*היתר כזה הוא פירצה מסוכנת, ויגרום כמה תקלות בעוד שאין הדבר הכרחי*
*בטעם איסור אמירה לגוי, ואם הוא איסור תורה או מדרבנן*
*גוי שהוא פועלו ושכירו של הישראל, נראה שלכו"ע יש באמירה לו איסור תורה*
*באלו תנאים הותרה אמירה לגוי בשבת*
*ניקוי הרחובות יש בו איסור מדאוריתא, משום בונה*
*יש לאסור גם משום שמכוניות הובלת האשפה שייכות לישראל*
*אין להתיר שום עשית מלאכה בשבת ע"י מכירה או שותפות עם גוי, והיא פירצה גדולה*
ירושלים יג תשרי תשינשאלנו מעירית ת״א אם מותר לנקות את הרחובות של העיר בש״ק, היינו להריק את פחי האשפה שאצל כל בית ובית ע״י נכרים שעוסקים בעבודה שכזו במשך כל השנה, באופן שלא יתערב שום יהודי בכל עבודת הנקיון.והנה מצד אחד שמחנו לשמוע כי מסכימים לעשות עבודה ע״י נכרים ואין עוד הצעקה של שבת גוי, וזה סימן טוב ותקוה שעבודה נחוצה בהרבה שטחים תיעשה מעתה ע״י נכרים. הדחיפות שבזה היא לדבריהם מטעמי בריאות, מפני שעפ״י הרוב מתמלאים הפחים אשפה בעש״ק בשעת נקוי הבתים והכנת מאכלים לשבת ועוד, והאשפה נשארת עד יום א׳ בשבוע.והנה במג״א סימן רמד [ס׳׳ק ח] מביא שבעירו(קאליש) נהגו להוציא את הזבל ע״י נכרים אעפ״י שיש בזה מלאכה דאורייתא, כדין היתה לו גבשושית ונטלה, וצ״ל שאיזה גדול התיר להם. והחיי״א מחמיר (וגם במשנה ברורה מביא דברי חיי״א אלה לאיסור [ס״ק יג].יש מלאכה דאורייתא שהנכרים משתמשים באוטו. אולם יש מקום לומר שבאמת אין דורשים מהם לעבוד באוטו דוקא ויכולים לקחת סוסים וכדומה, אלא שהם בוחרים לעשות באוטו לתועלת עצמם (אעפ״י שהאוטו ויתר הכלים של העיריה, יכולים אנו לסדר ע״ז שטר מכירה לנכרי, כנהוג במכירת חמץ).סוף דבר יש צדדים לכאן ולכאן, ומכיון שזהו ענין ארצי־כללי צריכים להוציא פס״ד ברור שיתקבל אצל כל הרבנים בארץ.במטותא לעיין בזה ולהחליט דבר ברור. אנו חושבים שכדאי להתיר ולהתנות, כי ההיתר הוא כך:להריק את הפחים בלבד ולהוליך אותם למקום מסויים, אבל לא לטאטא את הזבל שברחובות, ואולי תהיה זו התחלה טובה לנו שהרבה מלאכות נחוצות הנעשות עתה ע״י יהודים למרות כל המחאות שלנו, תיעשנה מהיום ע״י נכרים לבד. וה׳ ינחנו בדרך הישרה ויצילנו ממכשול ושגיאה. |
וזאת תשובתי:מאז נודעתי דבר זה מפי העתונים לא נחה דעתי בתקנה זאת שאני רואה בה קלקלה משתי בחינות:א. תקנה זאת היא פרצה מסוכנת לעשות את השבת חול ע״י גוי, שאם נתיר דבר זה שאין בו אפילו צורך הכרחי ולא משום פקוח נפש כלל, הרי היתר זה משמש הוראת היתר לשותפות גוי או פועלים גוים לעשות כל מלאכה ומסחר בשבת. אמנם יש להתיר מלאכה ע״י גוי בדברים הכרחיים מאד וחיוניים שהם מוכרחים להעשות בשבת, אבל לא דברים שהם ליותר טוב.ב. תקנה זאת עלולה להביא סכסוכים וחכוכים בין ישראל לבין גוים, אפילו אם יהיה זה לכבוד הרחובות, אין צריך לומר בכניסה לבית [-לחצרות הבתים], ולמה לנו להכנס בעסק זה שיש בו חשש של מחלוקת וסכסוכים מזיקים מאד.וכשראיתי תקנה זאת שאלתי את עצמי מה יום מיומיים ? זה עשרות שנים מאז נוסד הישוב היהודי מחוץ לירושלים ויפו, ולא היו מכבדים את הרחובות ולא מבערים את האשפות שבשכונות ישראל בשבתות ומועדים, וגם כשהיו הפועלים לא יהודים ופקידי העיריה הלא יהודית, וכן הונהג. מאז נוסדה ת״א [תרסט — 1909] ועד היום לא היה פוצה פה ומצפצף על חוסר נקיון בבתים וברחובות, ומה נתחדש היום שגוים אלה יהיו פקידי עיריה יהודית ? ואדרבה רבר זה מחייב יותר וזהו כשובב בבית ישראל ובאמירת ישראל ולשם ישראל.לכן נלע״ד לקיים את מנהגנו עד היום ולהמנע בהחלט מכבוד הרחובות וביעור האשפות ביום שבת ומועד, וכך נאה ויאה לנו מכל הבחינות, ועל כגון זה נאמר: ״שב ואל תעשה עדיף״ [ערובין ק,א], ומוטב לכבד את הרחובות ולבער את האשפות בערב שבת ומועד אחרי הצהריים, ובדרך זה הכל בא על מקומו בשלום. את זאת אני אומר מסברא, ועתה נדון מצד ההלכה כדרכה של תורה.א. אמירה לגוי — שבותהרמב״ם ז״ל פסק: אסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת וכו׳, ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניו (הלכות שבת פ״ו ה״א). מכאן שאמירה לגוי אינה אסורה מדין תורה אלא מדברי סופרים. אבל רש״י כתב: והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת (שבת קנג,א ד״ה מאי טעמא), והיינו משום דיש שליחות לגוי מדאורייתא, וכן כתב רש״י בפירושו על התורה: ״לא יעשה בהם״ — אפילו על ידי אחרים (שמות יב,טז), ועיין רמב״ן שם שם, ולפי מ״ש רש״י לשיטתיה אזיל דאמירה לגוי אסורה מן התורה מדין שליחות, וכן כתב מרן הב״י בשם הסמ״ג: ״כל מלאכה לא יעשה בהם״, לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה הגוי מלאכתך (ב״י או״ח סוף סימן רמד).
|
ג. כבוד הבית או הרחובמרן ז״ל פוסק: אסור לכבד הבית אלא אם כן הקרקע מרוצף, ויש מתירין אפילו שאינו מרוצף,ורמ״א כתב:ויש מחמירים אפילו במרוצף ואין לשנות, מיהו ע״י כותי מותר (או״ח סימן שלז ס״ב). וטעמא דדינא כתב המחצית השקל משום דבאמירה לא קפדינן אפסיק רישיה, וכמ״ש המג״א לעיל סימן רנג ס״ק מא. אולם דין זה אינו מוסכם, שהרי הרש״ל אוסר אפילו ע״י גוי במקום שנוהגין איסור, אלא שנהגו להקל (מג״א סימן שלז ס״ק ד).ונראה ודאי שלא נחלקו הפוסקים בדבר הזה אלא בבית ומשום שאינו מכון לאשווי גומות, אבל ברחוב גם כשהוא כביש סלול ומזופת יש בו משום אשווי גומות, וכבוד מכוון לכך. צא ולמד ממ״ש המג״א [סימן רמד ס׳׳ק ח] על מנהג בני עירו לשכור גר בקבלנות ליקח זבל מן הרחוב וכו׳, ואע״ג דמלאכה דאורייתא, כדאמרינן: היתה לו גבשושית בשבת ונטלה חייב משום בונה, דמתקן הרחוב הוא, מכאן למדנו שגם הוצאת הזבל מרחוב הוא בכלל מתקן וחייב משום בונה, וכל שכן במכבד הרחוב שהוא מתכוין לכך לסקלו מכל מכשול. ולכן לדברי הכל אסור אפילו ע״י גוי, שאין זה כגדר דבר שאינו מתכוין, אלא הרי היא מלאכה גמורה שמתכוין בה. ועכ״פ כביש הרחובות הוא כבית שאינו מרוצף שאסור לכבדו לדעת הרמב״ם, וגם רמ״א ז״ל לא התיר ע״י גוי אלא במרוצף, שלא נאסר אלא מדין חומרא ומנהג שאין לשנות, וע״ז הוא דכתב: מיהו ע״י כותי מותר, אבל כביש שדינו כבית שאינו מרוצף אין להתיר ע״י כותי.ולפי״ז נראה שלא נחלקו הרש״ל והרמ״א בדין זה, אלא מר אמר חדא בשאינו מרוצף, ומר אמר חדא במרוצף. ועכ״פ לשון דברי רמ״א מוכיחים שלא התיר על ידי כותי אלא במרוצף, ואין אנו צריכים לטעמו של מחה״ש.והנה הגאונים הגדולים בשאלתם זאת הביאו דברי המג״א: שבעירו נהגו להוציא הזבל ע״י נכרים אעפ״י שיש בזה מלאכה דאורייתא וכו׳ וצ״ל דגדול הורה להם (החיי"א מחמיר וגם במשנה ברורה מביא דברי חיי״א אלה לאסור, ע״כ).ולע״ד אין ראיה להתיר מדברי המג״א, שהלא מנהגם של בני עירו היה לשכור גוי בקבלנות ליקח הזבל, אבל בשכיר יום פשיטא דאסור, ולא עוד אלא שגם בקבלנות כתב: ומ״מ ראיתי שהגדולים לא רצו להתיר לבנות בית כנסת בשבת בקבלנות משום חלול ה׳, אבל תקון הרחוב אין נקרא על שם ישראל כל כך. ומ״מ במקום שאין נוהגים היתר ברחוב אין להקל (מג״א או״ח סימן רמד מג״א ס״ק ח). |
מדבריו למדנו ברחובותינו שהם נקראים על שם ישראל, אין להתיר לקיחת הזבל מן הרחוב ע״י גוים אפילו אם הם קבלנים. ואף גם דאם במקום שאין נוהגים היתר אין להקל ברחוב אפילו אינם נקראים על שם קנין הממשלה או העיריה המקומית, ואפילו אם הגוי הוא הקבלן, ואין צריך לומר אם הוא שכיר. ובנדון דידן שהרחובות (בחסד ה׳) נקראים על שם ממשלת ישראל ועירית ישראל, והפועלים הם שכירי חדש ע״מ לעשות עבודתם יום יום, וגם נהגו עד היום לאסור, אין להתיר מנהג אסור זה לדברי הכל. ועוד זאת דברי המג״א לא נאמרו אלא בלקיחת הזבל מהרחוב, והיינו הרמת הזבל ביד או במכשיר אחר, אבל במכבד הרחוב אין מי שיתיר. תדע שהרי המג״א לא הזכיר בדבריו אלה דברי השו״ע ורמ״א בסימן שלז, והיינו שאין זה מענינו וכדאמרן.ד. העברת הזבל והאשפה במכוניתהרבנים הגאונים בשאלתם להתיר העברת הזבל במכונית ע״י גוי משום שאין דורשים מהם לעבוד באוטו דוקא ויכולים לקחת סוסים וכדומה, אלא שהם בוחרים לעשות באוטו לתועלת עצמם (ואעפ״י שהאוטו ויתר הכלים הם של העיריה, יכולים אנו לסדר שטר מכירה לגוי כנהוג במכירת חמץ) ע״כ.ואין דבריהם נהירין לע״ד. כי הובלת הזבל אינה מוטלת על הפועלים אלא בהעמסתו על המכונית והובלתו למקומו, אבל כלי ההובלה נתנים להם מעירית ישראל בצורה של מכוניות ובלא זה אינם חייבים למלאות עבודה ואת, ולפי״ז אין כאן בחירה לתועלת עצמם אלא לתועלת העיריה, שנוח לה שההובלה תעשה במכוניות משא שהן מכילות זבל מרובה ומכוסה באופן שלא יהיה ריח הזבל נודף מהן, ובאופן שלא ישפך הזבל ברחוב וגם בדרך מהירה.ואעיקרא דדינא פירכא שלא נאמר חלוק זה דעושה לטובתו אלא בעושה הגוי מעצמו ולעצמו, שאין מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל הוא עושה, ואין לחוש שמא ירבה בשביל ישראל (ראה או״ח סימן שכה). ובהעדר אחד מתנאים אלה אסור לישראל ליהנות ממעשיו של הגוי.
ראשון לציון, הרב הראשי לישראל
|