שאלה ב.
כהנים העושים מלאכה בשבת (וביחוד פה באמריקה, שרובם ככלם עושים מלאכה בפומבי ביום השבת,כי היום היותר גדול בעסק המסחר בכל המקצועות הוא ביום השבת), ובמקרה הזדמן כהן בבית הכנסת ביום השבת, שבא לומר קדיש והפטרה למנוחת אביו, ועלה לדוכן לישא את כפיו, והצבור התנגד לזה בכל תוקף, באמרו שהוא עושה מלאכה בשבת, ואינו ראוי לברך את הקהל, אך אני הצעתי לו לישא את כפיו ולקיים מ״ע של ׳כה תברכו את בני ישראל׳ [במדבר ו,כג] ומה גם בש״ע או״ח בסימן קכח, הלכות נשיאת כפים, לא הזכיר כלל בין התנאים שהכהן אינו נושא את כפיו ענין עשית מלאכה בשבת, אדרבא בסימן הנ״ל סעיף לט מביא: לא היו בו מהדברים המונעים נשיאת כפים, אעפ״י שאינו מדקדק במצות וכל העם מרננים אחריו — נושא את כפיו(שאין שאר עבירות מונעין נשיאת כפים). ובבאר היטב ס״ק סו אומר: ואפילו לא עשה תשובה, כ״מ מלשון הרמב״ם שכתב שאין אומרים לרשע הוסף רשע (על רשעתו) והמנע מן המצות. א״כ, מזה נראה ראיה ברורה שכהן שעושה מלאכה בשבת, מפני ההכרח ואונס, שמותר לישא את כפיו. יורנו רבנו את חות דעתו בזה, כי מעשים כאלה שכיחים כאן בכל יום.
תשובה.
כהן שמחלל [שבת] בפרהסיא אינו נושא כפיו! קושטא דאין כל שאר עבירות מונעין את הכהן לישא כפיו, והיינו אפילו אם הן עבירות שחייב עליהם מיתות בית דין או כריתות, וכדמשמע מסתם דברי הרמב״ם ומרן ז״ל (או׳׳ח סי׳ קכח סעיף לט), וכנמוקו של הרמב״ם — שאין אומרים לרשע הוסף רשע והמנע מן המצות.
אולם אין הדברים הללו אמורים אלא במי שעשה עבירה שאינה פוסלת אותו מן הכהונה, הלכך מוטל עליו מצות ד׳כה תברכו את בני ישראל׳, אבל בעבירות שעושים אותו כנכרי, הרי מבטלות מעליו מצות עשה זאת, מטעם זה מומר לעכו״ם אינו נושא את כפיו (שם סעיף לז), ומומר לע״ז לאו דוקא, אלא כל שהמיר דתו לדת אחרת שאינה תורת משה, הוא בכלל זה (עיין מגן אברהם שם ס״ק נד).
ומחלל שבת בפרהסיא הינו כעובד עכו״ם, וכמו שכן פסק מרן ז״ל: מומר לעכו״ם או לחלל שבת בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלה, דינו כעכו״ם (יו״ד סימן ב סעיף ה).
|
