סימן כד
(ליו"ד סימן קפ"א).
גלוח הזקן על ידי משחה
כ"ו שבט תש"ב.
לכבוד הרה"ג הג' וכו' כמוהר"ר רבי הלל פוסק יצ"ו
בתשובה על שאלתו בנדון אלה המסירים שער זקנם על ידי משחה, אם מחוייבים להשאיר על פניהם מסם המשחה משום מראית העין, הנני לחוות דעתי לפי קוצר השגתי:
הגנוב"י ז"ל נשאל על מה שנשתרבב המנהג להתיר גלוח זקן על ידי משחה וכו' אם יש לאסור, והשיב להתיר ממ"ש בגמרא דסך נשא וסם המשיר את השער אינו נקרא גלוח לענין נזיר (נזיר מ א) ומינה נלמוד לענין גלוח זקן דהסרת השער על ידי משחה אינו בכלל השחתה, וזה בתנאי שלא יגרר המשחה בסכין או בכל דבר חד אחר, משום דזה הוא בכלל גלוח, דכך הוא גלוח בסכין ברזל כמו באבן או כל דבר אחר שהוא חד וחותך בחודו (נוב"י מהדו"ת יו"ד סי' פ"א).
והנה מעכ"ת כתב בהמשך דבריו, כי היתר זה אינו נראה בעיניו שהלא אסור מצד אחר: מדין לא ילבש גבר שמלת אשה.
ולענ"ד נראה שאחרי דהשתרבב המנהג שרוב הגדול של הגברים מגלחים זקנם. על ידי כך אין תגלחת הזקן או השערות בגדר שמלת אשה. הלכך כשהיא נעשית בדרך היתר מותרת. אולם מעיקר הדין מהסס אני טובא בדבר משום דחוששני לאסור על ידי גרידה בסכין של עצם או עץ שאחר הגלוח, ובלא זה נמי מנהגם של ישראל על יסוד דברי הזוה"ק הוא שלא לגלח כלל ואפילו במספרים כעין תער. וחובה עלינו לשמור מנהג זה שהוא צביון דמות פרצופה של היהדות.
ולעצם ספק דמעכ"ת אם צריך להשאיר מהמשחה במקום הגלוח משום מראית העין, נראה לע"ד שאין צורך בכך, ואמינא לה מדכתב התשב"ץ ז"ל: נראה כדבריך לאסור וכו' או מפני שנתפשט המנהג כל כך, הדבר אצלם בהיתר ולא ישמעו לנו לאיסור, וא"כ מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין. אבל אפשר הדבר לצדד והוא שאין האסור אלא מפני החשד וכו' וכשיסתלק חשד זה אין כאן איסור. ואם הדבר הוא כל כך מורגל ביניהם וכל העם יודעים שלא עשה ישראל אסור בשבת מותר. ודומה זה למשכיר שדהו לעכו"ם והוא עושה מלאכה בשבת משום דאמרינן אריסותיה קא עביד וליכא חשדא (ע"ז כא ב).
ומצינו לרז"ל בדברים שהם אסורים מפני מראית העין מתירים אותם בכיוצא בזה, כמ"ש בירושלמי: יודעים הם בני עירו אם יש לו בית השלחין אם לאו, א"ר יוסי הדא אמרה לא חשו עוברים ושבים (ירושלמי שביעית פ"ג ה"א ותשב"ץ ח"ב סי' קס"ז).
וכן מצאתי ראיתי לגאון עוזנו הראשון לציון מרן זקני ח' ד' חזן זצ"ל שלמד ממ"ש הרמב"ם ומרן ז"ל: אפי' מרחץ או תנור אם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר על ידי כך שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם, וכן אם מנהג רוב אנשי אותו מקום להשכירם או ליתנם באריסות מותר (או"ח סי' רמ"ג סע' ב) ונסתייע גם מדברי התשב"ץ הנ"ל (נדיב לב ח"א או"ח סי' י').
ומדבריהם נלמוד בשאלה דנדון דידן שיש בה תרי טעמי אילין: א) דלא ישמעו לנו לתת כתם תמידי על פניהם במשחה זאת שגם ריח סרחון נודף ממנו, ולא נכון מצדנו להטיל עליהם כתם תמידי זה, ומוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. ועוד שכבר ידוע ומפורסם לכל שכל שומרי תורה ומצוה מסירים את שערות זקנם בסם זה ואין חושד בדבר, הלכך הנח להם לישראל כמנהגם.
והנלע"ד כתבתי