|
יט טבת תשי" א
לכבוד הרה״ג הנכבד מאד
מוהר״ר חויתא פרג׳ון יצ״ו
באר יעקב
שלום וברכה,
בתשובה לשאלתו בדין זמן הטהרה ליולדת ומפלת, במכתבו מיום ט״ו טבת, הנני מתכבד לענות: כת״ר יצ״ו ראה בעינא דשפיר חזי דברי רמ״א ובאה״ט ובפתחי תשובה ביו״ד סי׳ קצד. ואף אני אענה חלקי, ואציין פה מדברי רבותינו מרי ארעא דישראל, שכתבו לטבול תוך מ׳ לזכר ופ׳ לנקבה, בירושלים ליכא מנהג קבוע, ויש נוהגים להחמיר, ויש נוהגים להקל, ואיש משענתו בידו, כי כן קבלו מהראשונים (ספר התקנות, דיני ומנהגי ירושלים, דיני נדה וטבילה סי׳ כ).
מכאן למדנו, שאלה שנהגו להחמיר, לא עשו זאת מדעתם אלא מקבלת הראשונים, ואני יודע ועד, שבדורות האחרונים, רב ככל העם היושב בציון ובארץ ישראל, לא נהגו להקל כפסק מר״ן ז״ל.
בנוגע לשאלתו:
| ויש לדון בדבר מבחינת: נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם (או״ח סי׳ תסח, סעיף ד), וכיון שכת״ר כתב שבחוץ לארץ רגילין לישב מ׳ לזכר ופ׳ לנקבה, ובודאי שנהגו על פי הוראת הראשונים, אין לשנות מנהגם. ברם, נראה לי שאין הדברים אמורים, אלא במנהגים שנהגו בהם להקל ולהחמיר, הואיל ויש בהם מדין נדר ככל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור. אבל דברים שהם תלויים בהוראה, הלכה היא לשמוע אל דברי הרב דמתא, בכל מקום שהוא נמצא.
ומ״מ, כדי להמלט מכל ספק, ראוי להורות לכל שואל [את] פסק דינו של מרן ז״ל: שהיולדת זכר יושבת שבעה נקיים ללידה ושבעה נקיים לזיבה, והיולדת נקבה יושבת שבועיים ללידה וז׳ נקיים לזיבה. אלא שאם הוא ממקום שנהגו שאין טובלין תוך מ׳ יום לזכר ופ׳ לנקבה, ישאל לחכם ויתיר לו מנהגו, שדינו כדין נדר, ובמ״ש הפתחי תשובה [אות א] בשם הגנוב״י ז״ל, וישוב לנהוג כמנהג רוב בכל צבור קהלות הספרדים בארץ.
בכבוד רב,
בן ציון מאיר חי עזיאל
ראשון לציון הרב הראשי לישראל |
|
