יצחק יעקב וכטפויגל
תשובה זו הגיעה לידי באחור זמן בשובי מנסיעתי לחו"ל. ומפני טרדותי הרבות באותו זמן לא יכולתי לשוב ולעיין בה, ומפני החדושים החשובים שנאמרו בה צרפתי אותה כאן.
המחבר.